מאגר סיפורי מורשת

שמי ים אהרון, אני משתתף בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם סבתא שלי ענת שטרית. סבתא שלי, ענת שטרית נולדה בבית החולים "סאפי" בעיר קזבלנקה במרוקו בשנת 1951, עלתה לישראל בשנת 1961. במסגרת התכנית תיעדנו יחד את סיפורה.

סבתא ענת מספרת לים על העלייה לישראל

המשפחה שלי התפצלה לשניים: עם אבא היו ארבעה ילדים שהפליגו מהעיר טנג'יר לעיר מרסיי שבצרפת, במועד מאוחר יותר ארבעה אחים נוספים הגיעו באותה אונייה עם אימא. המשפחה התאחדה במחנה "קון דה רנאס" בעיר מרסיי שבצרפת, במחנה הזה המשפחה שהתה עם עוד הרבה יהודים, עד שעלו ארצה במטוס לארץ-ישראל.

יש לציין שבשנת 1960-1961 לא היתה  עלייה "לגלית" ולכן אנשי הסוכנות הבריחו את היהודים ממרוקו לצרפת, בשעות לילה מאוחרות במשאיות עד לעיר הנמל "טנג'יר" שממנה הפליגו לצרפת.

עם עלייתי לישראל המשפחה הועמסה על משאית משדה התעופה ישר לעיר דימונה שכולה היתה חולות ובניינים לבנים. אימא שלי היתה המומה שהמשפחה הגיעה לעיר מדברית והמעבר מהעיר קזבלנקה לדימונה היה שוק להורים שלי. המשפחה שמונה 10 נפשות, שוכנה בדירה קטנה של 48 מ"ר. היה מאוד צפוף, כל שני ילדים ישנו במיטה "ראש וזנב" ולמי שלא היתה מיטה ישן במזרון על הרצפה. למרות שהיה צפוף היה כיף כל הזמן לשחק בחוץ עם הילדים של השכנים שהיו באותו מצב, כולם עולים חדשים. שיחקנו תוספת, קלאס, גוגואים, קפיצה על חבל.

קיבוץ שפיים

אחרי תקופה קצרה למדתי בבית ספר יסודי ביקשתי מאימא שלי לרשום אותי דרך עליית הנוער לגור בקיבוץ וללמוד שם. אכן עברתי לגור בקיבוץ שפיים, שם חייתי ולמדתי עד שחרורי משרות סדיר בצבא. זו היתה התקופה הכי יפה שלי. החוויה הראשונה שלי בקיבוץ היתה קבלת מיטה משלי בחדר עם ילדה נוספת. בתקופת הלימודים עבדתי כל יום שעתיים במטעים או בשדות בקטיף בננות, פעם באיסוף בוטנים בשדה, פעם בבית ילדים והרבה פעמים בחדר אוכל של בית מרגוע של הקיבוץ. בקיבוץ יצאתי להרבה טיולים ואני זוכרת במיוחד את הטיול לסיני שהיה בכיתה י"ב בשנת 1969 (אחרי מלחמת ששת הימים והיא ראתה שרידים של המלחמה).

תקופת הבגרות – חוויות מיוחדות מתקופה זו

בתקופת התיכון בקיבוץ רקדתי המון ריקודי עם, גם בסופי שבוע בקיבוצים אחרים של "הקיבוץ המאוחד" ונהנתה מאוד לרקוד. זכור לי שבבית המרגוע התארחו הרבה קבוצות ספורט מכל אירופה וכך פגשתי אנשים ממדינות שונות.

תקופת הקיבוץ היתה לי עשירה, מלאה בחוויות ובהצגות, הופעות, במיוחד זוכרת את חווה אלברשטיין שהופיעה בחדר האוכל. בתקופת מלחמת ששת הימים מדריך בקיבוץ בשם אלדד קרוק ז"ל נפל במלחמה ולזכרו, כתבה שיר בת כיתתו בשם רוחלה שפירא (לימים המשוררת רחל שפירא). השיר "מה אברך לו במה יבורך" נכתב על אלדד ופורסם בחוברת השבועית של הקיבוץ בשם "ביטויינו". באותה תקופה יאיר רוזנבלום ז"ל התארח בבית המרגוע של הקיבוץ, עיין בחוברת הזו, קרא את השיר, והחליט להלחינו ללהקת חיל הים. לאחר קבלת אישור המשפחה השיר הולחן ורבקה זוהר זכתה לבצעו.

החזרות של להקת חיל הים זכורות לי, הסיפור הזה כל כך ריגש אותי שעד היום אני לא שוכחת אותו. אדגיש שרחל שפירא היתה אם בית של חברת נוער בשם "אייל" שהיתה שני מחזורים מתחת לחברה שלי בשם "איתן".

מקצוע ועיסוק

עבדתי בייעוץ חינוכי בבית ספר תיכון על שם "ליידי דיוויס" בבאר שבע 17 שנה בחטיבה עליונה תעשייתית כיתות יא'- יב'.

