מאגר סיפורי מורשת

שמי יוסי וירצבורג, נולדתי כילד השלישי והאחרון במשפחה ויש לי עוד שני אחים.

דיוקן עצמי בגיל 5

אמי אסתר נולדה בירושלים. כל ימיה התעסקה בגידול הילדים וטיפוח הבית. אבא דב נולד בגרמניה, עלה לארץ בשנת 1936. במשך 43 שנים עסק בחינוך, שימש כמנהלו של בית הספר ממ"ד דוגמא לבנים על שם הרב עוזיאל במשך 33 שנים.

אחי קלמן נולד עם שיתוק מוחין. עד לפני עשרים שנה הוא חסה במסגרות יום. מזה כעשרים שנה הוא חוסה בכפר השוודי. לקלמן כישורים מוזיקליים והוא זוכר שירים עבריים מתקופת הילדות שלו כמו כן מכיר הוא בעל פה את הקידוש לשבת ולכל חג.

ראשונה משמאל אמי אסתר, אחי קלמן אבא דב ואנוכי, צולם בסלון ביתם של סבא יחיאל וסבתא יונה

שירי הילדות שאני זוכר הם השירים ששרנו בגנים בהתקרב החגים. כמו כן שרנו שירים לכבוד ימי הולדת של חברים. אחד השירים שמילותיו זכורות לי הוא שירה של דליה פרידלנד "איזה שעון בן חייל אשר איננו נח, ביום וגם בליל דופק דופק הוא כך. טיק טק טיק טק טיק טק טיק טק." שיר נוסף שמילותיו זכורות לי הוא שירו של לוין קיפניס, אותו נהגנו לשיר לפני תחילתה של שנה חדשה: "שנה הלכה שנה באה, אני כפיי ארימה, שנה טובה לך אבא שנה טובה לך אימא, שנה טובה, שנה טובה." בביקורים השבועיים אצל אחי קלמן אנחנו שרים ביחד את השירים עליהם גדלנו ושירי שבת והשירים המיוחדים לכל חג. את רוב המילים אני זוכר ואני נעזר בפאלפון להשלים את המילים שאני לא זוכר.

בילדותי אהבתי לשחק כדורגל, כדורסל וקריקט.

בפורים ההורים שלי אף פעם לא השאילו תחפושות והשקיעו בכל תחפושת. התחפושת שהכי אהבתי הייתה של מפקד חיל הים, כשהייתי בן 10. זו תחפושת שהתחפשתי אליה בפורים שחגגנו לאחר מלחמת ששת הימים. באותם הימים תחפושות של חיילים וקצינים היו נערצות על ידי הילדים.

תחפושות שונות ומגוונות: מימין: מפקד חיל הים, הייתי בן 10 וזו התחפושת שהכי אהבתי. שניה מימין: התמונה בה אני מחופש לסיני צולמה בחצר הקדמית של בית הספר ממ"ד דוגמא כששכן ברחוב מסילת ישרים, שלישית מימין: נסיך- הייתי בן 7, משמאל: קאובוי

הערכים עליהם חונכתי הם אהבת הלימוד, עזרה לזולת, מסירות לעבודה ולהסתפק במה שיש. בזמן החופשי שהיה לי עם אבא אהבנו ללמוד ביחד ושיחקנו משחקי קופסא לפיתוח החשיבה ובגילאים מאוחרים יותר נהגנו ללמוד בשבתות את פרשת השבוע .בכיתות ה' עד ח' בכל יום שישי קיבלנו דפי פרשת השבוע צבעוניים שחוברו על ידי מחנכי כיתות ז'-ח' של בית הספר. הדף היה מורכב מרעיון מרכזי ולאחריו כמה שאלות שמי שענה נכון קיבל פרס. אבא ליווה אותי גם בהמשך הלימודים התיכוניים בעזרה בשיעורי תנ"ך ומתמטיקה. הרבה מכישורי ההוראה והניהול רכשתי בזכות שיחות שקיימתי עם אבי במהלך לימודי האקדמיים ותוך כדי עבודתי החינוכית.

בשמונה שנות לימודי בבית ספר דוגמא לבנים המנהל היה דב וירצבורג, שהוא גם אבא שלי.

