מאגר סיפורי מורשת

רחל (סבתא שלי מצד אמא) נולדה בזכרון יעקב בשנת 1950. היא אמא לשתי בנות ובן והיא סבתא לשלושה נכדים.

בילדותה היא גרה במספר מקומות בצפון הארץ: בזיכרון יעקב עד גיל שלוש עשרה וחצי, משם עברה לגור בנש,ר שם גרה עשר שנים עם הוריה. בהמשך עברה לגור בגבעת נשר, ושם היא  גרה כשנה. בהמשך עברה לרמת ישי וגרה שם שנה ותשעה חודשים. המעבר לרמת ישי היה כדי לגור ליד הבת הבכורה שלה דקלה (אמא שלי),שהייתה בהריון ראשון שלה, בהמשך היא עברה לגור בתל עדשים ומאז היא גרה שם.

מסורת וחגים

שבת הוא יום מנוחה וקדושה בשבילה, והיא אוהבת את קדושת השבת, היא שומרת שבת והיא דתיה. הדבר שהיא  הכי אוהבת בשבת, הוא ללכת לבית הכנסת ולשמוע את התפילות. היא אוהבת לקרוא הרבה דברי תורה, ומבלה עם עצמה בשבת במיוחד ככה. היא אוהבת לקרוא ולהתפלל בשביל הנשמה שלה. הדבר האהוב עליה בחגים הוא האווירה והאחדות המשפחתית, כל אחד מכין משהו לארוחה, ועושים באהבה ובשמחה. הדבר שהיא הכי פחות אוהבת בחגים, זה את כל הניקיונות והלחץ, לעומת זאת, הכי קל לה להכין מכל המאכלים אלו את עוגות הגבינה.

היא אוהבת במיוחד את חג השבועות, בגלל מאכלי החלב והגבינות. המסורת האהובה עליה הם כל המנהגים בחגים, והיא  פשוט אוהבת את האווירה, המסורת והמנהגים, כי זה מזכיר לה את התקופה שההורים שלה היו עוד בחיים. רחל אוהבת להכין עוגיות ועוגות, וכל מיני דברים שאנחנו עושות ביחד, והמקום האהוב עליה בביתה הוא המטבח, בגלל ששם היא מבשלת איתי ומלמדת אותי שאדע לאפות ולבשל.

המסורת שרחל זוכרת מילדותה הוא שבחגים ובשבתות, ביום כיפור, בראש השנה ובשבועות,  כל המשפחה שלה היתה לובשת לבן. לבן מסמל טוהר. הבית האהוב עליה מבין כל הבתים שהיו לה, הוא  הבית של ההורים שלה בזיכרון יעקב, מכיוון שהיא תמיד תזכור ותמיד תדע שהיה לה טוב ונעים בו. היא אהבה להיות אצל הדודים שלה שגרו בירושלים והיא אהבה לנסוע אליהם. המנהג המיוחד שהיה לה ולמשפחתה, הוא שבערב שבת הם שרו שירים של שבת קודש.

העלייה וההתאקלמות בארץ

אמה של רחל היתה עקרת בית, וכשהיא הגיעה ממרוקו לארץ  היא היתה מדריכה עולים חדשים, איך להשתמש בכל מיני דברים חדשים, שהם לא ידעו ולא הכירו אותם. היא לימדה אותם מה כל דבר משמש. בבית תינוקות היא לימדה איך מאכילים את התינוקות, ואיך מטפלים בהם. איך מחליפים להם את החיתולים והיא היתה כמו אם בית בעבורם. כשרחל נולדה אמא שלה טיפלה בה והפכה לעקרת בית. אביה לעומת זאת, שירת במודיעין ואחר כך בצבא,  וידע ערבית. אחרי שהוא התחתן הוא עבד בבניין, והתקדם היה טפסן ראשי בארץ. הטפסן הראשי בארץ שקיבל תעודות. הוא עבד עד שנפצע, ואחר כך עבד בשמירה תקופה מסוימת, כדי לפרנס את המשפחה. הוא היה מאוד מסור לעבודות אך הוא נפטר בגיל שישים וארבע.

המשפחה

מה שמיוחד במשפחה שלה זה שהם היו מאוד מלוכדים, ושהם עשו הכל ביחד, והם היו משפחה מאוד מאוחדת, כשהוריה של רחל עוד היו בין החיים. הן היו שלוש בנות. אחות אחת שלה נפטרה בגיל ארבעים וחמש, לרחל היה מאוד קשה ועכשיו הם לצערה פחות מלוכדים. כל אחד גר במקום אחר רחוק יותר. לרחל אין רכב היא לא נוהגת והם נפגשים רק בחגים, או מידי פעם או באזכרות.

אמא שלה היתה מכינה הרבה מאכלים, רחל ומשפחתה היו הולכים לשדה וקוטפים כל מיני צמחים, ואמא שלה היתה מכינה מזה כל מיני תבשילים. היא היתה אוהבת לעשות כל מיני דברים טבעיים, והיא לא היתה זורקת כלום. היא לא אהבה לזרוק אוכל ןמכול דבר היא היתה עושה משהו. היא היתה מאוד מחוברת לאחותה שנפטרה ולהוריה. אחרי שאחותה נפטרה היא הרגישה ריקנות מאוד גדולה.

זיכרון הילדות שלה הוא שהיא היתה ילדה מאוד ממושמעת, וכל דבר שביקשו ממנה היא היתה עושה מיד, ולא אומרת "עוד רגע או אחר כך", והיא אהבה לעזור ולעשות מאז שהיא היתה קטנה, עד עכשיו. היא אהבה להשתתף בכל דבר ולהביא דברים לבית הספר, כמו עוגות שאמא שלה הכינה.

סבתי כיום

כשהיא חושבת על המשפחה שהיא הקימה, היא גאה מאוד במשפחה שלה, והיא חושבת שיש לה ילדים מקסימים והיא אוהבת אותם. הם חכמים ונבונים ומצליחים וכל אחד בתחום שלו, באמת הגיע להצלחה רבה. השמיים הם הגבול והם ממשיכים וממשיכים והם לא עוצרים, והיא  גאה בהם מאוד מאוד בזה. היא מאוד אוהבת את שלושת נכדיה, ויש לה נכדים מאוד מוצלחים וטובים, היא מאוד אוהבת אותם, והם מפרגנים להה בכל דבר. הם אוהבים אותה ובאים אליה כל הזמן. וכיף לה איתם והיא עושה בשבילם הכל, והם עושים בשבילה הכל.

הם ממש מחוברים בלב ובנפש.

הזווית האישית

סבתא רחל: המון הצלחה ואת כל הטוב שיש.

עופרי: היה לי מאוד  מעניין ונעים עם סבתא ואני אוהבת אותה.