מאגר סיפורי מורשת

מריה וילנסקי (לשעבר מריה פליסקין) נולדה בחרקוב ברית המועצות בתאריך 22.6.1941, בתם של גינדה דבורה מנדלבנה פליסקינה (ילידת ליטא) ויהושע לייב פליסקין (יליד בלארוס). כשמריה הייתה בת שלושה חודשים, הנאצים החלו להתקדם לכיוון חרקוב ומריה ומשפחתה ברחו לקאזאן.

כשסבתי הייתה בת כעשרים, מדי יום נסעה ברכבת לעבודה, ויום אחד פגשה גבר בשם יורי. הם דיברו והתאהבו. יורי נסע אליה כל הזמן והם העבירו הרבה זמן ביחד. הם מאוד אהבו לטייל והיו להם הרבה הרפתקאות ביחד ובסופו של דבר גם התחתנו. סבתי נכנסה להיריון וכעבור תשעה חודשים נולד תינוק בשם גרמן, הוא אבי. מריה הפסיקה לעבוד נשארה בבית לטפל בתינוק, בזמן שיורי המשיך את חייו כרגיל. הוא המשיך לטייל הרבה עם חבריו, ואף בגד במריה. כשאבי היה בן שש סבתי החליטה להתגרש ועברה לגור בבית הוריה. יום אחד אבא שלה החליט לשדך לה מישהו, סמואיל. מריה התאהבה בסמואיל והם התחתנו ונולד להם בן, יבגני. הלידה הייתה מאוד קשה ומריה כמעט מתה בלידה. סמואיל אמר למריה שעדיף שתישאר בבית לטפל בתינוק במקום לעבוד מכיוון שהוא יכול לפרנס את ארבעתם בלי בעיה, ומריה הסכימה.

אבי גדל והשלים תואר ראשון במשפטים באוניברסיטת קאזאן. באמצע שנות השמונים אבי הכיר בחורה בשם אלה והם התחתנו. בשנת 1991 ברית המועצות התפרקה וסוף סוף היה אפשר לעזוב. אבי רצה לעבור לקנדה, אך אלה, אשתו, רצתה לעבור לישראל ואבא שלי, אבי, הסכים. הוא טיפל במסמכים והם עלו לארץ.

כאשר הם הגיעו לארץ, הם גרו בדירה קטנה ונוראית בדרום תל אביב (דירה שסידרו להם קרובי משפחה של סבא שלי). הדירה הייתה קטנה ומלאה בעובש ובג'וקים והם לא ידעו מה לעשות, הם רצו לחזור לרוסיה. אך סבא שלי אמר להם שהם יהודים וצריכים לחיות בישראל. בנוסף, הם מכרו את הדירה ברוסיה והשאירו כמעט את כל החפצים שלהם מאחור ולא היה להם לאן לחזור. לאחר שלושה חודשים במהלכם גרו בתת תנאים, הם הצליחו להשיג דירה בפרדס כץ בעזרת חבר של אבי. במקביל, אבי התחיל ללכת לישיבה על מנת ללמוד עברית ויבגני כעבור שנתיים הצטרף אליו. אבי רצה ללכת לאוניברסיטה כדי ללמוד משפטים, אך לא קיבלו אותו לשום אוניברסיטה מכיוון שלא הכירו בתעודות מברית המועצות. בסופו של דבר אבי מצא מקום שנקרא "מכללת שערי משפט", מכללה חדשה שרק נפתחה. מכיוון שהיו צריכים פרסום הסכימו לקבל אותו והוא סיים תואר ראשון, למרות שהוא גם תוך כדי למד עברית בישיבה.

במקביל לכך, הם עברו לשכונת ויז'ניץ בלב בני ברק. שם היה אסור להשתמש בטלוויזיה ובמכשירים אלקטרוניים. אך מכיוון שסבא שלי רצה מאוד טלוויזיה, הם החביאו אותה בארון. אחרי כמה שנים, הם עברו לשני בתים במושב קדומים. אחד לסבא וסבתא שלי ואחד לאבי, אלה ושלושת ילדיהם. כעבור כמה זמן, אבא שלי ואלה התגרשו וההורים שלי הכירו. ההורים שלי עברו לדירה ברחוב ברמת גן וגם סבי וסבתי עברו לגור קרוב אליהם ברמת גן.

אחרי כמה זמן, אימא שלי נכנסה להיריון וכעבור תשעה חודשים אני נולדתי. כשהייתי בן כ- 5, ההורים שלי החליטו לעבור לדירה בפתח תקווה, כאשר סבי וסבתי גרים בקומה מתחתינו באותו הבניין.

המסר של סבתי לדור הצעיר הוא שגם אם לפעמים קשה בחיים, אסור לוותר ותמיד להתמיד, כי המצב ישתפר.

הזוית האישית

היה כיף לגלות דברים על משפחתי, את רוב הדברים לא ידעתי קודם.