תמונת סיום שנת לימודים, השנה 1964. מחנכת כיתות א'1 ו-ב'1 שלי, הגברת רחל קרויזר ז"ל. אני יושב לימינה של המחנכת. בשורה השנייה מלמעלה, ראשונה מימין אם הבית של בית הספר, הגברת ראומה צחי ז"ל, אמו של שלמה צחי שהשתתף בתכנית הקשר הרב דורי

המורה המיוחד אותו אני זוכר עד היום הוא מר יוסי מלמד. הוא חינך אותי בכיתות ג' עד ו', ארבע שנים, מר מלמד הצטיין ביחסו החם לתלמידים ובדרכי ההוראה המיוחדות שלו. יש לי חבר אחד שלמד באותה כיתה איתי, מדי פעם אנחנו נפגשים.

במשך שמונה שנות הלימודים שלי בבית ספר דוגמא לבנים עברתי שני מבנים. בכיתות א' עד ד' בית הספר שכן ברחוב מסילת ישרים 28. לאחר מכן עבר בית הספר לשכון ברחוב לוד 20 ובמבנה זה למדתי בכיתות ה' עד ח'. בשנים בהן למדתי במבנה שברחוב מסילת ישרים בית הספר היה בנוי משתי קומות. מאחור היה מגרש קטן ששירת את כיתות א'- ב' למשחקים שונים. בחצר הקדמית והמרכזית היה מגרש כדורסל ובור קפיצה לרוחק שמעליו מתח והליכה על מקבילים. כשבית הספר עבר למשכנו החדש ברחוב לוד 20, קיבלנו שלושה מבנים שאפשרו לבית הספר לגדול. ארבעה מבנים מרכזיים זכורים לי מבית הספר. הראשון הוא בית הכנסת ששכן במקלט. בו היו מתכנסים תלמידי כיתות ה' עד ח' לתפילה. בימים האי זוגים התפילה התחילה בשעה 7:15 ובימי הקריאה בתורה התחילה התפילה בשעה 7:00. תלמידי כיתות ח' שימשו כגבאי הבית כנסת ותלמידי ה'- ו' שובצו כחזנים לפסוקי דזימרה. בכל כיתה היו שני תלמידים שדאגו לשבץ את כל תלמידי הכיתה כחזנים. אבא שלי, ששימש כמנהל בית הספר, עמד על הבימה המרכזית ודאג שהתפילה תתנהל על פי ההלכה. אבא היה גוער בתלמידים שפטפטו במהלך התפילה. בסוף התפילה היה אבא מלמד הלכה יומית.

המבנה השני היה חדר הנגרות שגם שכן בקומת המקלט. זכור לי טוב המורה אברהם שטיינברג ז"ל שהיה אחראי על תפעול החדר. כל אחת מכיתות ה' עד ח' קיבלה שעתיים נגרות בשבוע. במהלך השנה כל תלמיד בנה שלושה דגמים שהיו שונים במורכבות שלהם. הדגמים שאני זכיתי לבנות היו: רעשן לפורים, שרפרף ושולחן קטן. במהלך השיעורים כל תלמיד זכה להכיר את היסודות של שרטוט הדגם שבנה וקנה הרגלי עבודה בטיחותיים. מיומנות נוספת אותה רכשנו במהלך שיעורים אלה הייתה שמירה על סביבת עבודה נקייה: בסוף כל שיעור היו התלמידים מנקים את כלי העבודה בהם השתמשו ואת שולחנות העבודה עליהם עבדו. המורה אברהם שטיינברג היה משחרר את התלמידים בתום השיעור, רק לאחר שבדק שכל הכלים הוחזרו.

