מאגר סיפורי מורשת

עופר דומב מראיין את סבא משה בוארון (מובו)

"שלום סבא, תודה שאתה משתתף בפרויקט הקשר הרב דורי, ככה אוכל להכיר אותך ואת המשפחה שלנו הרבה יותר טוב."

סבא משה בוארון מספר לעופר

שמי על שם משה רבינו שמשו אותו מהתיבה, בוארון זה קיצור של בוא ארון, כלומר בוא אשיר. זה ההסבר שאבי (סבא רבא שלך נסים בוארון) נתן לי. כשהייתי בצבא אחת החיילות הציעה לקרוא לי מובו (קיצור של משה בוארון) והשם הזה התחבב על כולם ומאז ככה קוראים לי כל החברים ואפילו חלק מהמשפחה.

פעם שיניתי באופן זמני את שם המשפחה מבוארון לבראון בגלל נסיעה ארוכה בתפקיד לחו"ל בשליחות המדינה, והחובה לעברת את השם, אבל כשחזרתי מחו"ל החזרתי לשם המקורי כי היה לי ולאבי חשוב מאוד לשמור על שם המשפחה לאורך הדורות.

אני בן שישי מתוך שבעה ילדים שנולדו להורי, נסים ופורטונה בוארון.

נסים נולד בטריפולי שבלוב בשנת 1916 לסבי וסבתי עמוס ורג'ינה בוארון, ופורטונה נולדה בטריפולי שבלוב בשנת 1919 לסבי וסבתי שלום וציונה ארביב. הם התחתנו בשנת 1935. נסים עבד כחייט בטריפולי ובין השאר תפר חליפות לצבא האיטלקי ששלט בלוב באותן שנים.

הם עלו לישראל בשנת 1949, ונולדו להם שבעה ילדים, שהם אחי, אחיותי ואני, לפי הסדר:שלום נולד ב – 1939, עמי ז"ל נולד ב – 1944, מלכה ב – 1948, ציונה ב – 1950, אסתר ב – 1952, אני משה ב – 1955, ורבקה ב – 1957.

לאבי נסים היו עוד ארבעה אחים ואחיות שגם הם עלו לישראל וגרו בבאר שבע ובנתניה, ולאמי פורטונה היו עוד שישה אחים ואחיות שעלו כולם לישראל וגרו ברמת גן, רמת פנקס ובעוד מקומות שונים.

הדודים עבדו במקצועות שונים. אח אחד היה נגר אומן, אח אחד עבד במשרד ראש הממשלה ואחרים עבדו במקצועות חופשיים שונים, אבל החלום של כולם היה ליישב את הארץ, לבנות אותה ולהקים פה משפחה בארץ ישראל, עליה הם שמעו מההורים והסבים שלהם ואליה הם התגעגעו שנים רבות.

סבא רבא נסים בוארון

סבא נסים היה חייט, אבל ברוב השנים עבד בישראל כבנאי בחברת סולל בונה. הוא עבד קשה מאוד ובנה הרבה מאוד בניינים בישראל והיה מאוד גאה לקחת חלק בבניין הארץ. סבתא פורטונה עבדה במוסד לנערים במצוקה וגידלה את שבעת הילדים שלה בצורה מופלאה.

לסבא וסבתא היה חלום גדול – שכל הילדים שלהם יהיו מלומדים ויצליחו בחיים. ואכן כמעט כל האחים שלי למדו באוניברסיטאות השונות בישראל ובכך הגשימו את החלום של סבא וסבתא, שעבדו מאוד מאוד קשה כל החיים עבור המשפחה והילדים.

אחי שלום הוא חקלאי גדול ומצליח מאוד בנגב. הוא עבר לגור במושב עמיעוז שבנגב המערבי בשנות השישים בעקבות החזון של בן גוריון ליישב את הנגב. אחי עמי ז"ל למד בטכניון והיה מהנדס מכונות, מלכה למדה באוניברסיטה העברית בירושלים והייתה עובדת סוציאלית ומפקחת במשרד הרווחה, והאחיות האחרות למדו בסמינרים והיו מורות בבתי ספר.

נולדתי בתל מונד בשנת 1955 ולמדתי בבית הספר היסודי פה. תיכון למדתי בירושלים בבית ספר אורט נביאים וגרתי בפנימיית כרמית בשכונת עין כרם בירושלים, שם היה לי כיף גדול עם הרבה חברים. בסיום התיכון התקבלתי לעתודה האקדמית ולמדתי הנדסת חשמל בטכניון בחיפה, ועם סיום הלימודים התגייסתי לצבא ושירתי ביחידה 8200 של חיל המודיעין כמהנדס מערכות מודיעין. השירות היה מאוד מעניין והרגשתי שאני תורם למדינת ישראל ולכן נשארתי בצבא קבע עד גיל 42, ואז השתחררתי בדרגת סגן אלוף.

