מאגר סיפורי מורשת

שמי אלה אהרון כהן, לומדת בכתה ה/3, בבית הספר נוף ילדות והשנה משתתפת בתוכנית הקשר הרב דורי יחד עם סבא שלי יהודה אהרון. סבא יהודה אהרון נולד בעיר יאשי, רומניה

סיפורו של סבא יהודה אהרון – משואה לתקומה

ילדות ברומניה

סבי מצד אבי נולד ברומניה, ברומניה היה שמו של סבי אידל-איש יהודי ביידיש ובעברית יהודה. פירוש השם: דמות תנ"כית – סבי הוא בנו הרביעי של יעקב ואשתו לאה. צאצאיו הפכו לשבט יהודה ועל שמו נקרא עם ישראל בשם יהודים. אבן החושן שמייצגת את שבט יהודה היא אבן הנופך שאותה נשא אהרון הכהן וצבע דגלו תכול ומצויר עליו אריה, לבטא את מנהיגותו וגבורתו.

שמות הוריו, כפי שנקראו ברומניה: רשל ודניאל ובארץ נקראו: רחל ודניאל. הם למדו באותה הכיתה-הוא היה הפרחח של הכיתה והיא הייתה התלמידה הטובה והיפה. אביו חיזר אחרי אמו והם התחתנו בגיל 33.

 צילום מבית הספר בו למדו הורי סבי

אמו נהגה לספר לו בילדותו סיפורי מעשיות. זכור לו מתקופת ילדותו שחברותיה של אמו נהגו להתכנס במרפסת הבית שלהן ולספר סיפורים על התקופות היפות שלהן, לפני השואה.

לסבי הייתה אחות בשם זהבה וברומניה היה שמה גולד, זיכרונה לברכה.

סבי יהודה עם אחותו זהבה

בארץ, לאחר עלייתם בשנת 1951, כשנה הם גרו באוהלים, עד שסיימו לבנות את הבתים, ואז הם עברו לבית חד קומתי עם חצר קטנה. בבית היו שני חדרים, המטבח והשירותים היו בחצר. הם גרו בשכונה של עולים חדשים – שכונת עמידר בבאר שבע.

אבא שלו עבד כבנאי בחברת "סולל בונה" והיה שותף לבנייה בבאר שבע. ביסודי למד בבית הספר "נטעים" ואחר כך בתיכון "עמל"- הוא למד טכנאי אלקטרוניקה. סבי השתייך לתנועת "הנוער העובד והלומד" שם הם השתתפו בפעילויות חברתיות, טיולים ומחנות קיץ.

הילדים באותה תקופה נהגו לשחק משחקי רחוב: חמש אבנים, ים יבשה, סבלנות, דמקה, קלאס, גוגואים. בחגים סבי היה נוהג לבקר אצל בני משפחה, שהיו מעטים מכיוון שהם לא התחתנו ולא היו להם ילדים. במפגשים הם נהגו לערוך ארוחה ובה אכלו מרק עוף ובשר. בחופשים הם נהגו לנוח ולטייל בשכונה מכיוון שלא היו להם מכוניות. סבי סיפר שאורח החיים בתקופתו היה מאוד צנוע, מכיוון שזו הייתה תקופת הצנע בישראל.

השירות הצבאי

את השירות הצבאי מילא כקשר ביחידה הדרוזית בפיקוד דרום בין השנים 1963-1961.

 סבא בתקופת השירות הצבאי

היחידה שבה שירת ישבה בירוחם. במילואים עבר קורסים ביחידת השריון ואת המילואים מילא כקשר בשריון. מהשירות הצבאי זכורים לו הטיולים והסיורים באזור הנגב, תפיסת מבריחים שעברו את הגבול ומלחמת ששת הימים. במלחמה זו זכור לו אירוע אחד שבו חווה פחד גדול. כשנכנסו לרצועת עזה דרך חאן יונס הג'יפ שלו נשאר מאחור והשיירה המשיכה בלעדיהם. פתאום ירו עליהם והם התקדמו לאט לאט בין הפגזים, עד שהתחברו שוב לכוח )לא זכור לו למה הם נפרדו מהכוח סבא נלחם גם במלחמת יום כיפור, שם השתתף בצליחת התעלה, וכן במבצע שלום הגליל.

ילדות ברומניה

סבי מספר שהוא גר ברומניה בבית חד קומתי ובו שני חדרים ומטבח. בביתו לא היו שירותים ומים זורמים השירותים היו בחצר ומשותפים לכמה בתים, לא היה חשמל ולכן השתמשו בפתיליות. בביתו דיברו אידיש ורומנית. סבי מספר שהוא גר בסביבה מעורבת של יהודים ונוצרים.

ביאשי הייתה קהילה יהודית גדולה. סבא נולד בזמן השואה וכשהיא נגמרה הוא היה בן שלוש. לא זכור לו הרבה מתקופת ההשואה, כל מה שהוא יודע, זה מהסיפורים של הוריו. הוא זוכר שהיו יורדים למרתף בזמן ההפגזות.