המרכז השלישי היה הספרייה אשר שכנה בקומה השנייה במבנה האמצעי. את הספרייה ניהלה גברת מרים אפוליון ז"ל. בספרייה החלפנו ספרי קריאה והיא העבירה לנו פעילויות לעידוד הקריאה. המבנה הרביעי הזכור לטובה היה חדר המדעים שהיום הפך להיות חדר המורים של בית הספר. אחד המורים אותו אני מעריץ עד היום הוא שמעון דיין שהיה אחראי על הוראת המדעים בבית הספר. המורה שמעון דאג להפעיל את התלמידים בתחזוקת חדר המדעים. בחדר המדעים היה אקווריום אותו נדרשו התלמידים לתחזק ולהאכיל את הדגים בכל ימות השנה. כמו כן המורה שמעון דאג לקבוע תורנים אשר עזרו לו בהכנת הציוד הנדרש לשיעור ולסדרו בתום השיעור. שיעוריו של המורה שמעון היו מעוררי השראה ובסוף כל שנה תלמידים נדרשו להכין דגם שממחיש נושא שנלמד במהלך השנה.

עדשת המצלמה מתעדת מהווי בית הספר בתקופתי

מימין: כיתה א', חוגגים יום עצמאות, משמאל: התמונה מתעדת סצנה מהצגה. בסצנה זו המשפחה מתבוננת באימא השוברת ביצה. את האימא שיחק יוסי הומינר ואני משמאל שלה. שבירת הביצה גרמה לנו לצחוק, משמאל למטה: הצגה ובה אני משחק רופא

מימין: אבא דב ז"ל נושא אותי בסיום חגיגת חומש בראשית, כיתה ב', משמאל: ביקור בגן חיות התנכ"י, אחת האטרקציות בתחילת שנות ה-60 הייתה רכיבה על חמור. אבא דב ז"ל תומך בי. הייתי בן 5

כיום בית הספר שונה בדרכי ההוראה ובתוכניות החינוכיות גם בחדרי הלימוד ובחדרי הספח נעשו שינויים במהלך השנים.

במשך 40 שנה עסקתי בחינוך, לימדתי תורה שבעל פה, מדעי הטבע בכיתות ד' עד י"ב.  במהלך עבודתי הקמתי שלושה חדרי מדעים בשלושת המסגרות בהן עבדתי. במשך 28 שנים הייתי שותף בצוות הניהול של בית הספר ממ"ד הראל שברמות ומאוד אהבתי את עבודתי החינוכית. במקביל לעבודתי הניהולית עסקתי במשך 12 שנים בהכשרת מורים במכללת ליפשיץ. כמו כן חינכתי פרחי ניהול.

את אשתי, רחל הכרתי דרך חבר משותף. התחתנו בשנת 1992 בהיותי בן 35.

מימין: אבי דב ואמי אסתר מובילים אותי לחופה, רחל ואני בחתונתנו, י"ד באדר א' תשנ"ב ( 18.2.92)

כדי לשמר זוגיות טובה יש לאפשר מרחב לבן הזוג השני, לממש את רצונותיו. גם כאשר מתגלים חילוקי דעות רצוי לפתור אותם עוד לפני שהולכים לישון. רצוי לזכור את ימי ההולדת של שני בני הזוג ולהשתדל לקנות מתנה שבדרך אגב בן הזוג גילה את דעתו שהוא מעוניין בה.

רחל ואני אוהבים לטייל בעולם, להכיר ארצות נוספות על ההיסטוריה, התרבות, והפולקלור שלהן ואחד התחביבים שלי הוא לצלם ולבנות אלבומים של המסעות שלי ושל רעייתי.

אוהבים לטייל בארץ ובעולם

כשאבי ז"ל פרש היה לי חלום שרעייתי רחל ואני נפרוש כשנגיע יחד ל-120 שנות חינוך (ביחד עם שנות החינוך של אבי דב ז"ל). כשפרשתי לפני שנתיים הגענו ל-125 שנות חינוך. נכון לרגע זה רחל ממשיכה ללמד והגענו ל-130 שנות חינוך. רחל בעלת תואר דוקטור לספרות.

המשותף לשלושתנו הוא שהגענו לתחום החינוך מתוך תחושה של שליחות. רחל ואני ראינו במורה איש המפתח בכל תהליך הלמידה של התלמידים בבית הספר. מורה טוב הוא מורה שמסוגל לפתח אצל תלמידיו מיומנות של למידה והצלחה כך שיוכל לתרום לחברה.

