מאגר סיפורי מורשת

עמית משה צאלון, מתעד את הסיפור של סבא רבא שלו

ילדות

סבא רבא שמשון נולד בשנת 1921 בכפר ליאורדינה שברומניה, משפחתם כללה שבעה נפשות, מקור פרנסתם היה חנות בשר.

היחסים בין הגויים לבין היהודים שבכפר היו טובים, סבא למד בבית הספר הרומני שבליאורדינה עד כיתה ז', אחרי כן למד בישיבה עד כניסת הגרמנים אל הכפר.

החיים משתנים עם פרוץ השואה

ליל הסדר 1944, דפיקות רמות נשמעות בפתח הדלת והמשפחה נדהמת על ההפרעה, סבא שמשון הצעיר במשפחתו נשלח על ידי אביו לפתוח את הדלת ולתדהמתו הגדולה עמדו בדלת ענקים לבושים במדים ודרשו ממנו לקחת את העששית ולהראות להם את חדריהם כדי להלין שם את כיתת החיילים, ומאמו ביקשו לצחצח את נעליהם של החיילים הגרמנים, סבא ואמו סירבו מאחר וליל הסדר באותה השנה חל בשבת ומיד לשניהם למראה היסוסם נתן המפקד הגרמני שתי סטירות מצלצלות כך שלא נותרה להם ברירה אלא לבצע את הפקודה.

עוד באותו הלילה השתנו חייהם של כל בני המשפחה וכמו כל יהודי הכפר נגררו מבתיהם לבית הכנסת אנשים, נשים וטף, ללא שירותים, ללא מים וכך עבר עליהם חג הפסח באותה השנה.

ביום השני לפתע ראו דרך החלונות את הגרמנים מאלצים את כל גויי הכפר להגיע עם סוסים ועגלות על מנת להעביר את היהודים לעיירה הקרובה, שם המתינה להם רכבת להובלת בהמות אשר לקחה אותם לאושוויץ בתנאים לא תנאים.

אושוויץ

בהגיעם לשער מחנה ההשמדה אושוויץ שמעו נביחות כלבי ציד של הגרמנים ויריות באוויר. הם פוצלו לפי גיל: המבוגרים, המבוגרות והילדים הופנו על ידי ד"ר מנגלה ימ"ש ישר למשרפות ואילו הצעירים המתאימים לעבודה חולקו לחדרים בצריפים במיטות קומתיים.

למשך יום-יומיים תרגלו אותם במסדרים ובספירה חוזרת שמא נעלם יהודי, ביום השלישי במסדר הבוקר הופיע סגן מפקד אושוויץ ושאל בגרמנית "מי כאן גנן?"

סבא רבא שמשון שגדל בכפר, אך היה בחור ישיבה החליט בליבו שהוא יודע איך הגויים זרעו, שתלו, טיפלו והחליט לצעוד צעד קדימה כשבראשו מקננת המחשבה שבגינה יהיה לו מה לאכול (פירות, ירקות וכו'..).

אכן למחרת הגיע ג'יפ גרמני ולקח אותו לווילה של הקצין הבכיר והראה לו מה עליו לעשות בגינה, יש לציין שבתוך מחנה אושוויץ הם קיבלו פרוסת לחם אחת ליום וקצת מרק דלוח אבל סבא החליט שהוא יכול לאכול מהירקות והפירות שמטפל בהם בגינה עד אשר נתפס "על חם" על ידי הקצין הגרמני, הנ"ל שלף אקדח, הצמיד לראשו והזהיר אותו שאם דבר זה יחזור על עצמו זה יהיה סופו.

לאחר מספר חודשים הורה הקצין להעביר אותו לעבודה בפריקת משאיות תפוחי אדמה בתוך מערה חשוכה וקרה, וכך בעבודה זו העביר כשנה.

הישרדות והצלה

עם פרוץ ההפצצות של רוסיה על אושוויץ החליטו הגרמנים לארגן את כל הבחורים הצעירים בקבוצות של חמישה גברים כשחייל גרמני עם נשק בתחילת השורות והשני בקצה.

שלושה ימים ולילות נאלצו ללכת בשלג ובקור המקפיא, כאשר השלג שימש כמזון ושתייה עבורם, סבא שמשון שלא עצם עין שלושה לילות "יצא מדעתו" וקפץ החוצה מן השורה וצעק "אני מרגל רוסי", החייל הגרמני דרך את נשקו ועמד לירות בו על מנת שלא יפריע בהליכתם.

למזלו של סבא באותה השנייה נפלה פצצה ממטוס רוסי בקרבת מקום וכל השורות התבלגנו וחבר של סבא משך אותו פנימה אל השורה כדי שהגרמני לא יוכל לזכור מי זה היה, הגרמנים נתנו הוראה ליהודים להמשיך לצעוד.