ברומניה לא למד בבית ספר מכיוון ששם מתחילים ללמוד בגיל שבע, ומכיוון שהם חיכו לאישור לעלות לארץ. ברשות לא רצו לרשום אותו לתקופה קצרה לבית הספר. הוריו הכניסו אותו ללמוד ב"חדר" ושם למד לקרוא. המשפחה שלו לא הייתה דתייה וסבא לא אהב ללמוד בחדר עם הרבי.

העלייה לארץ ישראל

סבי עלה לארץ במאי 1951 כשהוא בן 8 שנים. המשפחה שלו הגיעה הנה באונייה מלאת נוסעים.

הם הפליגו בספינה מקונסטנצה, עיר הנמל של רומניה לים השחור, משם לים התיכון ואז לישראל, לנמל חיפה. אבי  לא הורשה לצאת מרומניה, מכיוון שעסק במסחר שהיה מנוגד לחוק שהיה מקובל אז ובעזרת שוחד הוא הצליח לקבל התר לעזוב את רומניה ולעלות ארצה. הם הפליגו באונייה שלושה ימים. סבא זוכר את ההפלגה כחוויה טובה. כילד הוא רץ על הסיפון והשתולל עם הילדים הרבים שהיו על האונייה. הוא זוכר, שהם ישנו עם שמיכות על הסיפון כי לא היה מקום לכולם בתאים.

כשהגיעו לחיפה הם הועברו למחנה העולים לתקופה של כשבועיים ואז הציעו להם להשתקע בקריית שמונה. אבא שלו סירב כי זה נשמע לו רחוק מידי. הציעו להם את אור עקיבא ואבא שלו נסע לראות את המקום, כשחזר לא הסכים לעבור לשם כי לא היה שם כלום רק חול ים וכמה אוהלים. לבסוף הגיעו לבאר שבע כי שמעו שיש שם הרבה עולים רומנים והבטיחו להם כי המקום יתפתח למרכז בנגב ויהיו שם מקורות פרנסה רבים.

כשנה הם גרו באוהלים, עד שסיימו לבנות את הבתים, ואז עברו לבית חד קומתי עם חצר קטנה.

בבית היו שני חדרים, המטבח והשירותים היו בחצר. הם גרו בשכונה של עולים חדשים – שכונת עמידר בבאר שבע. אבא שלו עבד כבנאי בסולל בונה והיה שותף לבנייה בבאר שבע. ביסודי למד בבית הספר "נטעים" ואחר כך בתיכון "עמל" למד טכנאי אלקטרוניקה. סבי השתייך לתנועת "הנוער העובד והלומד" שם עברו פעילויות חברתיות טיולים ומחנות קיץ. הילדים באותה תקופה נהגו לשחק משחקי רחוב: חמש אבנים,ים יבשה, סבלנות, דמקה, קלאס, גוגואים. בחגים סבי היה נוהג לבקר אצל בני משפחה, שהיו מעטים מכיוון שהם לא התחתנו ולא היו להם ילדים.

במפגשים הם נהגו לערוך ארוחה ובה אכלו מרק עוף ובשר. בחופשים הם נהגו לנוח ולטייל בשכונה מכיוון שלא היו להם מכוניות. סבי סיפר שאורח החיים בתקופתו היה מאוד צנוע, מכיוון שזו הייתה תקופת הצנע.

השירות הצבאי

את השירות הצבאי מילא סבא יהודה כקשר ביחידה הדרוזית בפיקוד דרום בין השנים 1963-1961.

היחידה ישבה בירוחם. במילואים הוא עבר קורסים ביחידת השריון ואת המילואים מילא כקשר בחיל השריון. מהשירות הצבאי זכורים לו הטיולים והסיורים באזור הנגב, תפיסת מבריחים שעברו את הגבול ומלחמת ששת הימים. ממלחמה זו זכור לו אירוע אחד שבו חווה פחד גדול. כשהם נכנסו לרצועת עזה, דרך חאן יונס, הג'יפ שלו נשאר מאחור והשיירה המשיכה בלעדיהם. פתאום ירו עליהם והם התקדמו לאט לאט בין הפגזים, עד שהתחברו שוב לכוח. סבא נלחם גם במלחמת יום כיפור, שם השתתף בצליחת התעלה, וכן במבצע שלום הגליל.

היכרות עם סבתא והקמת המשפחה

את סבתא, שגרה באותה שכונה, הכיר סבא יהודה במסיבת יום שישי. סבא כבר שמע עליה מהספר שסיפר אותו במספרה אליה היה הולך להסתפר, שבמקרה היה אבא שלה.

 סבא וסבתא בצעירותם

הם התחתנו ונולדו להם שלושה ילדים: ניר (אבא שלי), צפי, ולימור ותשעה נכדים (אני אחת מהם).

 צילום משפחתנו

אני מראיינת את סבא יהודה אהרון – קישור לראיון עם סבא שלי

הזוית האישית

סבא יהודה: היה מדהים להשתתף בפרוייקט הזה. זה החזיר אותי הרבה שנים אחורה והיה כיף לחלוק את זה עם הנכדה שלי ולספר את סיפור חיי שישאר כמזכרת לכל המשפחה.

אלה: היה לי כיף וזה היה מאוד מעניין לשמוע את הסיפור חיים של סבא. למדתי הרבה דברים של ידעתי על סבא והמשפחה שלנו. נהנתי לבלות זמן איכות עם סבי.