מאגר סיפורי מורשת

רקע היסטורי – סיפור העלייה ארצה של סבי וסבתי הגדולים

נולדתי בתאריך 20.01.1949 בעיר ניקוסיה שבקפריסין.

הוריי פאני ומרדכי נולדו וגדלו בעיר יאשי ברומניה. לסבי אליעזר היה שם מפעל גדול לבשר והוא היה אחד האנשים העשירים בעיר יאשי.

בזכות עושרו סבי תרם סכום כסף רב לבניית בית החולים ביאש הקיים עד עצם היום הזה והיה הנשיא של בית החולים. בחצר בית החולים קיימת מצבה לזכר היהודים שנספו בשואה.

סבי השני, מיכאל, היה חייט מפורסם והייתה לו השפעה גדולה ובזכות הקשרים שלו הוריי הצליחו בסופו של דבר לעלות לארץ ישראל.

הוריי סיפרו לי כי כאשר הגרמנים פלשו לרומניה, הרומנים שהיו בעצמם אנטישמים עזרו לגרמנים וריכזו את כל הגברים כדי לקחת אותם למחנות עבודה. מפני שהיו יותר מדי גברים ולא היה מספיק מקום ברכבת, הגרמנים הוציאו מכונות ירייה והחלו לירות באנשים ללא הבחנה. תוך כדי הירי, סבי ביקש את האישור לשאת את סבתי מאביה, כסוג של נדר לכך שיצאו בחיים מאירוע זה בו נהרגו אנשים רבים מיריות המוות.

לאחר אירוע הירי, כל הגברים שנותרו בחיים נשלחו לקרונות המוות. סבי אליעזר התעלף ולא ירד ואבי עלה והספיק להצילו. היה להם יתרון בכך שלסבי היה מפעל בשר הם נהגו להוביל בקר והכירו את מבנה הקרונות בהן השתמשו הגרמנים. הם ידעו שיש למטה פתח שממנו מעלים את הבקר לכן הצליחו לפתוח פתח ולהציל חלק גדול מהאנשים בקרון. הבעיה הייתה שאנשים התנפלו כדי לקבל קצת אוויר ולכן הם נאלצו לסגור את הפתח. לאחר הירידה מהקרון אנשים היו צמאים ושתו מים מהשלוליות וחטפו מלריה ונפטרו.

מחנות המעצר בקפריסין

לאחר המלחמה, הוריי פאני ומרדכי עלו מרומניה באוניות המעפילים פאן יורק ופאן קרשנט ונעצרו ע"י האנגלים בדרך לחיפה. הם הוגלו לקפריסין למחנות עולים ושם אני נולדתי. במחנה המעבר ישנו באוהלים. בכל אוהל מספר זוגות של אנשים. לשם הגיעו אמנים כמו ששנה דמארי ויפה ירקוני. פוליטיקאים הגיעו להרצות לנו כדי לחבר אותנו לארץ ישראל.

משאלת אמי הייתה שכאשר אוולד אהיה בן חורין, ואומנם כך היה – ביום שבו נולדתי הוחלט לסגור את המחנה ולתת ליהודים לעלות לארץ. מכוון שסגרו את המחנה קיבלתי אזרחות אנגלית, מאחר ובאותה תקופה קפריסין נשלטה על ידי האנגלים. בהמשך בשל העובדה ששירתי כקצין בכיר בצה"ל, נאלצתי לוותר על האזרחות האנגלית.

ילדות בתקופת קום המדינה

כשנולדתי הוריי נתנו לי את השם דוב, על שם הדוד של אמי שחשבו שהוא נספה בשואה. להפתעתם, כשהגיעו לארץ גילו שהוא חי, ולכן שינו את שמי לאפרים. כשהגענו לארץ נשלחנו למרכז קליטת עולים בפרדס חנה. את הברית עשו לי בארץ כעבור שמונה ימים, במרכז קליטת העולים.

