מאגר סיפורי מורשת

סבתא רבקה מספרת לנכדתה מושקי מור יוסף:

שמי רבקה לבית שמילוביץ. נולדתי בשנת תשט"ז 1956 בעיר רומן שברומניה. הורי היו: אמי-פייגה ריזה ז"ל ואבי-אהרון יצחק ז"ל. ברומנית קוראים לי ריקה, על שם סבתי ז"ל מצד אמי.

העלייה

עלינו לארץ בשנת 1961. הגענו לקריית מלאכי. מרומניה הגענו באונייה שנקראה "תיאודור הרצל". הפלגנו באנייה במשך שלושה ימים. ההפלגה עברה דרך איטליה. ההפלגה הייתה קשה מאוד, מכיוון שהתעכבנו מאד בדרך. לאחר שלושה ימים הגענו לארץ, ישר לקריית מלאכי.

באותה תקופה הייתה עלייה גדולה מאד של עולים חדשים מרומניה וממרוקו. אותנו הושיבו בבתים הראשונים שנבנו בקריית מלאכי. כשהגענו, הבתים עדיין לא היו מושלמים. בבית שלנו עדיין היו חסרים חלונות ודלתות.

ילדותי

הגעתי בגיל 5 לארץ, ונכנסתי לגן הילדות בארץ. כמובן שלא ידעתי את השפה, השפה בבית הייתה רומנית ויידיש, אבל מהר מאד השתלבתי, וקלטתי יפה את השפה.

למדתי מכיתה א'-ח' בבית ספר "נצח ישראל" בקריית מלאכי. בבית הספר הייתי תלמידה טובה וממושמעת וצייתנית מאד. בנוסף לשיעורים הרגילים בבית הספר, היו לנו חוגים. של מחול, אמנות, מלאכת יד וכלכלת בית.

כשהייתי בכיתה ד' הגיעו אלינו בחורים ואמרו שהם מקימים את תנועת הנוער "בני עקיבא" בקריית מלאכי. ועודדו אותנו לבוא לפעילות שהם מקימים. בהתחלה הפעולות היו רק בשבת. אבל במשך הזמן הפעילות התרחבה גם ליום נוסף בשבוע. אהבתי מאוד את הפעילות ב"בני עקיבא" והקפדתי להגיע. בהמשך הייתי גם מדריכה שם. ונהניתי מאוד בתקופה הזאת.

לימודיי ועיסוקיי

בתיכון למדתי בתיכון האזורי "שפיר", שבמרכז שפירא. למדתי שם מכיתה ו' עד כיתה י"ב. לאחר שנת שירות למדתי הוראה בסמינר "תלפיות" שהיה בזמנו בתל אביב. בסיום לימודיי בסמינר, עבדתי בהוראה בתחום החינוך המיוחד בקריית שמונה. לאחר מכן קיבלתי העברה לבית ספר באזור מגוריי, בבית ספר "יד חזון" בבאר טוביה. ולאחר מכן לימדתי כמורת שילוב בתלמוד תורה חב"ד בקריית מלאכי.

הקמת המשפחה

הכרתי את סבא – בעלי יעקב שיח', בשידוך על ידי חברה שעבדתי אתה בבאר טוביה. התחתנו בשנת בד' טבת תשל"ט. לאחר החתונה גרנו שנה אחת ברחובות.

ביום נישואינו

רצינו לגור באחד הישובים, בעצמונה שבחוף צפון סיני או בגוש קטיף שבדרום רצועת עזה, אך לא השתלבנו בשום מקום. ולכן החלטנו לבוא לגור בקריית מלאכי. השנים עברו ואנו גרים עד היום בקריית מלאכי, בשכונת חב"ד 43 שנה.

יש לי ב"ה שמונה ילדים: ארבע בנות וארבעה בנים, וב"ה, כמעט 30 נכדים. ילדיי ונכדיי ב"ה מבקרים בביתנו לעיתים קרובות. ב"ה רוב ילדיי גרים קרוב אלינו, וכך אנחנו נפגשים לעיתים קרובות.

חפץ מיוחד ויקר לליבי

יש לי זוג פמוטים שעברו בירושה בערך כ-300 שנה, מדורי דורות. אני ירשתי אותם מאמי ז"ל. אלו פמוטים ששרדו את השואה. בתקופת השואה הצליחו להחביא את הפמוטים אצל שכנה גויה. לאחר סיום המלחמה היא הסכימה להחזיר אותם. בפמוטים האלו אני מדליקה נרות בחג הפסח.

הפמוטים ששרדו את השואה

הזוית האישית

סבתא: לנכדתי היקרה חיה מושקא, תקופה יפה עברתי אתך. הכרתיך מקרוב ונהניתי מאוד. תמשיכי לעשות חיל, ותרווי נחת להוריך ולמורייך. אוהבת מאוד מאוד, סבתא.

הנכדה מושקי: לסבתא היקרה, היה מאוד כיף אתך, לשמוע על עברך, על השורשים שלי, תודה רבה על הזמן שהקדשת בשבילי.