מאגר סיפורי מורשת

אני  אהרן גורל. נולדתי בירושלים בשנת 1954.יש לי אחות, אח, והיתה לי עוד אחות שנפטרה.

שמות הורי הם מרים ושמואל רחימפור. זה שם שההורים שלי הביאו מהעיר אמדאן, שנקראת גם שושן הבירה, וכולם יודעים ששם התרחש סיפורה של מגילת אסתר, עם אחשוורוש, המן הרשע, מרדכי היהודי ואסתר המלכה. כידוע לכולם המן הטיל פור. הפור היה להשמיד ולהרוג את היהודים בכל העולם. מה שהוא רצה לא התגשם, וזה שהיהודים המשיכו לחגוג ולא קרה שום דבר – הם הוסיפו כל אחד לשם משפחתו את המילה פור – גורל. אצלנו קראו לזה רחימפור. אחד הדברים שעשיתי ברגע שהתחתנתי היה להפוך את השם רחימפור לגורל, וזאת מפני שאף אחד לא ידע להגיד את השם רחימפור. קראו את זה רחמים, "ברח מפה", "לך מפה", וזה לא היה לי נעים. לכן, שיניתי את השם מרחימפור לגורל כי פור זה גורל.

סבא עם אחיו ואחיותיו בחתונת אחותו ליאורה ז"ל. בתמונה מימין לשמאל: ליאורה, אהרן, בעז ואילה.

בתור ילד אהבתי לשחק כדורסל מהיום שאני מכיר את עצמי. למדתי בבית-ספר יסודי סוקולוב, שהוא היה בית-ספר מכיתה א' עד כיתה ח'.

סבא אהרון בחגיגות הבר מצווה שלו בירושלים

למדתי בתיכון העירוני ג', שגם הוא בירושלים. כתלמיד מכיתה א' עד כיתה י"ב הייתי תלמיד מצטיין. למדתי במגמה ביולוגית, כי אהבתי את התחום של הביולוגיה והכימיה.

עם חברים בתיכון

אני יודע מגיל צעיר מאוד לדבר פרסית, ולא זה שאני יודע לדבר, אני יודע גם ניבים בפרסית שמעטים מאוד יודעים אותם, ולכן לפעמים אני מדבר עם אבי, ייבדל לחיים, בניבים האלה שאף אחד לא מבין, וזה שפת-סתר שלי ושלו.

אני יודע לדבר מספר שפות: עברית, כמובן, ואנגלית, וערבית, ופרסית. כאשר עברית ואנגלית אני יודע קרוא כתוב ולדבר, ופרסית וערבית אני יודע רק לדבר.

בתיכון סדר היום שלי היה עמוס. הייתי הולך כל יום לפעילות של ספורט: כדורגל, כדורסל, אחר כך הייתי ממשיך לספריה, מחליף ספרים כל יום, חוזר הביתה וקורא, מכין שיעורים, וככה נמשך כל הזמן.

סבא מקבל תעודת בגרות

הסיפור על אליהו הנביא

סיפור אליהו הנביא הוא משהו שהתרחש אצל הסבא של הסבתא שלי. הוא החליט לצאת מהעיר אמדאן לכיוון  העיר באקו לבקר את אח שלו. הוא לקח שיירה של סוסים וגמלים ויצא לדרך. אחרי כמה ימים הגיע יום שישי והוא החליט שאינו ממשיך בדרך כי הוא יהודי שומר שבת. ניסו לשכנע אותו שייסע, כי מסוכן במדבר ויכולים לקרות לו דברים לא טובים, והוא אמר שהוא נשאר וביקש שייתנו לו מים ולחם לכלכל את עצמו, והוא יגיע לבד.

למחרת, ביום שבת, כשהחליט להמשיך, הגיע מולו איש זקן ושאל אותו בטורקית: "בחור צעיר, מה אתה עושה פה במדבר?" הוא ענה, "אני יהודי ושומר את השבת. לכן אני הולך ברגל ולא רוצה לרכב על החמור או על הסוס." הזקן שאל אותו אם הוא צריך משהו, והוא ענה: "אשמח מאוד אם תוכל לתת לי מים". הזקן נתן לו מים ושאל אותו אם הוא רוצה זהב, כסף, יהלומים, והוא ענה: "לא, אם תוכל לתת לי עוד מים זה יהיה טוב". הזקן נתן לו מים, והצעיר שאל: "תוכל לומר לי מה הכיוון ללכת לבאקו?" הזקן ענה: "אם תלך לכיוון שקיעת השמש, תגיע לעיר באקו".

מהלך של כמה ימים הפך לכמה שעות והוא הגיע לעיר באקו ופגש את אחיו. כששאלו אותו איפה השיירה, ענה: "השיירה עזבה אותי במדבר והמשכתי לבד". מסתבר שהשיירה הגיעה אחרי כמה ימים, וזה היה נס גדול שהוא הגיע לפניה. ומאז אנחנו במשפחה מספרים כל פסח את הסיפור הזה.

צבא

בצבא הייתי חובש מוטס במסוקים והוצבתי בבסיס רפידים שנמצא במרכז סיני. מדובר בשנת 1973 (לפני פרוץ מלחמת יום כיפור). בגלל שסיני הוא מדבר אחד גדול, וברחבי סיני היו פרושות יחידות צבאיות, התפקיד שלנו היה לטפל ולפנות את הפצועים.

לאחר מלחמת יום כיפור הפעילות גלשה אל מעבר לתעלת סואץ והייתה מאוד גדולה. בשנה האחרונה של השירות הצבאי עברתי לשרת במצפה רמון בבסיס בקרה של חיל האויר. הייתי מנהל של שתי מירפאות עם מספר חובשות שנתנו טיפול רפואי לכל אנשי הבסיס. בבסיס זה הכרתי את רונית, והיינו חברים משנת 1975 עד 1978, שאז התחתנו, בחודש מרץ שנת 1978 (ביום ההולדת של סבא).

היות שגרתי בירושלים ורונית גרה בהרצליה, היינו צריכים להחליט איפה להתחתן. התחתנו בתל-אביב, ואנשים הגיעו מירושלים ומהרצליה לחלוק בשמחתנו. אני הייתי בן 24 ורונית בת 22. כעת אנחנו נשואים 45 שנים. הבן הגדול שלנו נולד בשנת 1979, ושמו אלעד. לבננו השני קוראים לירן, הוא נולד בשנת 1981, והוא האבא של מיכאלה. השלישי הוא תומר שנולד בשנת 1985. לאח האחרון קוראים אור והוא נולד בשנת 1991.

העבודה הראשונה שלי הייתה בירושלים. כשלמדתי באוניברסיטה העברית התחלתי לעבוד בבנק ישראל ובמשרד האוצר כסטודנט. עם סיום לימודי, עבדתי בעירית הרצליה, במקביל במפעלי חמצן בחדר בקרה. עבדתי בשתי עבודות עד שנת 2006, ולאחר מכן המשכתי לעבוד בעיריית הרצליה עד הפנסיה.

חייל בצבא

חלום הילדות שלי היה להיות רופא.

התחתנתי עם סבתא רונית ונולדו לנו עשרה נכדים: נועה, מיכאלה, ליאם, עידו, מתן, אמילי, אלונה, רומי, מיילו, לביא.

סבא וסבתא רונית בחתונתם

הזוית האישית

סבא אהרן גורל: ההשתתפות בתוכנית הייתה מרגשת עבורי ועבור מיכאלה.

מיכאלה גורל: שם החיבה שלי במשפחה: אין-דומה-לה, או מילקי.