מאגר סיפורי מורשת

גדלתי כבת יחידה לאב שורד מחנות עבודה, אשתו הראשונה ובתם נספו באושוויץ. אמי, רחל, שהייתה ילדה במלחמה הכירה את אבי אחרי המלחמה, ברומניה, שם הם התחתנו ושם נולדתי בשנת 1949. נולדתי ברומניה בעיר סובאטה. אחרי שנה הורי עברו למחוז אחר לעיר באקאו  שם עברה עלי ילדותי ונערותי עד גיל 15.

סובאטה ברומניה

תמונה עם חבר ילדות שלי בפארק העירוני

גרנו במקום שהיה פעם, כנראה שייך למישהו עשיר. הייתה שם חצר ענקית, עם הרבה עצי פרי ומסביב היו דירות של כל מיני משפחות. כל הזמן הזה הינו יחד עם אותם המשפחות ולכן נוצרו יחסי שכנות מאוד טובים. כמובן שהינו מכל המשפחות, הרבה ילדים, בכל מיני גילאים, אבל בכל זאת היינו חברים. הינו משחקים יחד אחרי שעות הלימודים וגם בחופש הגדול.

רוב המשחקים היו בחוץ. המשחקים היו פשוטים עם אביזרים שהינו בונים בעצמנו. שיחקנו בקפיצה בחבל, התחרנו מי יכול לדלג יותר פעמים בלי שהחבל יגע באדמה. שיחקנו במשחק שקראו לו" צוי".במשחק הזה היינו צריכים להכות עם חתיכת קרש על חתיכת עץ קטנה שקראו לה צוי למרחק ואז ילד היה צריך להספיק לרוץ להגיעה למחנה.

שיחקנו באגוזים, גוגואים, קלס, זרקנו כדור לקיר ומי שזרק ברצף יותר פעמים היה מנצח. שיחקנו בחמור ארוך, טיפסנו על עצים שגדלו בחצר. שיחקנו ב"שוטרים וגנבים" ועוד הרבה משחקים.

הרבה מהשחקים שיחקו גם פה בארץ, אבל חלק מהם נקראו בשמות אחרים. גם בחורף שיחקנו וכשהיה ממש קר, שיחקנו "סבתא סורגת", קראנו ספרים, שיחקנו בדומינו, דילגית, מחבואים, תופסת, משחק צוי, כדור לקיר, קלאס, חמור באמצע, ועוד…

כיום חלק מהמשחקים דומים וחלק אחרים, שונים. היום הילדים משחקים בקלפי פוקימון וקלפי גל, דוקים, משחקי מחשב, סטריטר, רולר סרפר, אבל כיום הילדים משחקים הרבה במשחקי מחשב או בטלפון.

מחבואים

העלייה לישראל

כשעליתי לארץ בשנת 1964, התיישבנו באשקלון.

תמונה זו צולמה, שנה לפני עלייתה של סבתא לארץ בסיום בית ספר יסודי

לאחר שהגענו לארץ, נשלחתי לגור בפנימייה בבן שמן – לנוער עולה, שם רכשתי מושגים ראשוניים בשפה העברית ובמקצועות השונים. היה לנו סדר יום מאורגן, חצי מהיום עבדנו בחקלאות ובחצי השני למדנו.

סבתא תמי בפנימיה בן שמן

במסגרת כפר הנוער בבן שמן, כל העולים החדשים עברו תחילה לבאר אורה, שם עברנו פעילות גדנע להכרות עם הנוער הישראלי ומנהגי הארץ. אני חייבת לציין, שקיבוץ הגלויות שהתקיים בפנימייה גרם לנו לרכוש את השפה ומיומנויות הלמידה. התחשלנו בחוכמת חיים ותרבות ישראלית מגוונת.

גדנ"ע – קיבוץ גלויות של כל העולים החדשים

לאחר שנתיים וחצי עברתי חזרה להורים שכבר עברו לגור בכפר סבא. בשנת 1969 הכרתי את סבא של נילי, גיורא שהיה בן מושב חרות ומאז ועד היום אנו חיים במושב.

תמונת כל הנכדים עם סבא וסבתא

הזוית האישית

סבתא תמי: מאוד נהנתי לשתף את נכדתי נילי שאיתה אני עשיתי את העבודה, אני נהנתי מאוד מלדבר איתה ולספר לה על עברי וילדותי.

נילי: סבתא יקרה, תודה ששיתפת אותי והקדשת לי מזמנך – אוהבת הכי בעולם!

סבתא תמר אריאלי השתתפה בתכנית בשנת 2020 עם יעל ז'אק, קישור לסיפורה "הנצחת אבי מאיר גזה".