לפתע סבא מזהה שזהו האזור שבו עבד בפריקת משאיות של תפוחי אדמה לתוך מערה ארוכה ועמוקה, מיד אמר לחברו "כאשר נתקרב למערה אני מתחיל לרוץ פנימה ואתה אחריי" וכך היה.

החל להחשיך וסבא שמשון פתח בריצה מהירה לכיוון המערה וחברו אחריו, בעוד הם רצים פנימה לעומקה של המערה הפנו ראשם לאחור והבחינו בכל השיירה בריצה אחריהם.

הגרמנים פתחו באש תופת אל המערה והפתח נחסם על ידי גופות חבריהם, סבא וחברו הגיעו עד לקצה המערה והתחפרו אל תוך ערמות גדולות של תפוחי אדמה. במשך שבועיים מתחת לתפוחי האדמה שהיוו כמזון ושתייה עבורם. סבא שהתקרר מתפו"א החל להשתעל, לפתע נשמעה צעקת אישה מתוך הערימה: "אתם תסגירו אותנו לגרמנים!".

התברר שבתוך הערמות התחבאו אם ובת יהודיות במשך חודש ימים.

אט אט ראו בקצה המערה שהפציע האור והתברר שיהודי שניצל בקרבת מקום החל להוריד את הגופות מפתח המערה וצעק "אם יש פה יהודים, ניצלתם, כי הגרמנים ברחו מהפצצות הרוסים".

האם, הבת, סבא והחבר החליטו לעשות הגרלה מי יוצא ראשון ועלה בגורלו של סבא לצאת לראות מה קורה בחוץ. כאשר חברו של סבא הבחין בהיסוסו החליט להצטרף אליו, כשיצאו מהמערה הבחינו בעשרות גופות החיילים הגרמנים הזרוקות בשטח. סבא וחברו קפאו מקור כי בגדיהם היו כבר רטובים והחליטו ללבוש את בגדי הגרמנים במטרה להתחמם מעט, כאשר סיימו להתלבש התקרב רכב של חיילים רוסים ופתחו באש לכיוונם בחושבם שאלו חיילים גרמנים.

סבא שנבהל החל לצעוק "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד", מתברר שאחד המפקדים של הפלוגה הרוסית היה קצין יהודי מרוסיה שהכיר את הפסוק ונתן הוראה להפסיק את הירי, ניגש אליהם ודיבר אליהם באידיש ואמר להם שעדיף שיתפשטו ויקפאו מקור מאשר יירו בהם.

כך החלו לנדוד באזור עד אשר עלו על רכבת ועוד רכב ועוד אחת ועוד.

השיבה הביתה ועלייה לארץ ישראל

עם הגיעו של סבא שמשון לכפר הולדתו ליאורדינה פגש לשמחתו באהובת נעוריו, מלכה.

ממשפחתו של סבא לא שרד אף אדם בשואה וממשפחתה של מלכה שמנתה תשעה נפשות נותרו היא ושתי אחיותיה. סבא שמשון ומלכה החליטו להתחתן ולהתגורר בינתיים בליאורדינה שברומניה. בתחילת 1947 נולד להם בן שהוא סבא שלי, יהודה, המספר לי את כל תולדותיו של סבא רבא שמשון.

סבא שמשון ז״ל, סבתא שרה מלכה ז״ל, ואבא שלי בילדותו אנטשל יהודה גנץ

כאשר הגיעו השמועות על פלישת הקומוניסטים אל תוך רומניה החליטו הזוג הצעיר עם בנם לברוח בלילה, לחצות נהרות ויערות בסיוע מבריחים שקיבלו תשלום וכך הגיעו בדרך קשה ומפרכת דרך בודפשט וצרפת בפברואר 1949 אל מחוז חפצם, ארץ ישראל.

זכו גם להיות בין מקימי מושב העובדים "כפר אחים" על שם האחים אפרים וצבי גובר, אשר נהרגו במלחמת השחרור, כל הכפר היה מורכב ממשפחות של ניצולי שואה.

הזוית האישית

הנכד עמית: התרשמתי והתרגשתי מאוד ללמוד על ההיסטוריה המיוחדת של משפחתי וניתנה לי ההזדמנות להכיר את סבא רבא שלי שלא זכיתי לפגוש, למדתי ממנו על תושייה, אומץ, חברות אמת, עמידה בלחצים, קבלת החלטות, אלו תכונות שהייתי רוצה לאמץ אותן לעצמי.

סבא יהודה: "אומנם אני מאוד אוהב את נכדי, אך בעבודה המשותפת זכיתי להכיר בתכונות של התעניינות, סקרנות, אכפתיות, עקשנות ודבקות במשימה, בהזדמנות זו אני רוצה להודות ליוזמי התוכנית ולנכדי האהוב על שאפשרו לי להנציח את אבי וכל בני משפחתו ז"ל."