משואה לתקומה – למדינה חזקה
היסטוריה
כאשר שוחחנו עם תום, נכדי על החלומות שלנו, אמרתי שהחלום שלי היה ונשאר שתהיה משפחה איתנה בארץ ישראל.
אבי נפגש עם מי שתהיה אימא שלי כשהוא חזר מהמחנות. הם התחתנו וזמן קצר לאחר מכן החליטו לעלות לארץ ישראל. הם נסעו ברכבת מרומניה לבולגריה ומשם עלו על אוניית מעפילים "גאולה". האונייה הייתה צריכה להביא אותם לארץ ישראל. הבריטים, אשר לא רצו שיהודים יגיעו לארץ, חיכו לאונייה בים, וליוו אותם לנמל חיפה ושם העלו אותם על אוניות וגרשו אותם לקפריסין.
שוב ההורים שלי היו צריכים להיות במחנה במשך שנים ורק אחרי הקמת המדינה עלו לארץ. הם היו מאחרוני המעפילים אשר עזבו את האי קפריסין בפברואר שנת 1949. אני נולדתי בקפריסין בתאריך 29 ליולי 1948, ואחותי נולדה בארץ, היא צעירה ממני בארבע שנים.
המחשבה שלי תמיד הייתה איזו עצמה וכוחות על היו להורי, לעבור את התופת ובכל זאת לרצות לעלות לארץ ישראל, לארץ שהתנהלה בה מלחמה, והמדינה עדיין לא הייתה קיימת וכמובן ללא בסיס כלכלי לקליטת עולים.
הם היגיעו מארצות המוצא שלהם לארץ ללא כל. המטען היחידי שהביאו עמם היו חמישה חומשי תורה שהיו שייכים לסבא שלי, שקראו לו פנחס ואשר ניצלו על ידי כומר העיירה. לאחר המלחמה, כשאבי חזר לעיירה שלו הוא קיבל את חמשת חומשי התורה מהכומר. זה הנכס החומרי היחידי שהם הביאו עמם, אבל הם הביאו אהבה גדולה לארץ, ורצון עז להיות שותפים בבניית הארץ.
חמשת חומשי התורה של סבא של סבי
אמי הייתה בבית ודאגה ושמרה על הילדים והמשפחה. אבי דאג לפרנסה והיה מנהל סניף בנק. אני זוכר שההתרגשות הגדולה שלו הייתה כאשר נטע עץ בארץ. כשאבי פרש מעבודתו הוא התחיל לפסל וזה אך ברור שעבודותיו התרכזו במשפחה, בחום המשפחתי.
אבי, סבא רבא של תום, מפסל – תמיד פיסל פסלים על משפחה
אשתי, עובדת סוציאלית במקצועה, יש סיפור היסטורי דומה. זה הרקע שטבוע בנו, ומשתקף בעשייה שלנו בארץ.
החלום – מדינה חזקה
בסיפור זה אני רוצה להתרכז בחלק מהחלום הקשור למדינה חזקה. המילה חזקה מתקשרת לצבא חזק, מרכיב חשוב אבל לא יחידי. אני רוצה לנסות לתאר איך אני חוותי והבנתי מהי מדינה חזקה, ואיך כל זה השתקף בחיי.
התיישבות
עסקתי בתכנון ההתיישבות באזורי הפריפריה, בנגב, בגליל, בגולן, בשומרון , חבל עזה ואזור יהודה. הקשר עם המתיישבים, מחשבה על פרנסה שלהם ובניית מערכת קהילתית, מילאו את חיי המקצועיים. את כל זמני הקדשתי לפיתוח אזורים אלו. גרנו ברחובות ובבאר שבע בצעירותנו, ושם נולדו ילדינו שזכו לטייל עמנו כל שבת בחבלי הארץ השונים.
כאשר עבדתי בקק"ל והייתי אחראי על התכנון, נהניתי מהסיורים ביערות ותמיד עמדה אל מול פני תמונת אבא ואימא שלי נוטעים עצים.
תכנון ההתיישבות בנגב (אזור ניצנה)
חברה
טבוע בי היכולת להקשיב לאנשים, להבין את הצרכים השונים, לשתף ולהכיר את השונות בין האנשים ולענות לצורך של כל אחד. תמיד ליוויתי את עבודתי בהתנדבות לטובת הקהילה. כשהייתי בלימודים בארצות הברית נבחרתי לרכז את ארגון הסטודנטים באוניברסיטה. היו אלו ימים לא קלים בקמפוסים, עם ויכוחים פוליטיים עזים. ריכזתי גם ההסברה באוניברסיטאות במזרח ארצות הברית וכך גם הכרתי את הקהילות היהודיות שם. כל זה היה במעשה התנדבותי.
כשהגעתי לארץ אחרי הלימודים, והגעתי לכפר סבא בגלל רמת החינוך הגבוהה שם, נבחרתי להיות יו"ר ועד ההורים בכצנלסון והייתה לי זכות לעבוד עם מערכת נהדרת של מחנכים, ילדים והורים. בדרך השיתוף הכנו אמנה בין הורים, תלמידים ומורים – עשייה זו הייתה תהליך מהנה.
איכות סביבה
לאחר העיסוק באזור הכפרי הבנתי שיש צורך לדאוג ולפתח את איכות החיים בעיר, וזאת גם לטובת השטחים הפתוחים. לא ידענו בארץ איך לתת איכות חיים זו בערים הגדולות. הוקמו מבני מגורים על פי היכולת הכלכלית של המדינה. החלק החיובי היה שנבנתה מערכת קהילתית משמעותי. בשכונות הילדים שחקו יחד בחוץ, הלכו בבקר יחד לבית הספר לעיתים מרחקים גדולים, הלכו לתנועות הנוער גם זאת במרחקי הליכה גדולים, אבל הייתה שמחת חיים. כדי להיות מוכנים לשינויים ומעורבות ציבור, רכזתי בכפר סבא מספר שנים ארגון מתנדבים "המועצה לפיתוח מקיים" אשר עסק בנושאים סביבתיים ותכנוניים עירוניים כמו משמעות הבניה לגובה, איחוד רשויות, שטחים פתוחים בעיר ועוד.
