מאגר סיפורי מורשת

אבי דימה לאנסקי נולד בבלארוס ב1977.

הוא היה ילד חכם ושמח, והיתה לו משפחה ובה אח בשם בוריס, אמא ואבא. דימה הוא אבא שלי.

דימה נולד ברוסיה בשנת 1977 בעיר בשם מוזיק. רפובליקת בֵּלָארוּס, ובקיצור בלארוס ולעיתים גם בֵּלוֹרוּסְיָה או רוּסְיָה הַלְּבָנָה היא מדינה ללא מוצא לים במזרח אירופה, הגובלת ברוסיה ממזרח, באוקראינה מדרום, בפולין ממערב ובליטא ולטביה מצפון. הייתה שייכת לברית המועצות, ולאחר התפרקות ברית המועצות הפכה למדינה עצמאית. (ויקיפדיה). בתקופתו הייתה ברוסיה המון אנטישמיות נגד יהודים, למרות זאת משפחת לאנסקי המשיכה לציין את החגים, ובמיוחד את חג הפסח, ולחגוג את ליל הסדר בכל שנה ושנה. היה חשוב להם להראות שלמרות כל הקשיים, העם היהודי הוא עם חזק ומצליח.

משפחת לאנסקי עלתה לארץ ישראל בשנת 1990. סיבות של אנטישמיות וציונות עודדו אותם  לכך. הם הגיעו לישראל לעיר בני ברק עם חמש מאות ש"ח בכיסם. ההתאקלמות של דימה בארץ היתה קשה, הוא היה בסך הכל בן שתים עשרה, אבל הם הצליחו להתבסס בארץ. העבודה הראשונה של דימה הייתה לנקות חדרי מדרגות בבניינים, ולאחר שסיים כיתה ח' דימה עבר לפנימייה ובה למד עברית ואזרחות.

סמל קריית נוער בה אבי התחנך

בהמשך הוא התגייס, ושירת בצה"ל כשלוש שנים, והשתחרר בהצלחה מצה"ל. את רוב זמנו הפנוי הוא ניצל כדי לבלות עם חברים. באחד הימים  דימה יצא עם חברים, למקום בילוי בתל אביב, וראה שם עוד קבוצה של חבר'ה צעירים והם התחילו לדבר. בהתחלה, דימה לא כל כך דיבר, ואז הוא התחיל להתעניין בבחורה צעירה ויפה בשם שרון. אי שם בשנת 2002 הם נפגשו כמה פעמים, יצאו לדייטים ונהפכו לזוג. לבסוף, בשנת 2003 דימה החליט להציע לשרון נישואים. הם נישאו, ולאחר שנים נפלאות ויפות בשנת 2009 נולדו להם שני ילדים יפים, תאומים, בשם מאיה ועידן וכולם היו מאושרים ומרוצים.

בשנת 2015 נולדה להם עוד ילדה, שלצערם חלתה בסוכרת, אך לאט לאט כל משפחת לאנסקי, למדה איך לטפל במחלת הסוכרת, ולהסתגל אל המחלה הזאת, ואחרי תקופה מסוימת הם הצליחו לטפל בבעיה.

בשנת 2018 נפטרה אימו של דימה ממחלת הסרטן, מחלה קשה שהיא סבלה ממנה מאוד. היא נלחמה ונלחמה, אבל לבסוף המחלה הכריעה אותה והיא נפטרה. המשפחה הייתה שבורה, ולא הבינה איך דבר כזה יכול היה לקרות. אבל לבסוף הם השלימו עם המצב.

הזווית האישית

מאיה: מאוד נהנתי לעשות את התוכנית עם אבי, הרגשתי שאני שמחה לדעת מה קרה אז, ועל ההיסטוריה המשפחתית, אבל גם קצת עצובה, כי הם עברו דברים קשים בחייהם.

דימה: מאוד נהנתי לעשות עם ביתי את התוכנית ולספר את סיפורי. אני מאחל לך שרק תגדלי ותצליחי, ותהני מהחיים.