לאחר תקופה מסוימת עברנו למושב צופית. אבי עבד בחקלאות וגינון ואמי עבדה כמנהלת חשבונות בתנובה. בשלב מאוחר יותר אבי יצא ללמוד באוניברסיטה והתקבל לעבוד בשב"ס, שם התקדם בתפקידים ועבר לעסוק בתחום הכספים. הוריי עבדו קשה, הם יצאו לעבודה מוקדם בבוקר וחזרו בשעות הערב.

במושב צופית גרנו בבית פרטי בפאתי המושב, נושק לגדר לכן סבלנו מחדירות של מסתננים ערבים מקלקיליה שבאו לגנוב ציוד חקלאי ולחבל בבארות המים. זו הסיבה שהוריי החליטו לעזוב את המושב.

עברנו לגור בשיכון עלייה בכפר סבא, בבית פרטי של חדר וחצי שכלל סלון ומטבח וחצר עם עצי פרי.

לאחר מספר שנים עברנו לגור בשיכון בתל אביב. בעיר כל השיכונים נראו אותו דבר, בעוד שבבית במושב צופית ושיכון עלייה כל משפחה התגוררה בבית נפרד עם גינה ולכל בית חצר שונה, לכן בימים הראשונים בתל אביב לא ידעתי היכן הבית שבו התגוררתי.

המנהגים ואורח החיים בבית שלנו

בבית דיברנו עברית למרות שהיו מאבקים בין הוריי על הנושא. אמי נטתה לדבר רומנית ויידיש ואילו לאבי היה חשוב שנדבר את השפה העברית ונטמע במקום ובתרבות. היום אני מבין רומנית ויידיש אבל לא יודע לדבר שוטף.

הייתה לי ילדות טובה ורגילה. הייתי משחק עם חברים משחקי חברה כמו מחניים, שבעאבנים וכדומה. אהבתי לרכב על אופניים, השתתפתי בתנועת נוער, אהבתי לבלות עם חברים בחוף הים ועוד. תחביביי היו איסוף בולים, גידול דגים וקריאה.

אהבתי את האווירה בבית שלנו, תמיד היה שמח, לא היה חסר לנו שום דבר למרות שהייתה תקופה צנע בארץ. לא היה לנו מקרר, לכן היינו נוסעים לעיר עם עגלה וקונים קרח, חלב היינו קונים מחלבן שנהג לעבור בשכונה ומילא לנו חלב בבקבוקים.

תמיד הקפדנו על ארוחות משפחתיות בימי שבת עם כל המשפחה המורחבת. נהגנו לאכול מרק עוף, ממלגה שזהו מאכל רומני, מרק סלק, דג מלוח ועוד. בחגים הלכנו לתפילות בבית כנסת.

כשאמי הייתה בהיריון איתי, היא סבלה מלחץ דם גבוה והייתה בסיכון, לכן לא יכלה להביא עוד ילדים. מאחר והייתי בן יחיד הייתי מאוד קרוב לבני דודים שלי, שהיו בשבילי כמו אחים אך תמיד רציתי שיהיו לי אחים אמתיים. בנוסף הייתי מאוד קשור לאמי ולאבי.

אני זוכר את אירועי בר המצווה שלי. עשיתי עלייה לתורה בבית כנסת והנחתי תפילין שאבי קנה לי לכבוד בר המצווה. בנוסף עשיתי אירוע משפחתי מצומצם.

הלימודים בבית הספר ובתיכון

כיתה א' ו-ב' למדתי בבית ספר רמז בשיכון עלייה בכפר סבא. לאחר מכן בבית ספר יסודי שאיני זוכר את שמו בתל אביב ותיכון סיימתי בראלי בתל אביב.

דרכי הלימוד פעם היו שונות מהיום. בעבר למדנו הרבה בעל פה, שננו חומר, לדוגמה למדנו פרקים שלמים בתנך והיינו צריכים לדקלם את הטקסטים בכיתה. לא היו כיתות גדולות כמו שיש היום ולכן היחס מהמורים היה אישי יותר.

עד היום, אני זוכר את המורה שלי מכיתה א' שקראו לה שושנה. היא הייתה אחת המורות המשמעותיות ביותר שהיו לי. בנוסף היה לי מורה בתיכון שלימד אותי ביולוגיה. הוא היה מעורב בחקר הסרטן ונהג לספר לנו על השרשרת הגנטית, ועל ריבוי התאים בקצב מהיר וזה היה מרתק עבורי.

