מאגר סיפורי מורשת

שמי שירה, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי, במסגרתה אני מתעדת סיפור מחייה של סבתי, רונית זלוף, ומנציחה אותו במאגר המורשת של התכנית.

סבתי רונית נולדה בעיראק בשנת 1948 ועלתה ארצה עם משפחתה: אביה, אמה, אחיה, אחותה וסבתא שלה, בשנת 1951 ועברה לגור בשכונת נווה צדק אצל דודתה. לאחר מכן אביה קיבל את הכסף מהעבודה שעבד בה בעיראק והם קנו דירה ברמת גן.

וכך מספרת סבתי: "דודתי אירחה אותנו בביתה, גרנו 14 אנשים בבית אחד. עכשיו זה וודאי נשמע הזוי, אבל בשבילנו זה היה אושר אחד גדול. כשנולדתי קראו לי סועד ואני הייתי עם השם הזה עד כיתה א'. הלכתי לבית הספר, והמורה אמרה לי שאני בישראל עכשיו, ושאני לא יכולה להישאר עם השם הזה. לאחר מכן היא שאלה אותי מה פירוש המילה 'סועד', הלכתי לשאול את הוריי. למחרת באתי לבית הספר ועניתי לה שמשמעות השם הוא שמחה, אושר ורווחה, שלא יחסר דבר בחיים. המורה אמרה לי לשנות את השם לשם עם משמעות זהה. היא הציפה כל מיני שמות, ואחד מהם היה רונית. אני ממש התלהבתי מהשם הזה וכן גם הוריי, אז החלפתי את שמי לרונית. למרות זאת, הוריי כל חיי קראו לי סועד ורונית זה היה "שם הבמה שלי".

אני זוכרת כשהייתי ילדה ירד גשם חזק מאוד וגרנו בדירת קרקע, הגשם היה כל כך חזק כשנכנס מתחת לדלת. קמנו בבוקר וכל הבית היה מוצף מים, הנעליים צפו, והמיטות היו ספוגות מים. לא יכולנו להישאר בתוך הבלאנן הזה, אז דוד שלי לקח את הפטיש ושבר את הקיר של המרפסת, כל המים יצאו, זה היה מצב שהיה לי מאוד קשה לראות.

בגיל חמש סבתא שלי תמיד היה מכינה לי שמלה מגוהצת ונקייה וכשהיינו הולכים לבית הכנסת היא רצתה שאני אחזיק לה את היד ואלבש את השמלה. לקחתי אותה לבית הכנסת, הושבתי אותה על הכיסא והייתי נהנית לראות איך היא מתפללת ואיך היא שמחה. היא הייתה מעבירה את הדפים ומסבירה לי את כל התפילות, הייתי עושה הכל כדי לשחזר את הרגע הזה.

כל ערב היינו צריכים לחפש קרשים בשביל להתקלח, שרפנו את הקרשים כדי שהמים יהיו חמים. לאחר המקלחת אני והילדים היינו משחקים בכל דבר שאתה יכול לעלות על הדעת: יויו, קפוץ בחבל, גוגואים קלאס ועוד, אבל היה משחק אחד שהיה אהוב עלי במיוחד: סבתי הייתה תופרת, אז היא אהבה לתפור לי כל מיני שמלות לבובות והייתי לוקחת את השמלה ומכניסה לבפנים קש, תופרת כפתורים ואז הייתי מכינה לי בובה לשחק איתה. כל זה קמצוץ מילדותי.

כיום אני בפנסיה, ומאז שאני יצאתי לגמלאות גיליתי את עצמי מחדש: התחלתי לבשל, לראות סרטים, לשבת בבתי קפה, לצאת לטיולים בארץ ובחו"ל ועוד בנוסף היה לי זמן להיות עם בעלי אהוב שיחדיו עברנו חיים שלמים.

אני אימא לשלושה בנים שהם הכתר שלי: אבי, רועי ושי ויש לי הרבה הרבה נכדים, אותם אני אוהבת מאוד. השמחה שלי בחיים היא לשחק, לצחוק, לקחת אותם למקומות, ללמד אותם משחקים ועוד הרבה דברים, כל מה שישמח אותם.

הזוית האישית

שירה הנכדה המתעדת: למדתי מתוכנית הקשר הרב דורי שאני צריכה לבקר ולבדוק יותר את שלומה של סבתא. בנוסף, ראיתי באה צד אחר שלא ראיתי עד עכשיו, שיש לנו הרבה במשותף, ושהיא הייתה ילדה בדיוק כמוני. כמו כן, הבנתי שסבתא עברה חיים לא כל כך פשוטים ואני מעריכה אותה הרבה יותר לאחר התהליך המשותף שעברנו.

פתגם שסבתא לימדה אותי: "אם הם גורמים לך להיות עצובה, תורידי את המים בשירותים" – משמעו, אם חברים שלך גורמים לך להיות עצובה תעלימי אותם מחייך, את לא צריכה להיות חברה שלהם.