מאגר סיפורי מורשת

סבתא אווה קליין ונכדתה טליה איזנברג השתתפו בתכנית הקשר הרב דורי בבית ספר "בית חיה מושקא" חב"ד במגדל העמק.

טליה הנכדה מתעדת את סיפורה של סבתא אווה,

היה זה ערב משעמם בסוף משמרת משעממת ומתישה עוד יותר, בבית הספר לאחיות עמדה אחות בת 20 מותשת, נשענת שנייה על הקיר, ולאחר מכן מזדקפת, ומתחילה לעבור בין החולים כדי לבדוק, האם מישהו מהמאושפזים עדיין ער? לפתע  צדו עיניה בבחור בשם נפתלי, שקדח מחום בפינת המחלקה. היא ניגשה עליו, קיררה את מצחו הלוהט, והחלה לדבר אתו כדי להסיח דעתו מין הכאב. אך השיחה התמשכה עד השעות הקטנות של הלילה. והם גילו דברים רבים שמשותפים ביניהם.

שניהם נולדו ברומניה. אומנם, נפתלי היה צעיר מאוד כשעזב את ארץ מולדתו, רק בן תשעה חודשים. הוא סיפר לאחות, שהוא נולד בשנת 1947. ו-9 חודשים אחרי לידתו, משפחתו עלתה לספינת מעפילים בדרכם לארץ ישראל. אמו, טובי, ניסתה להכניס בתוך הצפיפות האיומה את הכרית עליה שכב. אך, כשגילו זאת זרקו את הכרית לים מחוסר מקום.

האחות העניקה לו מצידה את סיפור חייה: היא נולדה בשנת 1949, שנתיים אחריו, כשבגרה מעט ונהייתה בת 15, היא עזבה עם הוריה מקלוש וארמה את רומניה מדינתה ואת סטומרה עיר הולדתה. גם את חברותיה מוניקה וורה עזבה אווה הצעירה. מיד בהגיעה לארץ החלו בעיות השפה להראות, אך היא התמודדה איתן בגבורה. לאחר שבגרה עוד קצת ומלאו לה 20, בחרה במסלול הרפואה.

היא גם סיפרה לו על זיכרון הילדות הכי מתוק שלה מיומולדת השישי שלה, על השבועות הארוכים, שבהם עבד אביה מקלוש כדי להכין את מתנת יום ההולדת  עבורה. הוריה העניקו לה בית בובות, שאביה שהיה במצב בריאותי לא קל, גילף שעות על גבי שעות. היו שם וילונות מוסטים ונורה שעובדת על חשמל. ואיך וכמה היא התרגשה מהמתנה? אך כשעלו לארץ הם נאלצו להשאיר את בית הבובות ברומניה. היא גם סיפרה לו על החוויה הכי מפחידה מהילדות שלה, כשאימה, אירמה נתנה לה בטעות תרופה לא נכונה, והיא שרפה לה בגרון ובבטן…

הם שוחחו זמן רב. ולאחר כמה חודשים התחתנו והקימו את ביתם. לאחר שני בנים ושום זיקה ליהדות נולדה בת. הם קראו לה נעמה. יום אחד קרה מקרה, שגרם לאווה לעשות בזריזות רישיון נהיגה. זה גם איפשר לה לאחר כמה שנים להסיע את נכדיה ממקום למקום.

וכך היה המעשה. שני בניה של אווה, אייל ונדב, שיחקו. נדב נסע על הבימבה. ואייל אחיו אמר, שהוא שומר הגבול. הוא מתח חבל בין החדרים וכך עצר את התנועה. אך מכיוון, שנדב לא שם לב, הוא נסע והחבל  נכרך סביב הצוואר והצוואר נפתח. נפתלי היה באותו זמן בעבודה, ואווה לא ידעה לנהוג, ולא היה לה רישיון נהיגה. אווה רצה מהר לשכנים. והם הביאו אותה ואת נדב לבית החולים. כשנפתלי חזר הביתה, הייתה לו הפתעה בדמות ילד תפור.

הילדים גדלו והתחילו להתחתן. אייל התחתן ראשון ונולדו לו שתי בנות, שירה ותמה. לאחר מכן התחתן נדב, ונולדו לו שני בנים ובת, איילון, דותן ונופר. לאחר מכן התגרש אייל מאשתו ענבל. נעמה הבת התחתנה עם בעלה דוד. אייל התחתן בשנית עם מיקה. לאחר זמן נעמה ודוד  חזרו  בתשובה. לנעמה ודוד נולדו 7 ילדים ברוך השם. לאייל ולמיקה נולדה בת בשם עמליה. לאווה ולנפתלי 13 נכדים כ"י בהם הם גאים מאוד.

סבתא אווה מספרת

"נולדתי בשנת 1949 בעיר סטומרה שברומניה להורי אירמה ומקלוש גרוס. עליתי לארץ בשנת 1964 כשאני בת 15. התחתנתי בגיל 20 בשנת 1970. בגיל 21 נולדו ילדי אייל נדב ונעמה. יש לי 13 נכדים ואני מתראה איתם בתדירות של פעמיים בשבוע.

מקום העבודה הראשון שלי היה בבית ספר לבנות דתיות כמורה לאנגלית. כיום אני פנסיונרית. אצלנו בבית לא היה שום דבר שמזכיר דת. אך בתי חזרה בתשובה.

ברומניה גרנו בבית עם שני חדרים ומרפסת מקורה: חדר הורים וחדרי היה גם הסלון. והייתה לנו חצר גדולה מאוד עם פרחים. הייתה חורשה לא רחוק מהבית וגם נהר גדול ויפה.

אבא שלי פיקח על מפעלים, ואימא שלי הייתה פקידה בבית מרקחת. אני הייתי בת יחידה. הייתי ילדה חרוצה ו"מלכת הכיתה". אהבתי לאסוף את שערי בצמה, ולשחק עם חברותי מוניקה וורה בחצר ביתי. תחביבי הם לרקוד בלט, לנגן על פסנתר ולפתור תשבצים. המאכל האהוב עלי הוא עוגת שמרים. אהבתי את כל המקצועות. היו טיולים, מבחנים ומסיבות כיתה, היו ממתקים. בכל שנה קבלתי תעודה משעממת להפליא.

אני אוהבת לבשל במטבח הכל, מכל מיני מטבחים. החפצים היקרים לי הם התמונות של הנכדים שלי. אני מצלמת אותם וממסגרת את התמונה, כך אני יכולה להיות עם הנכדים שלי גם כשהם לא איתי. טיפ הניקיון שלי הוא פשוט לשמור על ניקיון הבית. העצה שלי לחיים היא שתהיו מאושרים. אני מאושרת כשהנכדים מאושרים או כשהילדים או הנכדים מגיעים. נחמד לי, כאשר אני מפטפטת עם חברות.

תאריך מיוחד במשפחתנו חל בערב חג השבועות. בתאריך זה, כל המשפחה נפגשת ביער, שבו מונצחים סבא וסבתא של סבא שלי, שנרצחו בשואה בערב חג השבועות".

הזוית האישית

טליה: נהניתי לשמוע עליך סבתא, היה לי כיף שהיה לנו זמן ביחד ונחמד לשמוע סיפורים ישנים וחדשים.

סבתא אווה: היה לי נחמד לספר על עצמי ולדבר עם טליה, לחדש ולשנות. גם הרווחתי זמן איכות עם טליה.