במסיבת הפרישה שערכו לי אמרתי את הדברים הבאים המשקפים את אמונתי החינוכית: "הסופרת, המשוררת, הבמאית ואשת העסקים האמריקאית ממוצא יהודי סוזאן פוליס שוץ-אומרת: "שלושה סוגים של אנשים יש בעולם: אלה שגורמים לדברים להתרחש, אלה שמתבוננים במה שמתרחש ואלה שתוהים מה התרחש." בכל ארבעים שנות עבודתי במערכת החינוך השתדלתי להימנות עם הסוג הראשון של אנשים. בערב חגיגי זה רוצה אני לפרוס בפניכם את המורשת החינוכית, המורשת  שמשפחת וירצבורג (אבא דב ז"ל מורה, מדריך, מנהל, שהרבה עטרות עיטרהו הקב"ה, רעייתי רחל שתחיה ואנכי) משאירים אחרינו בתום 125 שנות חינוך לדורות הממשיכים בשדה החינוך וההוראה.

מורשת זו מתבססת על ניסיון עתיר שנים של אבי מורי דב ז"ל בהוראת המקצועות מתמטיקה, לשון עברית, ספרות ומקרא. ניסיון עתיר שנים של רעייתי ד"ר רחל בהוראת המקצועות ספרות ועברית וניסיון עתיר שנים שלי בהוראת המקצועות תושב"ע ומדעי הטבע"

בהמשך דברי ציינתי את העקרונות שהנחו אותנו:

1. עיקר העיקרים – האמת: אמירת האמת הייתה הערך הראשון בעבודתנו החינוכית ואותו שאפנו להנחיל לתלמידנו. כל הפעולות שהיו כרוכות בעבודתנו החינוכית והניהולית נעשו מתוך יושרה ובשקיפות מלאה, ללא הצטעצעות, ללא רדיפה אחר רושם חיצוני וללא חנופה להורים, למורים ולתלמידים. כשטעינו בדרכנו הודינו בטעויותינו, גם אם ההתנצלות הייתה כרוכה במצבים בלתי נעימים. לא היססנו להביע את דעותינו בסוגיות חינוכיות שונות גם אם הן לא היו פופולאריות.

2.  מחויבות לכל – כל ימי הקפדתי בכבודם של האנשים שנתפסים כפחות חשובים בארגון, אך מבצעים עבודה חשובה התורמת לתפקודו של הארגון. התנהגות זו למדתי מאבי מורי ז"ל.

3. דוגמא אישית – לדורות של תלמידים ומורים שימשנו דוגמה אישית כבני אדם וכמחנכים.

4. הכבוד לסמכות– בלי כבוד כלפי סמכות, שום מוסד חברתי איננו אפשרי.

5. מצוינות- מטרתה של המצוינות לספק לתלמידים מוכשרים ובעלי פוטנציאל לימודי גבוה מוטיבציה, משמעת עצמית ויכולת התמדה, אתגרים והעשרה חינוכית.

6. מתינות- בכל שנותינו ידענו לטפח אהבת לימוד של תחומי הדעת השונים באוכלוסיות התלמידים החלשות. מחד לא ויתרנו לתלמידים וטיפחנו בהם את ההכרה שעמל בלמידה מוביל להישגים. מאידך ידענו למצוא מסילות לליבם של התלמידים ולא ויתרנו על אף אחד מהם.

7. מקצועיות- אחד מהעקרונות שהיווה נר לרגלינו היה שבית הספר הוא בראש ובראשונה מוסד פדגוגי. מטרת בית הספר היא העברת ידע, הנגשת חומרי למידה, התעסקות בלמידה חדשנית, הכנת התלמיד להיותו לומד עצמאי.

8. נאמנות- לפני 28 שנים נכנסתי בשערי בית הספר התורני מדעי רמות ב. במהלך השנים הללו הייתי משרתם של שבעה מנהלים. כל מנהל עם הסגנון הייחודי לו. כלפי כל אחד מהמנהלים גיליתי נאמנות, שהיפוכה הוא הבגידה, פירושה שאני פועל על פי האינטרסים של העומדים בראש הארגון ולא רק על פי האינטרס שלי גם אם אני חלוק על דעתם.

