מאגר סיפורי מורשת

סבתא אסנת שבתי מספרת

נולדתי בתוניסיה לבית משפחת סרוסי, בעיר גאבס בשנת 1954, עלינו לישראל בשנת 1955, כשהייתי כמעט בגיל שנה ועברנו לגור בעיר רמלה.

בילדותי גדלתי בעיר רמלה בשכונה בה הגיעו משפחות מרובות ילדים שעלו מכל מיני ארצות: איראן, מצרים, תוניס, מרוקו, פולין, עיראק, טריפולי, תימן ועוד.

כל הילדים בשכונה היו משחקים משחקי חברה ברחוב, כדורגל, חמש אבנים, 4 מקלות, מחבואים, סימני דרך, קלאס, גולות, חבל ועוד.

לא היתה לנו טלויזיה, רק כשגדלתי ועבדתי רכשתי יחד עם אחותי טלויזיה להורים שלי.  היה לנו מועדון שהיו בו חוגים קרמיקה, תפירה, סריגה. פעם בשבוע היו מקרינים לנו סרט במועדון, זה היה מקרן מאד ישן, שמישהו היה צריך לעמוד לידו ולגלגל את הסרט קדימה.

מהאלבום שלי

חג הפסח המיוחד במשפחתי

את החגים חגגנו כל המשפחה המורחבת כולל דודים ובני דודים. אני הייתי אחראית על התחפושות בחג הפסח. בפסח היינו מתחפשים לדמויות מהמקרא ולעם ישראל שיצא ממצרים, היינו ממציאים סיפור כאילו הגענו ממצרים לארץ ישראל ואנחנו מחפשים משפחה שתארח אותנו ואז אב הבית שהוא אבא שלי ז"ל היה אומר, בואו תיכנסו ותאכלו. ואז היינו רוקדים ושרים בלי מוזיקה, רק מתופפים על השולחן. חג הפסח היה מאד חשוב לי מאחר והיינו מתארגנים כמה ימים לפני, מכינים את המאכלים המיוחדים והמסורתיים, מכינים את התחפושות המסורתיות שהבאנו מתוניס, מבררים במשפחה מי רוצה להופיע בהצגה, היינו יושבים בערב חג על כריות ברצפה ושולחן ארוך ונמוך כמו המנהג שהיה בתוניס, עיר הולדתי.

ההצגה היתה מצחיקה ותמיד היינו מוסיפים עוד קצת הומור וצחוק.

אבא שלי היה עושה את הסדר עד מאוחר בלילה כי אהב מאד לקרוא הכל מהאגדה ולעשות את הסדר לפי ההלכה. אחרי הכוס הרביעית, אבא שלי ז"ל, היה שר את חד גדיא בשפה התוניסאית וזה היה נשמע מצחיק. גם את עשר מכות מצרים הוא היה מקריא בתוניסאית וזה היה מצחיק ממש.

היום לאחר פטירתו של אבי ופטירתה של אמי החגים בלעדיהם לא אותו הדבר, אנחנו משתדלים לשמור על המסורת יחד עם כל האחים אבל החיסרון שלהם מורגש היטב.

הזוית האישית

סבתא אסנת: היה לנו כיף ונהנינו מאד לעבוד יחד בתכנית של הקשר הרב דורי. שמחתי לספר לנכדתי על ילדותי היפה עם משפחתי המדהימה, על החגים והמסורת והביחד שהיה לנו מאד חשוב. מקווה שהיא תיקח זאת הלאה ותנהג כך גם בעתיד עם משפחתה.

אדוה: אדוה מאחלת לסבתא שתהיה בריאה ושמחה ותחיה עד מאה ועשרים בבריאות טובה! וגם לסבא כמובן!!! מאחלת לעצמה לכבד את אבא ואימא כמו שסבתא כיבדה את הוריה.