אהבתי את המקצועות: מתמטיקה, ביולוגיה, כימיה ופיזיקה. פחות אהבתי את המקצועות ההומניים.

את התיכון סיימתי במגמה ריאלית וחשבתי להמשיך בתחום ההנדסה או הרפואה. בחינות הבגרות שלי היו בתקופת מלחמת ששת הימים, ולמרות זאת סיימתי אותן בהצטיינות.

המבוגרים גויסו למלחמה ולכן אני וחבריי הלכנו לחלק דואר והתנדבנו לעזור בבתי חולים. בעקבות ההתנדבות והעבודות שעשינו זכינו לכתבה בעיתון "הנער שהפך בלילה לגבר". בכתבה סופר על התנדבותנו בבית החולים ועל הסיוע בחלוקת דואר.

השירות המשמעותי בצה"ל והקריירה הצבאית

בסיום לימודיי, לא הספקתי להיות הרבה זמן בבית והתגייסתי תוך תקופה קצרה לצה"ל. עברתי את המיונים הראשונים לקורס טייס וחובלים אך אז גילו שיש לי בעיה בראייה ולכן נפסלתי. משם עברתי לטירונות בנח"ל. לאחר הטירונות למדתי קורס אלחוטן קשר. בסיום הקורס נשלחתי לשרת בסיני. התקופה הזו שהייתה סמוכה לסיום מלחמת ששת הימים, הייתה מלווה במתח רב, פעולות התשה מצד מצרים, ומחבלים פלסטיניים.  שירתתי בבסיס שנמצא באל עריש.  שם היה חוף ים מדהים ביופיו, חול זהוב ומים כחולים נקיים עם עצי דקל, בו נהגנו לרחוץ. הוריי לא אהבו את העובדה שאני משרת רחוק מהבית, במיוחד לאור העובדה שהייתי בן יחיד ולכן הגישו בקשה להעביר אותי למקום קרוב לבית. אני זוכר שכעסתי עליהם על כך.

כשסיימתי את שירותי בסיני הלכתי לקורס קצינים והשתבצתי כתגבורת קצינים בחיל תחזוקה והייתי אחראי על בתי המלאכה בצה"ל. בבסיס זה שירתי שלוש שנים עד שיצאתי ללימודי תואר ראשון בכלכלה ומנהל עסקים באוניברסיטת בר אילן.

אני ואסתי

במהלך שירותי הצבאי הכרתי את אשתי היקרה אסתי. כאשר הייתי קצין תורן, אסתי הופיעה בפתאומיות במשרדי ושאלה כיצד להגיע למקום אליו היא צריכה להגיע. אני הסברתי לה לאן היא צריכה ללכת. כעבור מספר שבועות, נתקלתי בה שוב והצעתי לה לצאת איתי. בזכות היותי קצין לי לא היו תורנויות, אך לאסתי בתור חיילת צעירה היו תורנויות רבות. כדי שלא תעשה אותן לבד, נהגתי לשהות איתה בתורנויות אלה. בילינו יחד, צחקנו, אכלנו ובעיקר נהנינו זה מחברת זו. התחתנו בשנת 1972 בבית החייל בת"א, שנתיים וחצי לאחר שהכרנו. תחילה גרנו בת"א אצל הוריי ולאחר מספר שנים עברו לגור בכפ"ס. שם אנו גרים עד היום.

את לימודיי באוניברסיטה סיימתי בהצטיינות, ואף גמרתי את הלימודים בשנתיים בעוד האחרים למדו שלוש שנים. לאחר הלימודים שובצתי לשרת באגף התקציבים בצה"ל על פי בקשתם וזאת עקב הישגיי הטובים בלימודים. התחלתי מתפקיד ראש מדור תקציבים ותוך פרק זמן קצר של שנתיים וחצי קודמתי לראש ענף על תקן סגן אלוף. במשך תקופת שירותי למדתי תואר שני בכלכלה בבר אילן ולמדתי ביחידת המחשבים של צה"ל קורס ניתוח מערכות וקיבלתי להיות אחראי על יחידת המחשבים באגף התקציבים. לאחר כארבע שנים מונתי להיות ראש אגף תקציבים וכלכלה בדרגת אלוף משנה.