בעבודתי סייעתי ותמכתי בתלמידים להשתלב במסגרת החטיבה התעשייתית ששילבה לימודים עיוניים בבית הספר ועבודה מעשית בתעשיה. תפקידי כלל ייעוץ פרטני לתלמיד, קשרים עם משפחתו, מעקב אחר קידומו העיוני והמקצועי, דאגה לקידומו, שמירה על האינטרסים של כל החניכים בעולם המבוגרים בתעשיה. רוב תפקידי התמקד בייעוץ והכוון להכשרה בתחום הטכנולוגי והובלת התלמידים, רכישת סיווג מקצועי בתחום הלימודי עד לסיום הלימודים. על עבודתי זו רבת שנים זכיתי לקבל פרס עובדת מצטיינת ארצית בקטגוריה של ייעוץ חינוכי.

כמו כן, זכיתי לייצג את בית הספר ואת רשת החינוך בה עבדתי במשלחת לגרמניה בשנת 1985.

בחודש דצמבר 1998 השתתפתי במשלחת שייצגה נשים- בגרמניה כאורחות ארגון AWO.

משלחת זו עמדה בסימן המילניום הבא – והנושאים לדיון  בין המשלחות היו: "פני הנשים והנערות לאן?" ייצגתי במשלחת זו את תנועת נעמ"ת בישראל, ביקרנו בגרמניה ובצ'כיה.

המשלחת התפזרה ברחבי גרמניה, בבתי מארחות לכל קבוצה נקבעה תוכנית נפרדת. החוויות היו נפלאות, פגשתי נשים מעניינות שהצליחו להגיע לעמדות בכירות בגרמניה- כחברות פרלמנט, התארחתי באוניברסיטת דרזדן ונפגשתי עם אישה מרתקת ד"ר קרין ריישה – פיסיקאית וממונה על מעמד האישה בטכניון.

אח"כ התארחתי בעיר נוספת בשם דיסלדורף. המארחת הזמינה אותי להופעה של "גריז". היה קר ומושלג מאוד, השלג הגיע לגובה חצי מטר ברחובות, ירד עלינו תוך כדי הליכה ממקום למקום, עשינו קרבות כדורי שלג – וזה היה כיף.

מה שהכי ריגש אותי במשלחת זה שהוצע לי תפקיד להעמיד טקס זכרון במחנה ההשמדה שבצ'כיה בטרזנשטייט, זכות גדולה נפלה בחלקי להעמיד טקס כזה, עוד בארץ הכנתי קטעי קריאה המתאימים לטקס הזכרון – הדפסתי אותם במחשב ובנותיי ואני הדבקנו אותם על בריסטולים שחורים.

חברה מהמשלחת חלילנית צד הכינה קטע נגינה. בנוסף, הבאתי עמי מהארץ דגלי ישראל וכן את דגל תנועת נעמ"ת – אותם הנפנו במהלך הטקס שקיימנו במחנה. הטקס התקיים בזמן שירד שלג. המארחים מגרמניה השתתפו בטקס ואף הביאו זרי פרחים לזכר הניספים.

ארגון הטקס והעברתו ריגשו אותי עד מאוד ושמחתי שהוא עבר ללא תקלות על אף מזג האוויר הסוער. הרגשתי שנפלה בחלקי הזכות להעמיד טקס לזכר הנספים בשואה, עובדה שריגשה אותי עד מאוד.

מצ"ב תמונות וכתבה בעיתון בגרמניה שדיווח על המשלחת שלנו ועל תוכן הדיונים שהיו במהלך השהות שלנו שם וציון הטקס שקיימנו בצ'כיה:

חוויה מיוחדת שחוויתי שקשורה בעבודתי המקצועית היתה בשנת 1991, כשמנהלת התיכון בו עבדתי בעירי המליצה עליי כעובדת מצטיינת בתחום הייעוץ החינוכי. בתיכון הזה עבדתי 17 שנים בחטיבה עליונה יא'- יב'. לאחר ראיון שקויים עמי במסגרת המועמדים במחוז הדרום, התבשרתי שהומלצתי לפרס הארצי. לא אשכח את ההתרגשות שאחה בי כשקיבלתי מכתב המבשר לי שנבחרתי כעובדת מצטיינת בתחום החינוך/ צוות ייעוץ חינוכי, המכתב ציין את תאריך ומקום הטקס.

ההתרגשות התעצמה אצלי עוד בדרך מבאר שבע עיר מגוריי למוזיאון ארץ ישראל בתל אביב בו התקיים הטקס המכובד. את הערב הנחה דניאל פאר ז"ל (עיתונאי מהטלויזיה) והיתה הופעה בשם "תחת שמי פריז" של דודו פישר.  מבית ספרי יצא מיניבוס עם צוות מורים ועובדים לעודד את חתני הפרס יחד עם מנהלת בית הספר.