לאחר השחרור למדתי לתואר שני במינהל עסקים באוניברסיטת בן גוריון וגם עשיתי תעודת הוראה במתמטיקה במכללת בית ברל, אבל בסופו של דבר לא עבדתי כמעט בהוראה אלא חזרתי לעבוד כמהנדס מערכות מיחשוב ועד לפני מספר חודשים הייתי גאה להיות המהנדס הראשי של מערכת ביקורת הגבולות של מדינת ישראל. ועכשיו אני בפנסיה.

עם סבתא קלודי התחתנתי בשנת 1981 ומאז אנחנו יחד, מאושרים ובריאים.

תמונה של סבא מובו, סבתא קלודי, סבא רבא נסים וסבתא רבא פורטונה

סבתא עבדה הרבה שנים בפקולטה לרפואה של אוניברסיטת תל אביב כמזכירת הסגל האקדמי הרפואי, וכאשר אתם (אתה ובועז) נולדתם היא עזבה את העבודה כדי לעזור לאמא כרמל בגידול שלכם, כי נולדתם פגים והיה קשה מאוד לאימא כרמל לטפל בכם לבד. תוך כדי עבודה סבתא קלודי עשתה תואר ראשון במדעי הרוח בספרות והיסטוריה באוניברסיטה הפתוחה.

לסבתא ולי יש שלושה ילדים שאתה מכיר טוב. הבכורה זו אימא כרמל שאנחנו גאים בה ובאבא שלך דוד. החלום שלה הוא להיות פסיכולוגית בכירה שעוזרת לאנשים, ולגדל משפחה מאושרת כמו שהיא כבר עושה היום. כרגע אימא כרמל היא מנהלת משאבי האנוש של סופר פארם ואנחנו גאים בה מאוד.

אחרי אימא נולד אורן שהוא מהנדס תקשורת מחשבים ועובד בחברת אלביט, ושנה וחצי אחריו נולד איילון שהוא מהנדס אלקטרוניקה ועובד בחברת פייסבוק (Meta). אנחנו מאוד גאים באורן ובאיילון שעובדים שניהם בהייטק ומצליחים גם בעבודה וגם בחיי המשפחה.

כמו שאתה יודע, יש לנו היום ארבעה נכדים שאתה אחד מהם, ואנחנו מקווים לעוד הרבה נכדים, כי ממש ממש כיף לנו עם משפחה גדולה ושמחה ומאושרת.

המקצוע שלי וההתעסקות במחשבים הוא גם התחביב שלי. בנוסף אני חובב תשבצים וחידות מתמטיות, אוהב לשמוע מוזיקה מסוגים שונים ובעיקר ישראלית וקלאסית, אוהב לקרוא ספרים, מתעניין בחידושים טכנולוגיים ובעיקר בביומטריה, אוהב לטייל, ולמרות שקשה לי פיזית לעשות ספורט אני חובב ספורט ובין היתר אוהב לשחק ביליארד עם המשפחה שלי.

לסבתא קלודי יש גם כמה תחביבים – היא יודעת לסרוג בשיטות מיוחדות, היא יודעת להרבות ולגדל צמחים ומייפה את החצר שלנו בהרבה עציצים, היא קוראת המון ספרים וגם מבשלת מאוד מאוד טוב. יש כל מיני דברים מיוחדים במשפחה, אבל אולי הדבר הכי מעניין הוא שכמעט כל המשפחה שלנו היא צמחונית או טבעונית וכמעט אף אחד לא אוכל בשר. המשפחה משתדלת לשמור על תזונה בריאה ולהיות מחוברת לטבע. אנחנו מקפידים להיפגש לפחות פעם בשבוע לארוחת שבת משותפת ולבילוי משותף.

סיפורו של חפץ

סבא נסים רצה להשאיר לי מזכרת מיוחדת, אז לפני שהוא נפטר הוא לקח כמה תכשיטי זהב ישנים וגם כסף שחסך והלך לצורף מיוחד בנתניה להכין טבעת זהב גדולה ומיוחדת, והוא ביקש מסבתא פורטונה לתת לי את הטבעת לאחר מותו. כשקיבלתי את הטבעת מאוד התרגשתי וכשאתה נולדת הראיתי לך את הטבעת ומייד שמתי לב שאתה מתחבר דרכה אל סבא רבא נסים ומרגיש דור המשך קרוב אליו.

קישור לסרטון הקשר הרב דורי, בו סבא משה מספר לעופר דומב, ה'2

הזוית האישית

עופר: תודה לסבא, משה בארון שהשתתף איתי בתוכנית הקשר הרב דורי.