מאגר סיפורי מורשת

סיפורו של יעקב לנובל

נולדתי בוורנה שבבולגריה להורים אסתר ופנחס לנובל. אמי ילידת העיר שומן בת לנפתלי ממשפחת מזרחי. אבי פנחס יהודי דתי יליד רומניה מהעיר סוליניה. סבי היה מוהל. הורי התחתנו וחיו בוורנה. גדלתי כבן יחיד, משפחתי נחשבה אמידה הייתה לי מטפלת צמודה ועוזרת שסייעה בניקיון הבית. למדתי בבית הספר צרפתי "אליאנס" שם למדו ילדי העשירון העליון, בעיקר בנות. אני הייתי הבן יחיד בכיתה. שפת ההוראה הייתה צרפתית.

כאשר פרצה המלחמה בשנת 1940 התפרסם חוק שבעקבותיו כל ילדי היהודים נאלצו לשאת טלאי צהוב. בחודש יוני 1943 נצטוו יהודי וורנה לעזוב את בתיהם וגורשו למחוזות כפריים בסביבה, כך גם משפחתי גורשה לעיירה טרגווישטיין. גרנו בדירה קטנה שכללה חדר אחד. המעבר מבית גדול ומפואר לבית קטן וצר לא היה קל, האוכל היה מועט אך שמחת החיים שלנו עזרה לנו להמשיך ולתפקד כמשפחה. בעלת הדירה המליצה להם לתלות את תמונתה של מריה הקדושה כדי שיחשבו שהם נוצרים. אמי נהגה באומץ רב, היא הייתה בעלת תושייה ובאחד הפעמיים שיחדה את מפקד המשטרה וכך הצליחה לשחרר את אבי, כמובן שהשחרור היה מותנה בעזיבת המקום.

יעקב בצעירותו עם הוריו

במהלך המלחמה לא הצלחתי לשמור על קשר עם חברי. חשוב לי לציין, שמלך בולגריה איפשר לנו לחיות חיים טובים. כמו כן גם ראש הכנסיה, המטרופוליט שמר עלינו. שניהם הסכימו לשבץ אותנו במחנות עבודה בלבד.

העלייה לישראל

בשנת 1949 עלינו לארץ עם אונייה אשר קראו לה ״בולגריה״.

החוויה הייתה עבורי מהנה הקפטן חיבב אותי במיוחד ונתן לי להשיט את האונייה. הגענו לארץ כשהייתי בגיל 14. שהייתי בחוות לימוד ליד בלינסון כפר סבא בגבעת השלושה, שם למדתי עם רוב הבנות. פעלתי בתנועת "הנוער העובד".

בתחילה, שהגענו לארץ, גרנו במחנה עולים בפרדס חנה ולאחר שבוע עברו לגור עם קרובי משפחה.

התנדבתי בכבאות ובמד"א בשנת 1967. נשארתי בכבאות משום שזכיתי לתנאים טובים יותר.

יעקב עם התלמידות מבית הסםראורט שפירא

הזוית האישית

יעקב: שמחתי ליוזמה להעביר את הסיפור האישי שלי אל בני הנוער חשוב שיכירו את התקופה של מלחמת העולם השניה מנקודת מבט של יליד בולגריה ואת סיפור העליה וההתיישבות בארץ כדי לזכור ולעולם לא לשכוח.

בר, עינב ומאי: תיעוד הסיפור של יעקוב היה עבורנו חוויה מיוחדת לשמוע עדות ולשמר אותה לדורות העתיד. הכרנו אדם חביב במיוחד ששמח לספר ולהראות לנו תמונות מעברו.