מאגר סיפורי מורשת

ר’ יששכר רוטשילד נולד ביום כ"ד אייר, תרצ"ז, 5 למאי 1937 להוריו, פרידריך אברהם רוטשילד ופאולטה לבית מייאר. האב, אברהם, היה יליד עיירת Randegg  שבגרמניה והגיע בגיל 3 עם משפחתו לשוויץ. האם, פאולטה הייתה ילידת מולוז שבצרפת במחוז אלזס. לאברהם ופאולטה היו שבעה ילדים – בן אחד, ר’ יששכר ולאחריו 6 בנות.

אברהם גדל בשוויץ . באותם הימים לא היה בשוויץ אוכל כשר. לכן, על מנת להביא מוצרי חלב כשרים למהדרין, אברהם היה נוסע לצרפת. הוא הביא עימו משגיחי כשרות יראי שמים שלא יסגרו עין ויקפידו על קלה כבחמורה ולא יקלו בשום אופן אוכל שאינו כשר! כך, דאג שבשוויץ יהיו גם מוצרים כשרים בכשרות מהודרת לכל תושבי הקהילה. בגיל שלושים נישא למרת מינדלה/פאולטה מאייר, בית שהיה גדוש תורה וחסד. אביה של פאולטה, ראובן, היה רופא במקצועו, שכמובן טיפל בכל עניי העיר בחינם. יחד הקימו את ביתם שהושתת על תורה, חסד, ירא"ש ועזרה לזולת.

פאולטה הגיעה ממשפחה בת שנים עשר ילדים, שבה חונכו הילדים במסורת בית אבא של תורה, חסד ודקדוק במצוות ללא חת וללא עצלות עם גאווה יהודית עצומה.

לפאולטה ואברהם נולדו שבעה ילדים. הבן הבכור, ר’ יששכר על שם סבו, ושש בנות – כולם הולכים בדרך התורה והמצוות דקדוק בהלכה והרבה חסד. לר' אברהם נחת רוח רבה בשמים מכל יוצאי חלציו. ביניהם: הגאון ר' דוד קרסניצקי ז"ל בן הגאון ר' יצחק חיים ראש ישיבת "מצוינים" ז"ל. הגאון ר' אריה פינקל ראש ישיבת מיר ז"ל, הגאון ר' יעקב ארנטרוי ראש ישיבת סונדרלנד, הגאון ר' משה טורעצקי מו"צ ודיין באלעד וקרית ספר, הר' יהושוע משה לפידות מראש עסקני פעילים ויד ימינו של הגאון ר' רפאל בן הגרי"ז סולוביצי'ק ז"ל. רבי אברהם היה המוהל של הקהילה ושל העיר, היה לו ספר מילות בו היה כותב כל ברית שעשה ואת יחוסו של כל תינוק. וכן גם הקברן. עשה חסד של אמת בכל שעה ובכל מצב, כפי שנאמר עליו שהיה מלווה את האדם מזמן היוולדו ועד לסופו. הוא כמובן גם היה בעל תוקע שכלל ללכת לכל איש או אישה שלא יכלו להגיע לבית הכנסת, כולל חירשת שהלכו לתקוע לה וכאשר סיימו שאלה שיעדכנו אותה מתי מתחילים.

בזמן מלחמת עולם הראשונה היה ידוע ר’ יששכר בחסד שעשה לאחיו היהודים. כל מי שברח ידע שאפשר להגיע אליו ולקבל עזרה במזון ובשינה. הוא הכניס לביתו מספר רב של אנשים, והאוכל שקיבל היה לפי מנות כמספר הנפשות הקיימות. את המזון חילקו בין כולם. למרות שאשתו הייתה מאוד אסטניסטית ופדנטית, לא היתה כלל שאלה האם להכניס אנשים וכמה או לכמה זמן. היא הייתה מסורה ודואגת לכולם. בכך היא הייתה עזר כנגדו בכל מובן המילה ועשתה כל מה שביקש ורצה לשביעות רצונו בלי לערב דעתה שלה, כדי שלא להפריע לרצונו.

