מאגר סיפורי מורשת

שלום לכולם שמי מלכה אמיתי, ואני סבתא של אוריה סילבר המתוקה . נולדתי בטו' אדר א' בשנת תשכ"ב ‏1962 להוריי משפחת אוחיון.  בעיר  צפרו שבמרוקו. צפרו היא עיר במרכז מרוקו השוכנת בקרבת העיר הגדולה פאס.

בגיל ארבעה חודשים עליתי עם משפחתי לארץ ועברנו לגור בירושלים.

הורי היקרים עלו לארץ ממרוקו, המצב הכלכלי לא היה פשוט כלל וכלל. ואנחנו-ילדי משפחת אוחיון ועוד משפחות רבות גרו אתנו בבניין של 10 קומות, בימים ההם זה היה הבניין הגבוה ביותר בירושלים. להוריי לא היה כסף מיותר לקנות לנו משחקים. לכן אנחנו, הילדים, היו ממציאים משחקים שגרמו לנו הנאה רבה. משחק תופסת עמודים וכדומה.

בכניסה לבניין היו עמודים עגולים בין 10ל-8. כל ילד עמד ליד עמוד וילד נוסף עמד באמצע מנסה לתפוס עמוד פנוי (מזכיר את המשחק הכיסאות). היו לנו המון מקומות מסתור בכניסה לבניין, ובמשחק המחבואים יכולנו לשחק לאורך הרבה מאוד שעות. מגלשות ונדנדות לא היו, כי לא היה גן שעשועים כפי שיש היום לרוב.

לקחנו קרש רחב הנחנו אותו על תחילת המדרגות וגלשנו אתו על המדרגות בהנאה רבה, מספר המדרגות היה רב, כך שהמשכנו ברצף הגלישה עד גמר כל המדרגות. אני זוכרת, שפעם אחת  אחי החליק על המדרגות, התגלגל ונפתח לו פתח עמוק בברכו. (המשחק לא היה בטיחותי. אך ילדים חושבים על ההנאה ולא על התוצאה הסופית שעלולה להיגרם)

עם ילדי השכונה שיחקנו במשחק 7 אבנים, 7 על הקיר, 5 אבנים, קלאס וגומי, חבל  אחד ושני חבלים. היו לנו חיים מלאים בחיות ובשמחה אפילו שלא היה כסף . אנחנו הילדים יצרנו משחקים וגדלנו ב"ה למשפחה עם יראת שמיים, אהבה ונתינה.

הזוית האישית

הנכדה אוריה: תודה לך סבתא, הסיפור היה מעניין ונחמד. מאחלת לך הרבה בריאות ונחת.