כיום כגמלאי אני משתדל להרחיב את הידע התורני באמצעות שיעורים הניתנים על ידי רב הקהילה וחברים מהקהילה. גם היום אני נותן שיעורים תורניים במסגרת הקהילה בה אני חבר. כמו כן, אני משמש כגבאי בית הכנסת בימות החול. פעמיים בשבוע אני מתנדב במכון לשיקום הלב של בית החולים שערי צדק. במסגרת פעילות זו אני עוזר לאנשים לחזור לנהל חיי שגרה מבחינת הכושר הגופני שלהם ולתמוך בהם מבחינה נפשית.

כמו כן אני מתעניין בקולנוע. אחת לשבועיים בימי שני בסינמה סיטי רעייתי ואנוכי לומדים קורסים שונים במסגרת זמן אשכול. יום הקולנוע מורכב מהרצאה בת 90 דקות של מרכז הקורס, הפסקת קפה וצפייה בסרט שנבחר על ידי מרכז הקורס. בקורסים זכיתי להכיר את הבימאים הגדולים של הקולנוע, את המאפיינים הייחודיים לקולנוע של מדינות באירופה וסרטים שהופקו על בסיס של מקרים אמיתיים שקרו במציאות.

קבצים נלווים:

פרס מנהל החינוך הדתי במלוא 40 שנה למדינת ישראל, 23.5.1988

מאפייני בית הספר דוגמא עוזיאל

דברים למסיבת הפרישה

הזוית האישית

יוסי וירצבורג: בתום התוכנית יוצא אני ברגשות מעורבים. מחד פגשתי אנשים שלא ראיתי שנים (יהונתן היועץ ושלמה צחי), חבל לי שלא פגשתי אנשים נוספים שהייתי שמח שהיו באים. מאידך יצחק זוכר שרתם אותי לפרויקט הדגיש את הצד של 80 שנה לדוגמא והארת דמותו החינוכית של אבא. יוחאי, התלמיד שצוות אלי היה שקט וביישן והרבה פעמים הרגשתי שאני מוביל.

יוחאי קלימי: היה כיף והיה טוב ומעניין לשמוע את יוסי מספר את הסיפור. במיוחד כשסיפר על בית הספר איך שהיה פעם. כל מפגשי הקשר הרב דורי עניינו אותי. הייתי ממליץ לתלמידים להצטרף לתוכנית הקשר הרב דורי כדי שישמעו סיפורים של אנשים מבוגרים מהם וידעו את ההיסטוריה.

רויטל כהן קלפוס: ממה להתחיל, השנה חגגנו 80 שנה להקמת בית ספר ממ"ד דוגמא עוזיאל ועשיתי כל מאמץ לגייס קבוצה שלכל אחד ואחת בה יהיה קשר לבית הספר בעבר ובהווה. זה לא היה קל ויוסי מיד נענה לבקשה ועל כך אני אסירת תודה.

יוסי העשיר מאד בסיפוריו על בית הספר דוגמא ועל אביו, דב וירצבורג ז"ל שנחשב המנהל המיתולוגי של בית הספר. מנהל שמספרים עליו שכשעבר בשוק מחנה יהודה כולם מסביב הריעו לו. באופן אישי, כמי שמלמדת בבית הספר מעל 20 שנה וצמאה לדעת על ההיסטוריה שלו וללמוד ממה שהיה, זו הייתה זכות בעבורי לשמוע את סיפורך ולראות איך הערצת את אבא ואיך המשכת את דרכו. כשיוסי אמר לי: "אבא, רעייתי רחל ואני 128 שנים תרמנו לחינוך" חשבתי לעצמי שגם אני כבת להורים שעסקו בחינוך מתוך שליחות כשמסביבי דודים ודודות שעסקו ועוסקים בחינוך ואח ואחות יכולה להתבונן על המשפחה שלי בהערכה. לעסוק בחינוך זו שליחות ותרומה. כמו כן, כאחת שאוהבת כל כך את חג הפורים ואוהבת להכין תחפושת משפחתית אני מלאת התפעלות מהוריך, יוסי, שדאגו להשקיע בתחפושת ולצלם. אין ספק שלמדתי הרבה ממך, מאביך מהמורשת הערכית והחינוכית שלכם וברור שהצמחתם דורות רבים.