מאגר סיפורי מורשת

שמי אירנה לוי, נולדתי בתאריך 15 לאוגוסט 1955, אני בת יחידה. נולדתי ברומניה בעיר הבירה שלה ששמה בוקרשט. שם הוריי; מרסל ולידיה והם נולדו בצפון המדינה במולדובה. שניהם גדלו במשפחות יהודיות מאוד מסורתיות, אך לימים הם התרחקו מהיהדות והתחילו בפעילות של המפלגה הקומוניסטית ברומניה והצטרפו לפעילות של המפלגה הקומוניסטית. בשנת 1973 ההורים שלי, סבא וסבתא שלי ואני חשבנו לעלות לארץ.

בשנת 1973 לאחר מספר ביקורים של אבא שלי בישראל והתייעצות עם קרובי משפחה שכבר היו בארץ נפלה החלטה סופית במשפחתנו לעלות לארץ ישראל.

הרקע של החלטת העלייה לארץ

המשטר הקומוניסטי ברומניה מאוד העיק על חיי היום יום. היה מאוד קשה לחיות ברומניה, היה מחסור בדברים הבסיסיים לא היה שום חופש דיבור, ביטוי, התארגנות ושטיפות המוח של המשטר הקומוניסטי היו קשות מנשוא. השחיטות של המשטר ממש מאסה בכולם יחד עם זאת כשכבר חלק ממשפחתם היה בישראל, זאת אומרת אח של אמא שלי עם המשפחה שלו חיו כבר הרבה שנים בישראל גם אחות של אבא שלי חיה המון שנים בישראל והם גם כן יעצו להם שזה מאוד כדאי לבוא לישראל במיוחד שיש להם בת מתבגרת שלא רצו שהיא תתבולל.

כשהגענו ארצה היינו צריכים לוותר על האזרחות הרומנית שלנו בכדי לקבל את האזרחות הישראלית. הגענו למרכז קליטה בנצרת כדי ללמוד עברית הגענו לארץ בחודש יולי 1973.

העלייה לארץ ישר למלחמת יום כיפור

אחרי חודשיים שלושה, התחילה הטראומה הגדולה ביותר של החיים פה. פרצה מלחמת יום כיפור וזאת הייתה חוויה מאוד קשה בשבילינו, בעיקר בשבילי. אנחנו לא הבנו מה בדיוק קורה ומה עובר עלינו. היינו כל כך חדשים בארץ כל החוויות התערבבו לנו. ראינו הרבה היסטריה סביבנו, אבל ופחד ואנשים מסבבינו הלכו לצבא. זו הייתה חוויה שלא הכרתי אותה והיא עברה עלי בצורה מאוד מאוד קשה. רק לאחר מספר שנים הצלחתי לעבד את החוויות האלה של המלחמה הזאת ולהבין מה באמת קרה עובדות ופרשנויות מתגלות. אפילו עד עצם היום הזה שמוסיפות להבנה של המלחמה ההיא.

לאחר תקופה מסוימת התחלתי ללמוד עברית באולפן. ההורים שלי מצאו עבודה בחיפה אמא שלי התחילה לעבוד באוניברסיטת חיפה בתור ספרנית ואבא שלי התחיל לעבוד בתור טכנאי בניין בחברה גדולה וכך הם עברו לחיפה. בהתחלה שכרו דירה בחיפה ובמשך הרבה זמן גרנו בחיפה בדירה שכורה. אני השלמתי את התיכון ואת הבגרות גם כן בחיפה. אחרי זה מאוד רציתי לחוות את החוויה של הצבא אז התגייסתי לצבא. לאחר שנה התחתנתי. נולדו לי שני ילדים שי ורונית ולכל אחד מהם יש היום שלושה ילדים ולמעשה לי יש שישה נכדים.

עיסוקיה ועבודתה של סבתא אירנה

התחלתי לעבוד במפעל ששמו תפרון, זהו מפעל שמייצר הלבשה תחתונה ובגדי ספורט בטכנולוגיה מאוד מאוד מיוחדת של סריגה עגולה. במפעל הזה אני מילאתי מגוון מאוד רחב של תפקידים, עבדתי במפעל הזה 33 שנה עד שלפני שנה פרשתי לגמלאות. במפעל תפקדתי במגוון רחב מאוד של פעילויות רכש, יבוא ,יצוא, שיווק, שירות לקוחות, הבטחת איכות. המפעל עבד גם כן בהרבה מאוד אתרים בחו"ל, לכן עבדתי הרבה מאוד שנים בסין כשעזרתי בהקמת משרד בסין, קמבודיה ובמרוקו וביחד עם זה במקביל עסקתי במכירת המוצרים. בשלוש שנים אחרונות לפני פרישתי לגמלאות עזרתי לבנות את פעילות המפעל בירדן והכשרתי אנשים מקומיים.

הזוית האישית

הנכדה שירה: "היה לי מאוד כיף לעבוד עם סבתא שלי זאת הייתה חוויה ענקית למדתי כל כך הרבה על החיים שלה ואני מאחלת לה שהסיפור שלה יעבוד גם בדורות הבאים."