שיא ההתרגשות שלי היתה אפילו מהולה בקצת מבוכה וזה היה הרגע בו דניאל פאר ז"ל מקריא את שם מקבל הפרס ואת נימוקי הועדה לבחירתו. כשתמונתי השתרעה על כל המסך על רקע הבמה במוזיאון, היו מחיאות כפיים היה רגע מביך (כשאני רואה את תמונתי על מסך ענק) עד כדי שלא הצלחתי לשמוע את דבריי המנחה שהקריא את נימוקי הועדה לגביי, מפאת ההתרגשות הרבה שאחזה בי. כשנתבקשתי לעלות לבמה שני תלמידי תיכון ליווי אותי לבמה שמא אפול במדרגות עליה לבמה מרוב התרגשות (טוב שתמכו בית התלמידים). בבמה העניקו לי תעודה, זר פרחי ופרס כספי.

בעלי קיבל אף הוא סט עטים מפואר בהיותו בן זוגי. ההתרגשות עצומה שהמערכת הגדולה בה אני מועסקת הן הבית ספרית והן ההנהלה הארצית מוצאת לנכון להוקיר את עבודתי בציון היותי מצטיינת בתחומי, באה לי בהפתעה גמורה.

אלה רגעים בחיי של אדם, שלי כמובן, שיזכרו עם חיוך רחב כשהתבקשתי לכתוב חוויה שריגשה אותי מעברי. אין ספק שזו אחת מהן, למרות שהיו לי חוויות מרגשות נוספות לא מעטות, אך זו נגעה לי אישית, כי היא באה להוקיר עבודה רבת שנים במקצועיות ובאנושיות שהקרינו על כל מי שהיה איתי בקשר בעבודתי כמו : תלמידים, הורי תלמידים, מורים, יועצים, מדריכים, מנהלים וגורמים טיפוליים נוספים.

תחביבים

אני אוהבת לצייר ולאייר ספרי ילדים, לטייל בטבע ולגלות מקומות חדשים. כמו כן, תמיד אהבתי לרקוד ריקודי עם וסלונים. אוהבת לכתוב שירים ולהקריא ספריי ילדים ולכן התנדבתי בפרויקט "קריאה בהנאה" בבית ספר הבילויים והקראתי ספריי ילדים לכיתות ב'.

יציאה לגמלאות וחוויות היום

יצאתי לגמלאות בגיל 60 אחרי שעבדתי בתיכון ליידי דיוויס 17 שנה וכן בנעמ"ת מרכז – כרכזת מחוז דרום/נגב- לפיתוח תוכניות לימודים לנשים. הקמתי מרכזי הכשרה מקצועית לנשים בערים מאשדוד ועד אילת. במרכזי ההכשרה נשים למדו מקצועות בהם עסקו לאחר מכן – עבודתי היתה מאתגרת ומלאת סיפוק.

עם פרישתי לגמלאות למדתי במכללת "רטר" – N.L.P  ודמיון מודרך במשך שנים – כלים שעוזרים לי בטיפול באנשים.

אני מתנדבת במושבה בה אני גרה בשלושה תחומים:

• קשרי חוץ- אני מכהנת כיו"ר עמותה לקשרי חוץ בגדרה, אחראית לחילופי משלחות בין ערים תאומות בחו"ל. חברה בעמותה 9 שנים ומתוכן כ- 6 שנים מכהנת כיו"ר.
• פרויקט קריאה בהנאה- 5 שנים מתנדבת בפרויקט בכיתה ב' בבי"ס הבילויים בגדרה. לפני כחודש נבחרתי מתוך המתנדבות בפרויקט לכהן כרכזת ומנחה של קריאה בהנאה ביישוב.
• התחלתי להשתתף במפגשים שבועיים של מועדון רוטרי בגדרה ובעתיד אהיה חברה מן המניין ופעילה בתחום החברתי והקהילתי שמועדון רוטרי מפעיל.
• אני מחלקת את זמני בין ההתנדבויות ובין בילויים בחיק המשפחה והנכדים.

הזוית האישית

הנכד ים: למדתי על סבתא ענת הרבה דברים על החיים שלה, שאולי יעזרו לי לעשות דברים טובים בעתיד, כמו שהיא עשתה. שמחתי לדעת שהיא זו שאירגנה טקס במחנה בצ'כיה. אהבתי מאוד שסבתא שלי הצליחה מאוד בעבודתה המקצועית בחינוך. מאחל לה הרבה בריאות ושתמשיך לארגן עוד טקסים.

סבתא ענת: בשמחה והתרגשות ישבתי לספר לנכדי ים האהוב, קצת על חיי עברי כילדה עולה, תקופת הבגרות, על מקצועי בתחום החינוך. בעצם המפגשים הללו העלו זיכרונות ואפשרו לנכדי להכיר לעומק את העבר שלי. תמצית סיפורים מחיי – בסיפורים לנכדי ריגשו אותי מאד…עצם העובדה שבמסגרת הקשר הרב דורי, נכדי שואל אותי על ילדותי, על השירות הצבאי שלי, ובכלל על תקופה של למעלה מ – 60 שנה בחיי, כל כך ריגשה אותי עד דמעות כשאמר שירצה לעשות דברים כמו סבתא.

מאחלת לך נכד אהוב, "עלה והגשם" שתלמד ותעסוק במה שאתה הכי אוהב כל השאר יהיה טוב.