מאגר סיפורי מורשת

שמי דינה אשדות והשנה אני משתפת את סיפורי בתכנית הקשר הרב דורי עם נכדתי אביגיל.

נולדתי בשנת 1956 בישראל, במושב שנקרא חדיד, מושב אשר קרוב לשדה תעופה. להוריי ז"ל קראו רבקה ומנחם, יש לי תשע אחיות ושני אחים.

בתקופת ילדותי אהבתי לשחק עם חבריי בגינה בחוץ בחבל, תפסוני, בקלאס ועוד משחקים שונים. אהבתי מאוד לשחק בעיקר בחוץ, ועוד אהבתי מאוד לקרוא ולטייל. אחת החברות שהיו לי כילדה הייתה חברה בשם שולמית. אהבתי לאכול מאכל בשם 'קוצ'יני' (מיהדות קוצ'ין), מאכל שמקורו בבית הוריי הנחשב מאכל "חובה", וגם אהבתי עדשים, פסטלים, עוף ועוד.

בתקופת ילדותי ונעוריי היינו מרבים לשחק אחד עם השני ולבלות את הזמן בשיחות ומשחקים. התקופה הייתה שונה מהיום, ללא טכנולוגיה ומסכים. כיום הרבה ילדים משחקים דרך המחשב והניידים ופחות נפגשים פנים מול פנים לשיחה ומשחק. אהבתי ללמוד את המקצוע חשבון ואת המקצוע שפה, כמו כן אהבתי כשהמורות היו בודקות לי את השיעורים והעבודות וכותבות "מצוין".

הארוחות במשפחתי היו מאחדות בינינו, האחים וההורים. כילדים היינו אנו האחים מרבים לצחוק וכשאבי היה מבקש "שקט", היינו צוחקים יותר! אחד האירועים הזכורים לי הוא בת המצווה שלי. בזמנו לא היה נהוג לחגוג כמו היום בהפקות גדולות, ואירוע בת המצווה שלי היה רגיל, כמו יום הולדת ולא מסיבה באולם גדול. עוד כילדה זכור לי שבשבת אמי הייתה  מדליקה נרות וסעדנו בארוחה שישי חגיגית. נהוג היה ללכת להתפלל בבית הכנסת, מאחר ומשפחתי הייתה דתית. בנוסף, הוריי היו עובדי אדמה, כלומר חקלאים, וזכור לי שהם היו נוסעים בעגלה עם סוסים בשטחים הפתוחים לעבוד את האדמה.

בגיל 18 התגייסתי לצבא ותפקידי בשירות הצבאי היה "צפ"טית", כלומר, במידה ויש הודעה שהמפקד היה מעביר לי במכתב, תפקידי היה להקליד ולהדפיס את תוכן המכתב.

כיום אני בקשר עם חברים מהעבר, מגיל יסודי ותיכון, יש לנו קבוצת ווטסאפ ואנו שומרים על קשר. יש לי שתי חברות טובות שעמן אני נפגשת במשחק ברידג' או ימי הולדת.

כילדה חלמתי להיות אחות בבית חולים ולבסוף הצלחתי להגשים זאת ועסקתי במקצוע זה שנים רבות. עם השנים גיליתי שהחוזקים שלי הם יכולת הקשבה, יכולת אירגון – בעיקר בעבודה, כי הייתי בתפקיד ניהולי.

בילדות כשהיה לי קשה הייתי פונה לעזרה ואוזן קשבת לאמי ולאחיותיי הגדולות. אמי הייתה הגיבורה המשמעותית עבורי, מפני שכאשר אבי נפטר היא נשארה לבד וגידלה 11 ילדים. ראיתי לאורך השנים את הקושי שלה וכיצד נלחמה לגדל אותנו ועל כך הערכתי ואהבתי אותה.

אחד הרגעים המשמחים בחיי היה הולדת בני הבחור חגי.

הזוית האישית

אביגיל הנכדה המתעדת: היה לי כיף, מרגש ומעניין לשוחח עם סבתא. אני מאחלת לסבתא שתהיה בריאה ושתמיד יהיה לה טוב עם משפחתה.

סבתא דינה: נהניתי מאד לשתף את סיפורי ורגעים מחיי.