מאגר סיפורי מורשת

סבתא אלה פאוסט מספרת לרון פאוסט הנכד.

אבי משה גרינשטיין נולד בשנת 1919 בתל אביב וגר עם משפחתו בשכונת מונטפיורי. הם היו ארבעה אחים במשפחה: אליעזר, יצחק, משה ויוסף. יוסף ז"ל, צעיר האחים, נהרג במלחמת העצמאות בשנת 1948, כמלווה שיירות בדרך לירושלים. משה, אבי, התגייס לצבא הבריטי ושירת כחייל במלחמת העולם השנייה בצפון אפריקה. אחרי קום המדינה התגייס לצה"ל ושירת תחת פיקודו של יצחק שדה.

אימא שלי עדינה קורן, נולדה בשנת 1920 בגרמניה ועלתה לארץ בשנת 1933 עם הוריה עזריאל ורבקה. היא הייתה בת יחידה. גם הם התגוררו בתל אביב בשכונת מונטפיורי. שם הכירו אמי עדינה ואבי משה, אחד את השני והתחתנו.

הורי משה ועדינה גרינשטיין ביום נישואיהם

החתונה נערכה בבית הכנסת של שכונת מונטפיורי בשנת 1943. הם קיבלו במתנה לחתונה מבית הכנסת גביע מכסף לקידוש על היין. הגביע היה בשימוש בבית הורי. עלה ברוב כבוד לשולחן ארוחות שישי. לפי המסורת היהודית מקדשים את יום השבת באמצעות כוסות קידוש להבדיל ביו קודש לחול. הגביע עבר אלי אחרי מות הורי, ואני אעבירו לילדי ולנכדי בהמשך….

על גביע הכסף חרוט: עדינה ומשה מתנה לחתונתכם, י"א סיון תש"ד

אבי משה היה מכונאי והיה לו מוסך לתיקון מכוניות ברחוב נחלת בנימין בתל אביב וכך פירנס את משפחתו. אמי עדינה הייתה עקרת בית. היא הייתה ברוכת כישרונות, ידעה לסרוג, לתפור, בישלה אוכל טעים מאוד, ואף התנדבה בארגונים שונים. הורי עברו לגור ברמת גן. נולדו להם שני ילדים: אמנון הבכור שנולד בתאריך 8.3.1946  ועזריאלה – אלה שנולדה בתאריך 15.6.53.

הורי, קראו לי עזריאלה על שם סבא עזריאל קורן (אבא של אימא), אבל כולם קוראים לי אלה.

אמי עדינה, אחי אמנון ואני התינוקת

אני בת שנתיים

משפחתו של סבא מוטי (מרדכי) פאוסט

סבא מוטי נולד בבית חולים בילינסון בפתח תקוה. והוא קרוי על שם סבו מרדכי. סבתא רחל גיצהולץ נולדה בעיירה שיניבה פולין בתאריך 15.9.1914, היא  הייתה אחת משבעה ילדים בביתה. בשנת 1936 סבתא רחל ושני אחיה אריה ונפתלי עלו לארץ באונייה "הר כרמל". לסבתא רחל לא היה אישור להיכנס לארץ ולכן חיתנו אותה בנישואים פיקטיביים (לא אמיתיים) עם קרוב משפחה, וכך הצליחה להגיע לישראל. כל בני משפחתה שנותרו בפולין נספו בשואה.

סבתא הגיעה לארץ ועבדה בקטיף תפוזים באזור השרון. כשעברה לגור בתל אביב הכירה את משה פאוסט שהפך לבעלה.

סבא משה פאוסט נולד בעיירה ז'ולין בפולין בספטמבר 1908. הוריו לא הירשו לו לעלות לארץ ישראל ולכן ברח מהבית ועלה לארץ. בפולין נשארו כל שאר בני המשפחה והם ניספו בשואה. סבא פתח ברח דיזנגוף בתל אביב בית מלאכה וחנות טמבור ושם עבד ופרנס את המשפחה.

רחל ומשה הכירו בחוף הים בתל אביב ואחר כך התחתנו (הפעם באמת). הם בנו בית ברמת גן ונולדו להם שלושה ילדים: נילי-בכורה, ציפורה-אמצעית , ומרדכי-הצעיר והוא סבא מוטי שנולד בתאריך 19.7.1949.

סבא מוטי פאוסט גדל ברחוב תלפיות ברמת גן. הייתה לו ילדות שמחה עם המון חברים. חלקם חברים שלו עד היום. סבא התגייס לצבא לגדוד 202 של הצנחנים.

רחל ומשה פאוסט עם בתם הבכורה נילי

סבא מוטי חייל בצנחנים בגדוד 202

תקופת בית הספר ולימודים

גדלתי ברמת גן, למדתי בבית הספר היסודי יהלום. היו לי חברים רבים מהכיתה ומשכונת המגורים. שיחקנו בכל משחקי הילדות. הייתה לי ילדות שמחה ומאושרת. למדתי בבית הספר יהלום ברמת גן. בבוקר לפני תחילת הלימודים התכנסו כל התלמידים במגרש הספורט למסדר הבוקר. המורה לחינוך גופני עמד לפני כל התלמידים והדגים את התרגילים. ואנחנו ביצענו את תרגילי התעמלות בוקר. אחרי כן חזרנו לכיתות והתחיל יום הלימודים.

היו בבית הספר שיעורי מוזיקה בהם שרנו שירים שהמורה יוסף הדר כתב כמו "ערב בא". כמו כן, היו לנו שיעורי כלכלת בית בהם למדנו לבשל, לאפות להכין סלטים. בצהריים ילדי בית הספר היו מגיעים לאכול במסעדה.