יום אחד הגיע שוטר הרובע לביתו ודרש לגרש את כל האנשים הנוספים, זאת על מנת שלא ילכלכו את האזור ולא יפלו לנטל על המדינה, אך ר' אברהם הצליח לבטל את הגזרה וסיכם עם השוטר שהוא אחראי עליהם והוא מפרנסם ומכלכלם כך שהם לא יהפכו לנטל על המדינה. השוטר נתרצה ועזב את המקום. כך המשיך ר' יששכר לדאוג להם לאורך כל שנות המלחמה, ולא חס על ממונו וכבודו. גם ילדיו ידעו שהאורחים הם לפני הכל!!

בהמשך גם הגיעו אליהם ניצולי שואה פגועים בנפש ובגוף. הוא שיקם אותם, עזר להם ואף השיא חלק מהם. כאשר שמע שיש כאלו שעברו את הגבול כפי הסיסמא שהייתה להם "שהציפורים ברחו מהקן" אבל בסוף נתפסו והיו במחנות סגורים היה מבריח להם אוכל כשר מעל הגדר, וכן חפצים שהיו זקוקים להם, ונעלם מהשטח. כך הצליח להציל עוד יהודים נרדפים. הוא היה זורק את דרכונו ומי שהיה מוצא אותו לוקח אותו ויוצא וכך ניצלו ולא הוחזרו לגרמניה הנאצית. והיו מגיעים לביתו והיה סועד אותם. "דאגה לכולם אך לא על חשבון המשפחה" זה היה המוטו שלו.

לאברהם היה בני דודים בגרמניה בתקופת השואה. בת דודתו, טקלה רוטשליד מרנדק שנרצחה בשואה, אמרה בליל הבדולח במטרה לחזק את הציבור שיהיה נקמה על ידי הקב"ה "אם יש אלוקים אז תהיה נקמה על בתי הכנסת, ואם אין אלוקים אז  לא צריך את  בתי הכנסת" . בביקור ב-1985  ברנדק ראו ר' ר’ יששכר וילדיו את הבתים שבהם גרו משפחת רוטשילד, בחלקם אפילו היו עדיין מזוזות. לאמא של ר’ ר’ יששכר,פאולטה, היו אחים ואחיות שנרצחו בשואה, לוסי אחותה ובעלה רוברט ברונשוויג רב קהילה הי"ד. אמה רוז/רחל אחיינית של בעלה ראובן שהיה רופא הי"ד.

בזמן המלחמה, הייתה שנה אחת שבה לא הגיעו אתרוגים לשוויץ. לכן, ר' יששכר לא ויתר על מצווה חשובה זו, עזב את עבודתו ונסע מרחק עצום במסירות נפש, ולשמחתו לבסוף השיג 5 אתרוגים לקהילה כמובן במחיר מופקע ושילם הכל. כל מצווה באיזה מחיר שהיה צריך לשלם עבור הטובה מכל סחורה. הוא חילק את האתרוגים לכל הקהילות השונות בעיר. קהילתו קיבלה אתרוג אחד בלבד, ולעצמו לא שמר אפילו אחד. היה ילד אחד שזכה באותה שנה להחזיק את האתרוג וזהו בנו, ר’ ר’ יששכר כאות הערכה על תרומת אביו לקהילה.

הייתה קהילה אחת קטנה בדרום, דלמה, שלא היו כל כך מקפידים בה על המצוות, ודווקא הם אמרו שהם זקוקים לאתרוג. הרבנים שידעו שיותר חשוב לתת לקהילות שמקפידות על האתרוג, ואילו לקהילה זו אין כל כך צורך רצו לתת להם תמורת כסף ואמרו שאם ישלמו 555 פראנק הם יקבלו, אבל הם כמובן לא רצו כאשר היו צריכים לשלם עבור המצווה. ולכן ר' אברהם החליט שהוא משלם עבורם.