עשינו פעולות הדרכה בכנסים ולמעשה יצרנו תשתית של ידע בנושאים אלו. זה הביא למעורבות רבה של תושבים ביחס לתוכניות בניה בעיר, חזון עירוני ועוד. פעילות משתפת היא חלק מהעצמה העירונית.
הקמתי בעיר את "משמר האילנות". גוף התנדבותי שמאמין בחשיבות העצים במרחב העירוני לאיכות החיים, צל ליד שבילי ההליכה, ליד מסלולי האופנים, הורדת החום העירוני, חמצן לעיר, ספיגת רעשים ואבק. לימים מודל זה התפשט בערים אחרות ותושבים מעורבים בנושא. היום כשאני חבר מועצת עיר, אני יכול להשפיע בנושאים אלו ברמה העירונית. הילדים ספגו מנושאים אלו, פעילים בנושאים חברתיים, ערים לנושאי מיחזור וכך גם הנכדים.
משפחת כהנא
אני עם נכדי תום בילדותו
אלו מרכיבים של עצמה של מדינה.
אחי – הרשי (צבי) כהאן
היה לי אח ואולי הוא חי… נולד ב: Poienile de sb munte במחוז מרמורוש הונגריה/רומניה בשנת 1940. האבא: מיכאל (תוצי) כהאן (כהנא). האם: רוזי (רחל) ברגר. עם כניסת הגרמנים להונגריה אספו את יהודי המקום בתוכם אבי – תוצי, אשתו – רוזי, בנו הרשי ואימא של אשתו. העלו אותם ברכבת לברקנאו- אושוויץ 2. בהגיעם לאושוויץ קעקעו על ידו של אבי תוצי את המספר 4047 – A .
שירדו מהרכבת חיכה להם מנגלה והפנה את אבי ואת אשתו ימינה. ואת האימא של אשתו עם הילד שמאלה. אשתו של תוצי – רוז'י, לא הסכימה וגם היא הלכה שמאלה עם בנה למשרפות. זה היה בערך בסוףשנת 1944. בן ארבע היה במותו.
למעשה אין לנו כל תיעוד על מותו. ביד ושם ובמוזיאון באושוויץ אין תיעוד על הילד.
ההורים לא סיפרו לנו הילדים על הקורות אותם בשואה. אפילו על כך שהיה לי אח לא ספרו. יום אחד מצאנו תמונה שלו והתחלנו לשאול. מהסיפור הרחב בנושאי סביבה, התיישבות, תום ביקש שאציג בנוסף את הסיפור על אחי.
אחי הרשי צבי כהאן
קהילה בעיר
כאשר הייתי בגיל של תום, גרתי בשכונת אפרים בנתניה. שכונה שנבנתה בשנות החמישים, בעיקר לגל העולים החדשים. לארבעת המשפחות שגרו בבניין נתנו גם חלקה חקלאית קטנה לספק תצרוכת מזון למשפחה. אבא גידל תרנגולות, עצי פרי, וירקות. היינו עסוקים בטיפוח וטיפול בגינה.
בבקר היינו הולכים ברגל 2 ק"מ לבית ספר יסודי. ילדי השכונה במסע לבית הספר דרך השדות. כשחזרנו שחקנו מיד מול הבית, או בשדה הפתוח. רכבים כמעט שלא היו, כך שיכולנו לסמן על "הכביש" מגרש טניס או לשחק עם כדור. ההורים היו צריכים לקרוא לנו מספר פעמים הביתה לאכול או לסיים היום במיטה…
יחד היינו הולכים לתנועת הנוער, שוב מרחק של 3 ק"מ מהבית. כתוצאה מכך שהינו יחד זמן רב. היינו מאד מגובשים. עזר לכך שהבתים היו פתוחים וארחנו ילדים והלכנו לילדים הביתה כדרך של שגרה, כך שהמשפחות היו ביחסים קרובים. בילינו יחד גם רבות בים, וגם זה מרחק רב מהבית ולשם רכבנו על אפנים. עד היום, כ-70 שנה אנחנו בקשרים חברתיים, ובקבוצת ווטסאפ. היום המצב כמובן שונה וההורים צריכים לשדל הילדים לצאת מכל משחקי המחשב בבית.
היום, כמתכנן ערים ומי שמעורב בקידום תהליכי התחדשות עירונית אני משתדל לתכנן גם בסביבה העירונית, מקומות מפגש איכותיים בשטחים הציבוריים, לנוער וגם למבוגרים. היום אין כמעט מושג כזה "לצאת לשחק".
הזוית האישית
הנכד תום: היה כיף בתוכנית שמחתי להיות בתוכנית עם סבא ולעבוד איתו ולמדתי הרבה על סבא ומשפחתו וגם על הדברים שסבא מאמין בהם.
סבא פנחס: במפגשים עם תום, במסגרת התכנית, התרגשתי ונהניתי מהתעניינות של תום בהיסטוריה המשפחתית והמשמעות וההשפעה על סבא והמשפחה – כל הכבוד למערכת החינוכית שיזמה תכנית זו!
מילון
התיישבותמערכת של ישובים כפריים
חזון
מטרה אליה רוצים להגיע.
ציטוטים
”גם ממצבים קשים מאוד אפשר לצאת באמונה , בהצבת מטרה ברורה ועבודה קשה כדי להגיע למטרה.“