מאגר סיפורי מורשת

שמי טובה גורן, נולדתי בתאריך 16.3.1954, יום לפני חג פורים, ואמי אמרה שאני משלוח המנות של המשפחה. נולדתי בכפר סבא אשר בישראל. ההורים שלי עלו לארץ מצ'כיה בשנת 1949 לאחר מלחמת העולם השנייה, הם היו ניצולי שואה. הם התחתנו לאחר המלחמה בצ'כיה ושם נולד אחי. אני נולדתי שבע שנים אחריו.

גדלתי בכפר יונה עד גיל שנתיים ומהתקופה הזאת זכור לי סיפור משעשע: יום אחד נעלמתי וכל הכפר חיפש אותי, עד שאחי החליט להציץ במלונה של רקסי הכלב שלנו ושם הוא גילה אותי ישנה בשלווה וברוגע.

בגיל שנתיים עברתי לגור בנתניה ושם גרתי עד שהתגייסתי לצבא. הגן ובית הספר היו מאוד קרובים לביתי ויכולתי לקום חמש דקות לפני שמונה ולהגיע בזמן. בבית הספר היסודי מאוד אהבתי את שיעורי האומנות, אהבה שמלווה אותי עד היום.

מכיוון שגרנו קרוב לים הרביתי לבלות על שפת הים, בתקופת הקיץ היינו נהנים לרדת בשעות אחר הצהרים לחוף להנות מהשקיעה היפה. עד היום הים הוא הבילוי האהוב והמרגיע ביותר שלי. הייתי מבלה הרבה עם ילדי השכונה במשחקים בחורשה הסמוכה לבית. את רוב זמני הייתי מבלה בחוץ עם החברים. המשחקים היו מאוד שונים אז למשל: קלאס, שלושה מקלות, קפיצה בחבל, חמש אבנים ועוד.

בכיתה ו' הצטרפתי לתנועת הנוער "צופים" ובה הייתי עד סוף תקופת התיכון. את רוב זמני ביליתי עם חבריי לתנועה בפעולות, במחנות עבודה בחופשות ובטיולים ברחבי הארץ. הקשרים החברתיים שלי הם עד היום עם חלק מחברי בתנועה. אהבת הטבע והטיולים לקוחה מאותה תקופה.

התגייסתי בגיל 18 לצבא ושם שירתי בחיל השיריון כצפנית, תפקידי היה לקבל, לפענח ולשלוח ידיעות צבאיות. במהלך השירות הצבאי שלי פרצה מלחמת יום כיפור ואני הייתי במפקדת החטיבה בסיני. חוויתי את ימי המלחמה הראשונים, זכורים לי תקיפת המטוסים המצריים, החרדה, הדאגה לחברים החיילים ששירתו איתי והשמיים האדומים והבוערים באופק.

לאחר שיחרורי מהצבא נסעתי לטיול ארוך של שלושה חודשים באירופה במדינות שונות. זו הייתה חוויה מעשירה, מהנה, פותחת אופקים וקשרים חברתיים. לאחר שחזרתי מהטיול הגדול הלכתי ללמוד באוניברסיטה אומנות וטיפול. במהלך לימודי באוניברסיטה הכרתי את בן זוגי אילן בנסיעה משותפת ברכבת, אני לאוניברסיטה והוא לטכניון. עם סיום הלימודים התחתנתי וזמן קצר לאחר מכן נולדה בתי מיה. לאחר ארבע שנים נולד בני תום.

מוטו שמלווה אותי: האושר האמיתי הוא ההסתפקות במה שיש.

חפץ יקר ללבי

החפץ אותו אנו מציגות במסגרת התכנית הוא ספר, שמו: "אימא מספרת עוד". סבתא קיבלה את הספר כמתנה לקראת בית הספר. הוא נשמר בספריה בבית של סבתא רבתא שלי ואחר כך הוא עבר לסבתי. הספר נמצא ברשות המשפחה משנת 1960 בערך, זהו ספר עבה עם כריכה קשה. שם הספר מוטבע באותיות מוזהבות על הכריכה, הוא קצת קרוע וקצת מקושקש.

המנהג המיוחד הקשור לספר קשור גם לסבתא רבתא שלי היא נהגה לספר סיפורים לסבתא שלי בעל פה ומאז סבתא שלי מאוד אוהבת לקרוא. בספר זה היו הרבה סיפורים שאת חלקם סבתא שלי זוכרת עד היום, ובצעירותה כשהיא הייתה ילדה אהבה לחזור ולקרוא בהם. סבתא בחרה בספר הזה כי הוא קשור לזכרונות ילדות יפים ולסיפורים מעוררי דמיון.

הספר המיוחד של סבתא

הזוית האישית

שירה הנכדה המתעדת: היה לי ממש כיף עם סבתי ולמדתי הרבה ממנה במסגרת התכנית. זה היה זמן איכות עם סבתא.