התורים באותה שנה לברכת האתרוג היו ארוכים ונתנו רק לילדים מעל גיל בר מצוה לברך. אך ילד אחד בכל שוויץ זכה לברך על האתרוג, כמובן בנו של ר' אברהם כזכות על קניית האתרוגים, וזכה לתואר "החבר" – דרגה חשובה מאוד שמראה על הערכתם של הרבנים והקהילות לפעולותיו, זוהי דרגה מתחת למורינו הרב, דרגה שניה במעלה. בסוף חג הסוכות של אותה השנה האתרוג היה בצבע חום מרוב ידיים שבירכו אליו והיה כמוש וכחוש כהוכחה על מסירות כל היהודים לברך עליו.

ר’ ר’ יששכר שגדל בשוויץ, הלך לבית ספר לא יהודי דובר שוויצרית, על אף שבבית דיבר בצרפתית בגלל שאמו לא סבלה את הגרמנים עוד ממלחמת עולם הראשונה בגלל שכבשו את עירה-מולוז, ולכן סירבה לדבר בגרמנית.

בבית הספר היה צריך להיות נוכח גם בשבת, אבל לא השתתף במטלות הכתיבה, אלא היה מישהו לא יהודי שהיה סוחב לו את התיק והוא היה צריך להשלים את מטלות הכתיבה של בית הספר לבד לאחר שבת. בשנות 1940-42 היה בלוזן בגלל המלחמה. שם התחנך בצרפתית ללא בעיה כי בבית דיברו בצרפתית. לאחר שסיים את  חוק לימודיו, הלך ללמוד מטורה ביובנטוס. בסיום חוק לימודיו הלך לישיבתו של הרב חייקין באקסלבן בישיבת חכמי צרפת, שם למד עם הרב חייקין חברותא בשו"ע ללא נושא כלים. בשבת פרשת ויגש בעל הקורא החליט לעשות הפגנה נגד ההנהלה של הישיבה והחרים את קריאת התורה, וכך נוצר מצב שלא היה מי שיקרא בתורה באותו השבת. בגלל שלא היה בעל קורא החליט ר’ ר’ יששכר לקרוא על אף שלא התכונן מראש. בשבת שלאחר מכן ביקשו ממנו שיקרא במקום הבעל הקורא. כבר באקסלבן החל לעבוד בחברה קדישה ולמד הלכות מילה כפי שאבא שלו עסק. לאחר לימודיו בישיבת חכמי צרפת באקסלבן הלך לישיבית גייטסהד גדולה, שם למד באותו התקופה עם רב טוביה וויס. לימים נישתא נכדתו לנינו של רב טוביה וויס. בסיום לימודיו בישיבה הלך ללמוד ב ETH מתמטיקה.  שם פרש מהלימודים לטובת עבודה בחברת המתכות של אביו. בקהילה היה פעיל מאוד בחברת בחורים והיה מוציא לאור עיתונים לצעירים.

בשנת 1966 התחתן עם הנריאטה רוטשילד פריזאית. החתונה הייתה בבלגיה. בין הרבנים שהיו בחתונה היה רב שטרנבוך ורב קרייזוירט. לאחר חתונתו התגורר בציריך ושם נולדו  לו שישה ילדים. עסק לפרנסתו במנהל חשבונות. בין היתר היה מנהל את חשבונות הקהילה של IRG. ר’ יששכר היה פעיל מאוד בחברה והיה לו קשר טוב עם כל האנשים בכל הסגנונות. תמיד נהג לספר שרב סולובייציק פגש איכר עם דלי חלב במורד אחד ההרים בשוויץ, כאשר נשאל האיכר מה יש בדלי, אמר בבטחון 90% חלב פרה ו 10% חלב חמור בשביל שלא יחמיץ בירידה מההר. מכאן למדו שלא ניתן להסתמך על נוכרי בכשרות החלב.

בשנת 2006 עלה ארצה לירושלים היכן שכל משפחתו התגוררה. בשנת 2015 עבר ניתוח גדול ממנו יצא בנס.

הזוית האישית

א. הסטודנט המתעד: תיעוד סיפור החיים של ר' יששכר והצוהר למקור המשפחה שלו נתן לי המון בהבנת השוני בסגנון החיים היהודיים שהיו באירופה לבין החיים היהודים שאנו חיים כאן כיום בארץ.