מאגר סיפורי מורשת

מרים נולדה בינואר 1931 בפרייבורג בדרום גרמניה למשפחה משכילה ומכובדת של רופאים. סבהּ, ד"ר גוסטב פלדמן (1947-1872) היה רופא מומחה בתחום הנוירו-פסיכיאטריה בשטוטגרט. הוא היה פטריוט גרמני, נמנה עם הארגון היהודי 'גרמנים בני דת משה' ואף ייסד את סניף הארגון בשטוטגרט והיה היו"ר במשך שנים רבות. אביהּ של מרים, ד"ר אוטו פלדמן, יליד שטוטגרט (1964-1900), המשיך את דרכו, למד רפואה בפרייבורג והתמחה בפסיכיאטריה. באוניברסיטה הוא פגש את רעייתו לעתיד שלמדה סיעוד, הם נישאו בשנת 1927 ונולדו להם שני ילדים, גדליה ומרים. לימים, מרים עתידה להמשיך את דרכם של הסב ושל האב.

מרים גדלה עד גיל שנתיים בבית ההורים בשטוטגרט. עם עליית הנאצים לשלטון החלה עלייה מסיבית של רופאים מגרמניה, והוריה החליטו לעלות לארץ ישראל. הם שמעו מחבריהם שהקדימו עלייתם, שיש בארץ עודף רופאים ושחסרים מקומות עבודה ברפואה. לכן הם החליטו לשנות כיוון ולהכין לעצמם מבעוד מועד מקור פרנסה בטוח. הם תכננו להקים 'בית ילדים' מתוך הנחה שבארץ-הגירה אנשים יחפשו מחסה זמני לילדיהם עד שיסתדרו בדיור ובעבודה. וכך במסגרת ההכנות לעלייה, הם רכשו פריטי ריהוט שיתאימו לבית הילדים שיקימו בארץ.

באוגוסט 1933, בראשית ימי העלייה החמישית (1939-1932), עלתה משפחת פלדמן לארץ: ההורים, מרים בת השנתיים וחצי ואחיה, והתיישבה בירושלים. ההורים מימשו את תוכניתם והקימו בתלפיות 'בית ילדים ד"ר פלדמן'. במודעה שפורסמה בעיתונות היומית נכתב: "המקום המבריא והיפה ביותר בכל הארץ. גן גדול. אפשרות להבראה לילדים בכל הגילים. במָקום בית ספר, 10 כיתות. כ"כ מעון יומי לילדים. הרופא המנהל ד"ר אוטו פלדמן" (דבר, 14.6.1935). בית הילדים פעל מספר שנים.

מרים גדלה עד גיל שש בבית ההורים, לגן ילדים היא לא נשלחה, את לימודיה החלה בכיתה א' בבית הספר היסודי בתלפיות. בשנת 1937 סגרו הוריה את בית הילדים, בשל מיעוט העלייה, עברו לרוממה ופתחו שם סנטוריום עבור מחלימים מהארץ ומחו"ל. במלחמת העצמאות הועמד הסנטוריום לרשות צה"ל לאשפוז חיילים שנפצעו בחזית.

מרים המשיכה את לימודיה בבית הכרם וסיימה את בית הספר היסודי. את לימודי התיכון החלה בבית הספר המקצועי ע"ש אליס סליגסברג. בהיותה בכיתה י"א פרצה מלחמת העצמאות, הוטל המצור על ירושלים ובית הספר נסגר. מרים בת ה-16 התגייסה לארגון 'הגנה' והשתתפה בהגנה על ירושלים. היא הייתה נערה מורדת ואמרה להוריה: 'כשאני אגיע לגיל 16 אצטרף להגנה'. אביה הרים גבה ואמר: 'אני יכול לעזור לך'. כך הבינה שהוא בעצמו פעיל ב'הגנה'. האב פילס לה את הדרך ומרים נקראה להתייצב בחי"ש (חיל שדה של ארגון ה'הגנה'), שהיה ארגון צבאי חשאי שהורכב ממתנדבים צעירים. בירושלים הוקמו שני גדודים של חי"ש, שהוכשרו לבצע משימות שונות כמו העברת דואר ואספקת מזון.

מרים הייתה הצעירה ביותר מבין המתנדבות בגדוד שלה, הן התאמנו בנשק (פרבלום) ובזריקת רימונים. האימונים נערכו בלילות באוניברסיטה העברית על הר הצופים. פעילותה של מרים ב'הגנה' נמשכה כל תקופת המצור, לא היה חשמל ולא מים וגם הדואר לא פעל, והיא וחבריה העבירו את הדואר רגלי או ברכיבה באופניים, מבית לבית ומשכונה לשכונה, תחת הפגזות מאסיביות. זאת ועוד, בית הוריה היה הבית האחרון בשכונת רוממה בגבול עם הכפר ליפתא, שממנו ירו עליהם והפגיזו. היא הוצבה בחולייה של חי"ש ששמרה מגג הבית שלהם. אביה שהיה בדרך לחולה נפצע באחת ההפגזות. בתום המערכה והמצור, החיים חזרו למסלולם ומרים שבה ללימודים וסיימה את בחינות הבגרות.

בת 18 התגייסה מרים לצבא והייתה מורה-חיילת בתקופת העלייה הגדולה. היא נמנתה עם קבוצת חיילים שארגנה חוגים לנערי המעברות ולימדה אותם עברית וידיעת הארץ. לאחר מכן מטעם הגדנ"ע הם נסעו לבקר את הבוגרים במקומות מגוריהם במעברות ברחבי הארץ, כדי לעמוד על מידת התאקלמותם ולסייע בפתרון בעיות, במידת האפשר. מרים מסכמת תקופה זו בסיפוק: "הכרתי את ישראל השנייה".

לאחר השחרור מהצבא, מרים למדה פסיכולוגיה באוניברסיטה העברית. בתקופת הלימודים היא עבדה לפרנסתה עם נוער עבריין במסגרת הנוער העובד בשירות המבחן בירושלים. בתום הלימודים היא החלה את דרכה ארוכת השנים כפסיכולוגית בתחנה לטיפול בילד במשרד הבריאות. במקביל היא התמחתה בפסיכותרפיה למבוגרים בקורס שנמשך שלוש שנים מטעם הארגון הפסיכואנליטי הישראלי.

בשנת 1957 מרים נישאה לג'ימי לזרוס, עולה חדש מדרום אפריקה שעלה בשנת 1956 מטעמי ציונות, ונולדו להם שתי בנות, טליה ואורלי. הם נסעו לשנתיים לארצות הברית, שם למד בעלה אנתרופולוגיה לתואר שני. כששבו ארצה, הם התגוררו בתלפיות ומרים עסקה בפסיכותרפיה למבוגרים בתחנה לבריאות הנפש. בשנת 1975 המשיכה לעבוד כפסיכותרפיסטית פרטית עד גיל 85! בשנת 1994 נפטר בעלה בגיל 71.

כאשר מלאו למרים 80 שנה, היא הגיעה להחלטה: 'הגיע הזמן לחפש מקום לגור בו. עברתי לאחוזת ראשונים לשש שנים'. לאחר מכן, בעידוד בנותיה, שאחת מהן גרה בלהבים, היא העתיקה את מגוריה ל'פאלאס להבים', שנפתח במאי 2020 ככפר גמלאים.

למרים 5 נכדים ו-2 נינות. נכדתה נעה גנור עובדת בביתנו – ב'פאלאס להבים'.

הזוית האישית

הסיפור תועד במסגרת "אשת החודש" בפאלאס להבים והועלה לאתר במסגרת הקשר הרב דורי