אהבתי מאוד את התפקידים שעשיתי בצבא. כאשר רציתי לעזוב לאחר 23 שנה בצבא, בעלי תפקידים בכירים ניסו לשכנע אותי להישאר. שירותי בצה"ל היה מעניין מאוד שכן הייתי בממשקים קרובים לדרגים הגבוהים ביותר – רמטכ"ל, שר הביטחון וראש הממשלה.

הקריירה לאחר הפרישה מצה"ל

לאחר תקופה ארוכה של 23 שנות שירות בצה"ל בהיותי בן 40, פשטתי מדים ועברתי לעבוד כסמנכ"ל כספים של רשת בתי הספר עמל. לאחר זמן מה קיבלתי הצעה לשמש כחשב בחברת סולל בונה. גם בחברה זו עד מהרה התבלטתי והגעתי להישגים מרשימים. בעקבות כך קודמתי לתפקיד ראש אגף משאבי אנוש וארגון בחברה ולאחר מכן לסמנכ"ל לוגיסטיקה ואחראי בין השאר על יחידות ייצור של החברה.

לאחר מכן עבדתי כמנהל כספים בחברת אנרפויינט ישראל – חברה לאנרגיה סולארית, והקמתי יחד עם שותף חברה לאביזרי בנייה ותבניות בה אני עובד עד היום.

פעילות התנדבותית לאורך השנים

במקביל לעבודתי, אני מתנדב ויוזם פרויקטים רבים למען הקהילה למשל פרויקט יזמים צעירים. אני מתנדב בעמותה לקשיש, בקרן הסיוע לנזקקים, ביחידת החירום של כפ"ס, באגודה למלחמה בסרטן ובמועדון השרון. שימשתי כשלוש שנים כיו"ר ארגוני המתנדבים בכפר סבא. בשנת 2013 זכיתי בפרס גלר. זהו פרס על שם ראש העיר לשעבר זאב גלר, בו בוחרים כל שנה 12 מהמתנדבים הבולטים ביותר בעיר בשנה זו. לאחרונה נבחרתי להיות חבר הנהלה במועצה הארצית להתנדבות.

לאורך השנים, אסתי ואני הקמנו משפחה לתפארת. ילדנו שלוש בנות מוצלחות שהתחתנו והביאו לנו נכדים ונכדות. למרות עבודתי הקשה, אני משתדל לפנות זמן כדי לבלות עם משפחתי האהובה, עם בנותיי, חתניי, נכדיי ונכדותיי ונהנה מכל רגע איתם.

הזוית האישית

הנכד איל: הכנת העבודה תרמה לחיזוק הקשר שלי עם סבי אפרים ושיפרה את הידע שלי על העבר של סבי ומשפחתו. במהלך העבודה גיליתי פרטים רבים שלא ידעתי אודות סבי והוריו. למדתי את הרקע ההיסטורי של המשפחה ועל החוויות הקשות שחוו בשואה. עוד למדתי על סיפור העלייה שלהם לארץ ישראל ואת סיפור לידתו של סבי. מאוד עניין אותי לשמוע את סיפור ילדותו של סבי ולהשוות את החיים שהיו לו לחיים שיש לי היום. נהניתי לשמוע את סיפור ההיכרות של סבי וסבתי וחשתי גאווה גדולה כאשר שמעתי כמה סבי הצליח בקריירה הצבאית שלו ולאחר מכן בתפקידים בכירים בשוק העבודה הפרטי. התגאיתי אפילו יותר לגלות על הפעילות ההתנדבותית הרבה שלו לאורך השנים בתחומים שונים.

לסיום מאוד נהניתי להכין את העבודה, זכיתי להכיר את סבי לעומק ולבלות איתו זמן איכות משמעותי במהלך הכנת העבודה.