מאגר סיפורי מורשת

אני נולדתי בשנת 1951 בשיקגו ארה"ב,להורי איטה חיה ופנחס אברהם וויס. אמי נולדה בשנת 1929 בארץ ישראל היא הייתה דור שביעי למשפחה שורשית בארץ. אבי היה  יליד ארה"ב, הוא נולד בשנת 1927 להורים  שנולדו בפולין והגיעו ל"גולדנע מדינה"-(מדינת הזהב) לארה"ב  לאחר מלחמת העולם הראשונה.

 שיקגו נמצאת במרכז ארה"ב, היא עיר יפה, מטופחת ומסודרת. העיר ממוקמת על גדות ימת משיגן. והודות לקרבה שלנו לאגם הייתה  לנו האפשרות להנות ממי הימה  ולשחות בה. נולדתי וגדלתי בשכונה מעורבת של יהודים וגויים. אולם היהודים ברובם למדו בבית הספר היהודי.

אחותי חני הייתה שחיינית מעולה, היא השתתפה בתחרויות לעתים קרובות. רוב התחרויות התקיימו ביום ראשון,אחת מהתחרויות אמורה הייתה להתקיים בשבת, כל מדינת אלינוי השתתפה בתחרות, אבי ואחותי לא הסכימו להשתתף בתחרות ,ולכן התחרות  נדחתה ליום ראשון.

אבי היה אידאליסט שהאמין בעם ישראל. כשהוא סיים את לימודיו  בתיכון פרצה מלחמת העולם השניה. אבי ביקש להתגייס למלחמה נגד הגרמנים. אולם, היות ועדיין לא מלאו לו שמונה עשרה שנים,הוא ביקש הסכמה וחתימה  מאמו שתאשר לו לצאת ולהלחם.

אני זוכרת, שבסעודות השבת השיחות שלנו הקבועות  נסובו סביב נושא ארץ ישראל.  אני גם זוכרת, שבאחד מלילות הסדר הסבו בשולחן החג שלנו כשלושים איש ,אימי הסתכלה על כל האורחים ,לפתע היא גילתה איש לא מוכר .היא שאלה את אבי אם הוא הזמין אותו?אך אבי נענה בשלילה .היא שאלה גם את אחי את אחותי ואותי. אך אף אחד מאתנו לא הכיר אותו,המשכנו, כמובן, כרגיל את הסעודה.

 אני למדתי בבית ספר יהודי. בכיתה ב' הייתה לי מורה שמאד אהבתי. ובכיתה ד' דודי היה המורה לתנ"ך שלי. המשחקים שלנו  בהפסקות היו: בייסבול, קלאס ורכבנו על אופנים, בשעות הפנאי היינו הולכים ל-jcc שם היו לנו חוגים וברכה. הייתה לנו גם  תנועת נוער בשם "בני עקיבא". תנועה זו לימדה אותנו על אהבת הארץ,היינו מחולקים לשבטים ויצאנו מידי פעם  למסעות מרתקים, אחת המדריכות שזכורה לי במיוחד, היא המדריכה שושי. היא הייתה 100% מדריכה.

כשסיימתי את בית הספר היסודי, עברתי ללמוד בתיכון. התיכון שלי היה סמוך מאוד לאגם מישיגן, מידי פעם במקום ללכת לבית ספר העדפתי ללכת לים…כמובן, שהייתי צריכה להמציא אישור להיעדרות שלי, אז לא אחת הייתי מזייפת את כתב ידה של אימי. המורה לא חשדה בכלום,כי היה לי כתב דומה לשל אמי….

לאחר שסיימתי את לימודי התיכון,טסתי לשנה  ל"הכשרה" בארץ. הכשרה זו שנה בה לומדים במדרשה ומתנדבים בקיבוץ. לאחר סיום השנה חזרתי לארה"ב. התחתנתי עם אברהם אהרן,

בעלי נולד בשנת 1948 יא אייר תש"ח בגרמניה במחנה העקורים. ,וכשהיה בן חצי שנה הוריו הגרו לארה"ב .אמו נולדה בפולין  בעיירה ליד לודז', משפחתה השתייכה לחסידות גור. אביו נולד בקראקוב למשפחה שורשית בחסידות בוייאן. בעלי הגיע להכשרה שלוש שנים לפניי, בשנת 1967. הוא שהה בארץ כשפרצה מלחמת ששת הימים. .

החתונה הייתה בשיקגו בשנת תש"ל בי"א סיוון .שנינו ידענו שאנו רוצים לעלות לישראל. אני התחלתי ללמוד  בבית ספר לאחיות. למדתי  שלוש שנים. עלינו לישראל ב-1973, טסנו  מניו יורק לאנגליה. ומשם ברכבת לצרפת-איטליה. ומאיטליה לישראל הפלגנו באוניה. הגענו לנמל חיפה.

עלינו לארץ במטרה  לתרום מעצמנו, כי אנו האמנו שה' אמר לאברהם אבינו "לך לך" והתכוון גם לדורות הבאים. עזבנו הכל השארנו מאחורינו: משפחה, חברים, תרבות, שפה. ארץ של שפע והזדמנויות. באנו למקום שלא הכרנו .

הגענו כחודש לפני מלחמת יום כיפור. התיישבנו בכפר עציון,כי זה היה גרעין ההכשרה של בעלי. בכפר עציון נולדו שתי בנותינו נטיעה חוה ונחמה נועה .התגוררנו שם כשלוש שנים והחלטנו שאנחנו לא 'קיבוצניקים'.

עברנו לרעננה ,ברעננה נולדו שני בנינו יהודה ישראל ,ואלימלך יגאל .בשנה השלישית עלו הוריי אחי מתי, אריה ואחותי חני. הוריי התגוררו שני רחובות קרובים אלינו, כך שיכולנו להיות אצלם הרבה.

לאחר עשר שנים ברעננה מכרנו את הבית שלנו, כדי לבנות בית בשומרון, גם הוריי עשו כמונו, ביתם החדש בשומרון היה מוכן עוד לפני הבית שלנו, ולכן עברנו לגור בביתם. התגוררנו אצלם כשלושה חודשים, ובתום שלושת החודשים ביתנו היה גם כן מוכן.

בתחילה,כשהגענו לישוב, לא היה שם כלום ,לא כבישים ולא מדרכות. הגענו בתחילת החורף, עברנו חורף שהיה סיוט, התבוססנו בבוץ ובלכלוך.

יש שלנו קהילה מקסימה, מאז הקמת היישוב ועד היום אנחנו חיים מתוך אחווה ואחדות. עם המון עזרה הדדית, והכל מתוך שמחה ומאור פנים.

 תשע"ו, 2016