ליד בית הספר גר ראש עירית רמת גן, אברהם קריניצי. כשהיה יוצא מביתו היה עובר ליד חצר בית הספר ואומר שלום לכל הילדים ואנחנו התרגשנו מאוד לפגוש אותו. בכיתה ד' הצטרפתי לשבט צופי רמת גן, יצאנו לטיולים ולמחנות קיץ.

בכיתה ט' עברתי עם חברי וחברותי ללמוד בבית ספר תיכון דביר ברמת גן. אהבתי את הלימודים בביה"ס, את החברים והחברות, מכיתתי ומהכיתות המקבילות, בעיקר את שיעורי החינוך הגופני עם המורה הנהדרת רחל אטלס.

אני בגיל 15

בכיתה י"ב החלטנו מספר חברים מהכתה להתגייס לשרות צבאי בנח"ל. הגיעה אלינו לכיתה חווה גולן והזמינה אותנו לבקר בקבוץ מרום גולן שברמת הגולן (ליד קוניטרה הסורית). התאהבנו בקיבוץ והחלטנו להתגייס לנח"ל. לגרעין הנח"ל שלי קראו כסלו. שרתנו יחד למעלה משנתיים: בקבוץ מרום גולן, בטירונות,  בהיאחזות נחל גלגל שבבקעת הירדן ובמחלקת משק בקיבוץ גדות. כולנו, כל חברי גרעין כסלו, חברים טובים מאוד ואנו נפגשים עד עצם היום הזה.

כאשר השתחררתי מהצבא למדתי גיאוגרפיה באוניברסיטת בן גוריון בנגב. נרשמתי ללימודי תעודת הוראה ונעשיתי מורה לגיאוגרפיה. לימדתי גיאוגרפיה בבתי ספר בגבעתיים ובראשון לציון.

נישואין ובניית משפחה

לקראת סיום לימודי באוניברסיטת באר שבע, הכרתי את מוטי פאוסט, אחרי כשנה וחצי של חברות נישאנו, בתאריך 8.9.1976 בתל אביב.

ביום נישואינו מוטי ואני 

ביתנו הראשון היה ברמת גן שם גרו גם הורינו. אני עבדתי כמורה לגאוגרפיה בבית הספר בן גוריון בגבעתיים. לסבא מוטי היה מפעל להרכבת משטחי שיש, גרניט ואבן קיסר למטבחים ולאמבטיות. סבא עבד במפעל עם העובדים שלו עד שיצא לפנסיה.

ברמת גן נולדו לנו: הבת הבכורה טל, הבן השני גיל והאחרונה יעל. בשנת 1991 עברנו לגור בראשון לציון. בראשון לציון המשכתי ללמד גיאוגרפיה. תמיד אהבנו לטייל, במהלך השנים טיילנו עם כל בני המשפחה בארץ ובארצות שונות עולם.

טל גיל ויעל התגייסו לצה"ל. עם שחרורם מהצבא גם הם טיילו בעולם, כאשר חזרו לישראל למדו באוניברסיטה ורכשו מקצוע. אחרי הנישואים עברו עם בני זוגם וילדיהם לגור: טל-במודיעין, גיל-בבת חפר ויעל בכפר ויתקין.

טל גיל ויעל עם רון התינוק

אחרי יציאתי לגמלאות ממשרד החינוך, עבדתי במכללה האקדמית בית ברל 11 שנה. שם הכשרתי, כמדריכה פדגוגית, מורים להוראת "גאוגרפיה-אדם וסביבה" בחטיבות העליונות. אהבתי את העבודה במכללה שגרמה לי סיפוק רב.

תחביבים שלי

לפני 11 שנה הקמתי בהתנדבות במתנ"ס הקרוב למקום מגורי, "קהילה מטיילת". מדי חודש בחודשו אנו יוצאים לטיולים ברחבי הארץ. המטיילים הם קבוצה של גמלאים. אנו מגיעים לחבלי ארץ שונים, למוזיאונים, לאתרי טיולים בטבע, פוגשים פריחות מרהיבות ואנשים מעניינים. אני יודעת שלמטיילים נגרמת הנאה רבה.

אני מטיילת עם חברי ועם בני משפחתי גם ברחבי העולם. מגיל צעיר, אהבתי לאסוף בולים שונים, זה הסעיר את דמיוני והעשיר אותי בידע עולם נרחב. אוסף הבולים שאספתי כילדה צעירה עורר בי התעניינות ורצון עז להכיר ארצות שונות בעולם. והינה תחביב של ילדה צעירה הפך למיקצוע-הוראת גאוגרפיה, ולטיולים מעניינים ומרתקים בארץ וברחבי העולם.

אני מגשימה לנכדים ולנכדות חלומות עם הגיעם לגיל בר/בת מצווה. משחק כדורגל עם מסי בברצלונה. טיול באיסלנד. מחכה כבר בקוצר רוח להחלטתו של רון, הבא בתור, לאן ירצה לטיל עם סבתא.

תובנה לחיים

אל תוותרו על חלומותיכם בכל תקופה ותקופה בחייכם. הכינו רשימה של חלומות, תלו אותה במקום בולט והגשימו את החלומות אחד אחד.

הזוית האישית

רון: החוויות היו כיפיות ולמדתי המון על סבתא ועל המשפחה. דיברנו והתקרבנו ואני מאחל לסבתא כל טוב. אני מחכה בקוצר רוח לטיול המשותף שלנו כשימלאו לי 13 שנה.

אלה: שמחתי על ההזדמנות להשתתף עם רון במיזם הקשר הרב דורי. הייתה לנו אפשרות לשוחח בארבע עיניים, להכיר טוב יותר אחד את השנייה ובעיקר לספר לרון על המשפחה שלנו. רון למד באמצעות הסיפורים על המשפחה, והיה שותף מלא ופעיל בכתיבה ובתיעוד.