מאגר סיפורי מורשת

שמי אורית נוי לבית ליבוביץ'. נולדתי בסוף שנות החמישים במושב אביגדור במועצה האזורית באר-טוביה, הורי היו חקלאים גדלו משק חלב ברפת גדולה.

אבי נולד ברומניה, עלה לארץ בשנת 1939, והמשיך את לימודיו באוניברסיטה על הר הצופים. בפרוץ מלחמת העולם השנייה התגייס לצבא הבריטי, בסיום המלחמה חזר לארץ.

אמי נולדה במושב בלפוריה שבעמק יזרעאל, הוריה הגיעו מליטא ליפו בעליה השנייה והקימו את מושב בלפוריה.

הורי נפגשו במנחמיה והקימו גרעין של יוצאי הצבא הבריטי ובנות שהגיעו ממקומות שונים בארץ. בשנת 1949 ירדו לדרום והקימו את מושב אביגדור, שנקרא בהתחלה כפר יעל ע"ש היחידה שבה שירתו החיילים בצבא הבריטי.

גדלתי בבית של הורים שנתנו חינוך לעבודת עמל, אהבת האדם והרצון לתת ולעזור. בביתנו התארחו סטודנטים מארצות שונות שלמדו חקלאות, חיילים שהגיעו לחגים, בשבתות תמיד הגיעו הדודים לבקר את אבא ואמא והשמחה הייתה גדולה תמיד בביתנו.

אחרי השירות הצבאי שלי התחתנתי עם אריק, שהיה חבר ילדות שלי מהמושב וביחד הקמנו משפחה במשק של הוריו. הרחבנו את המשק יש לנו רפת גדולה כ-160 פרות, ונולדו לנו 3 בנות נסיכות מתוקות, חכמות ויפות. אופק היא נכדתי מבתי הבכורה שרון ואחות של עמית וירדן. אופק ומשפחתה גרים אתנו במשק כמו שאני גרתי עם ההורים במשק.

בשנת 1995 שירותי הרווחה של עיריית ירושלים פנו אלינו בבקשה להיות למשפחת אומנה לילדה בת 8. בעבר כבר היינו משפחת אומנה במשך 4 שנים לנערה אחרת ולכן הכירו אותנו בשירותי הרווחה, ובקשו את עזרתנו.

משפחת אומנה – משפחה גרעינית שמקבלת לביתה ילד/ילדה שלא יכולים לגדול בבית ההורים שלהם ולכן הם עוברים לבית של משפחה אחרת, בו הם מתקבלים כילדים של המשפחה, אין הפרדה בין בני המשפחה. כולם על אותו הקו ואחת לזמן שנקבע מראש, בדרך כלל סופי שבוע, נוסעים להורים הביולוגים שלהם ונמצאים איתם בסופי שבוע.

משפחת האומנה בקשר עם שירותי הרווחה ויכולה להזמין לביתה גם את משפחתו של הילד למטרות טובות, כמו מסיבות בבית הספר או חגיגות יום הולדת.

בסוף אוגוסט שבועיים לפני תחילת הלימודים הגיעה אלינו זהבית, ילדה מתוקה מדבש, קטנה מאוד וחייכנית שרצתה מאוד להיות ילדה שמחה ומאושרת. היא קבלה חדר משלה שהוכן מראש עם מטה מלאה בבובות ופינת ישיבה ומשחקים.

זהבית שובצה לכיתה ב' בבית הספר במבואות. עשינו פגישה מוקדמת עם מחנכת הכיתה שקבלה אותה בזרועות פתוחות ועזרה לה להיכנס ברגל ימין לכיתה. הילדה התחילה את שנת הלימודים באושר ושמחה ומיד התחבבה על החברים בכיתה והייתה מאושרת. במהלך הזמן זהבית הצטרפה לחוג התעמלות קרקע והייתה הסולנית בחוג, התברר שיש לה יכולות ספורטיביות מעולות. וכך השנים עברו אנחנו גדלנו והשקענו בזהבית, הנחלנו לה ערכים שלא הכירה, למדה לכבד ולהעניק כמו שאותה מכבדים ואפילו זכתה להיות שושבינה בחתונה של אחי. עד היום אנחנו בקשר נפלא עם אותה ילדה שגדלה ובגרה והיום היא אמא ל-4 ילדים מקסימים והקשר אתה נהדר.

אופק נכדתי נסעה איתי לביתה באשקלון וראיינה אותה לפרויקט זה.

זהבית ספרה שנולדה בעיר אשדוד, בת בכורה למשפחה קשת יום. להורים לא הייתה אפשרות לטפל בה ובאחיה ולכן שירותי הרווחה קבלו החלטה לטובת הילדים ולטובת ההורים ובהסכמתם  שיגדלו במשפחה אומנת למען עתידם.

זהבית ואחיה גדלו במשפחות נפרדות, זהבית גדלה במושב אביגדור ואחיה באשדוד. זהבית הגיעה קטנה ומפוחדת בגיל 8 בסוף החופש הגדול.  עטפנו אותה באהבה גדולה והענקנו לה בטחון עצמי לפני בית הספר והחברים החדשים.

למדנו אותה נימוסי שולחן ובימי שישי זהבית הייתה עורכת את השולחן בצורה מיוחדת ונעימה בתוספת של ציורים קטנים ומקומות ישיבה חייכניים. זהבית למדה לענות בנימוס ובחיוך בטלפון וגם כך בנותיי למדו ממנה. כמעט כל יום היו מגיעים אלינו חברים אחרי הצהריים לזהבית, בכדי לשחק ולהיות בסביבתה, החברים מאוד אהבו את זהבית ואת המסירות שלה וכמובן את החיוך המתוק שלה.

מחנכת הכיתה סיפרה לי שהגיע תלמיד חדש לכיתה במהלך השנה ושזהבית התנדבה ללוות אותו במהלך השיעורים וגם בהפסקות. עד היום הם בקשר חברי וטוב. כשהגיעה למשפחתנו למדה והרגישה לראשונה מהי משפחה מלוכדת וחמה, מה זה אבא ואמא אחיות סבא וסבתא. האחיות מיד אמצו אותה כאחות שלהן וביחד נסענו לטייל בשבתות. זהבית התאמנה בחוג התעמלות קרקע, רכשה המון חברים וחברות, בפורים התחפשה למיני מאוס והייתה כל כך מאושרת, חגגה יום הולדת עם כל ילדי הכיתה והייתה ילדה מאושרת, הילדות שלה הייתה חלום, למרות שהייתה במשפחה אומנת. הקשר עם משפחתה הביולוגית נמשכה, הייתה נפגשת איתם כל סוף שבוע שני ובזמן הזה בלתה עם ההורים ועם אחיה, סבא וסבתא והדודים.

אין בזהבית כעס על ההורים שלא גדלו אותה, כיוון שהבינה את מצבם והיום אפילו מבינה עוד יותר. עד היום זהבית בקשר חם עם כל שבט נוי שגדל מאז. חוגגת אתנו שמחות וחגים ביחד עם בעלה וילדיה.

חלומה של זהבית להיות משפחת אומנה.

הזוית האישית

אופק: אהבתי מאוד את המפגשים בבית הספר עם סבתא, למדתי להכיר ולשמוע עוד סיפורים מרגשים על החיים של סבתא ומשפחתה. חוויתי עם סבתא את כל הספור והתרגשתי מאוד לנסוע לזהבית הביתה ולראיין אותה. למדתי שתמיד טוב וחשוב לפתוח את דלת הבית והלב לילדים שזקוקים לעזרה וללמד אותם דברים טובים ומעשים טובים.