מאגר סיפורי מורשת

סנדרה מרים שוחט (Sandra Miriam Schochet) נולדה ב-7 למרץ 1947. היא נקראה על שם סבתה מצד אביה ששמה היה שיינה מרים. אמה לא רצתה שיקראו לה שיינה, לכן ההורים התפשרו על השם סנדרה. סנדרה נולדה בדרום אפריקה בעיר קייפטאון (Cape town) וגדלה במשפחה מורחבת שחגגה חגים ביחד. העיר קייפ טאון ממוקמת על שפת הים ולידה נמצא "הר השולחן" שבשנת 2011 נבחר לאחד משבעת פלאי עולם הטבע.

לאבא של מרים קראו בעברית שמואל יהודה שוחט, אבל באנגלית Julius Schochet. אביה עבר לאוקראינה עם משפחתו (מליטא) ושם הוא איבד את המשפחה בגלל רעב. בשנת 1922, הוא ניסה לחזור לליטא לשאר בני המשפחה. הוא הפיץ מודעה דרך הקהילה היהודית שהוא מחפש את קרובי משפחתו, וקרוב משפחה מדרום אפריקה ענה, וזו הסיבה לכך שהוא הגיע לדרום אפריקה. לאימא של מרים קראו חנה שוחט ובאנגלית Hennie Schochet. שם משפחתה של האם לפני נישואיה היה פיירס (Peires). האם נולדה בקייפטאון, דרום אפריקה.

בדרום אפריקה מרים הלכה לגן יהודי. לבית הספר היהודי "הרצליה" בו למדה, הייתה אמירה: "אם תרצו אין זו אגדה". כל החברים היו יהודים. מרים אהבה את בית הספר היסודי ואת התיכון פחות. בבית הספר ניתנו עונשים. הבנים קיבלו מכות בישבן עם מקל. לעומתם, הבנות לא קיבלו מכות אבל למדו פרגרפים גדולים מטקסטים (פרגרף= סעיף, פיסקה).

מרים עלתה לארץ בסוף שנת 1966. היו קשיים בקיבוץ אבל היה גם כיף, היא חיה עם ארבע בנות בצריף. לקיבוץ היא הגיע ב-1 לינואר 1967. פרצה מלחמת ששת הימים והמון ילדים ממדינות המערב חזרו הביתה בגלל הפחד. מרים לא ידעה מה לעשות, האם לחזור או ,לא כי גם פחדה. היא כתבה מכתב הביתה ואבא שלה כתב לה חזרה ואמר לה להיות חזקה ואמיצה, לכן היא נשארה. באותה תקופה לא היה מקלט או ממ"ד, לכן לימדו אותם לחפור שוחות ולהסתתר בהן.

מרים הכירה את בעלה כשהוא היה חייל בצבא, הם המשיכו את הקשר. מרים בחרה ללמוד בבית ספר לאחיות, שם היא קיבלה שכר של ארבעים לירות לחודש. היא למדה שנה וחצי אבל עזבה את הלימודים מבלי לסיים ועד היום היא מצטערת על כך. ממה שהא זוכרת, כבר כעבור חודש הצטערה. היא מצאה עבודה בבנק בזכות הידע שלה במזכירות וכעבור חצי שנה היא התחתנה.

מרים ובעלה נשואים 53 שנים. כחצי שנה לאחר שנישאה, נכנסה להריון ובגיל עשרים ושלש הפכה להיות אם, בגיל עשרים וחמש היא הייתה אם לשניים, ובגיל שלושים החליטה שהיא צריכה ללמוד. מרים למדה להיות גננת, היא הייתה גננת במעון "ויצו". לאחר מכן היא עברה לעבוד בגן עירוני בכפר סבא, שם עבדה שש עשרה שנה ושם גם התגוררה עם משפחתה. מכפר סבא הם עברו לחיות בכפר יאיר. הם גדלו והתפתחו יחד עם הישוב שבו התגוררו במשך עשרים ושלש שנים.

בגיל 52 מרים רצתה לעשות שינוי, עזבה את עיסוקה כגננת והחלה לעבוד בהוצאת ספרים באנגלית "הרי כהן" למשך עשרים שנה. בעקבות התפרצות מגפת הקורונה פוטרה מרים. זה לקח שנה שלמה עד שהשלימה מרים עם הפיטורים ממקום עבודה שאהבה מאוד. כיום בנה הבכור בן 52, הבן השני בן 50 ובתה הצעירה בת 40. מרים מרוצה מחייה.

הזוית האישית

יאן ודיויד התלמידים המתעדים: סיפורה המרתק של מרים מתחיל בדרום אפריקה ומסתיים בישראל, שמחנו לתעדו במאגר המורשת של התכנית.