מאגר סיפורי מורשת

בית ההורים

נולדתי ברומניה בעיר יאסי להורים סורינה ויוסף. בבית דיברנו רומנית וקצת יידיש בגלל ששתי הסבתות גרו איתנו, סבתה גיזלה וסבתא מרים. שמי נבחר כך בגלל שאצל היהודים בגולה בוחרים את השם לפי אחד הנפטרים במשפחה, אז אני נקראתי על שם סבא שלי אאורל. הייתה לי אחות קטנה ממני ב-9 שנים, אך היא נפטרה בגיל חודשיים לאחר הלידה כך שגדלתי כבת יחידה.

אימא לבשה שמלות, חצאיות וסוודרים שסרגה, ובחורף הייתה לובשת מעיל פרווה, כובעי פרווה וכפפות. היו קושרים לי ולשאר הילדים את הכפפות מאחת לשנייה בחוט ומעבירים מתחת לבגדים כדי שלא יאבדו. את כל הכובעים, הצעיפים, הכפפות והגרביים סרגנו בבית. לקראת החגים הייתי הולכת עם אימא שלי לקנות בגדים ונעליים, וחלק מהבגדים היינו סורגים בבית. ברומניה היה קר מאוד, חורף ארוך עם המון שלג ובגלל זה רוב הבגדים היו בעיקר לחורף ועבים.

הבית היה בנוי כך שהיו שתי כניסות ויציאות, והוא חלש על חצי רחוב. בחצר היו תפוחי עץ, עצי שזיפים ואגסים, לפעמים היינו אוכלים פרי בוסר מהשדות שליד הבית. היינו מגדלים קצת עופות שהיו נותנים ביצים טריות. לפעמים נכנסה תרנגולת לבית והטילה ביצה על המיטה. היה לנו גם ארנב אפור שהיה משותף לכל הילדים, וגידלנו זחלי משי, והייתי מביאה המון חתולים הביתה מהרחוב.

כדי לקרר כל מיני דברים מתחת לבית היינו שמים אותם במרתף, כל הפירות, הריבות והקומפוט (ליפתן) אכסנו במרתף בגלל שקר בו. מעל המטבח הייתה ארובה, שכל העשן והאדים מהבישול יתנקזו החוצה. הכנו בפרימוס ביצים וחיממנו מים, טיגנו חביתות ובעיקר השתמשנו בפרימוס כדי לבשל דברים מהירים. לבישול רגיל הייתה לנו פלטה מברזל שמתחממת ועליה היה תנור. בהתחלה הייתה בחצר באר שהיינו מביאים ממנה מים ובמרוצת הזמן הוחלפה הבאר והיו מים בבית.

בבקרים היינו שותים חלב עם קצת ציקוריה וביסקוויטים. חיממנו את הידיים ואת כל הבית בתנור גבוה עטוף באריחים שמכניסים אליו פחמים.

בעיר היו כל מיני מבנים שבהם אפשר היה להתקלח, סוג של סאונה עם אדים, ופעם בשבוע היינו הולכים לשם. כשלא התקלחנו בסאונה השתמשנו בגיגית ממתכת, שצריך לחמם בה הרבה מים עם סבון, ואז שופכים את מי הסבון וממלאים עוד מים נקיים. היה לוקח המון זמן להתקלח. גם לא הייתה מכונת כביסה, היינו מחממים מים בגיגית ושמים בה פתיתי סבון. קודם היינו מכבסים את המצעים הלבנים עם חומר מיוחד שמשאיר אותם לבנים ואז תלינו בחוץ שיתייבש. בחורף אם ייבשנו אותם בחוץ המצעים קפאו, אז במקום ייבשנו אותם בתוך הבית, אך היה לוקח להם הרבה זמן להתייבש.

ההורים

אבא שלי נולד בשנת 1910 ביאסי שברומניה. הוא למד נפחות, אך עם עליית היטלר לשלטון נאלץ להפסיק זאת. משפחתו של אבי נפגעה בשואה. בגלל שהיו עשירים הם נתנו לזוג נוצרים שוחד כדי שיחביאו אותו. הם טיפלו בו במסירות ובזכות זאת הוא ניצל, אולם הוריו נספו ואחיו נתפס על ידי הגרמנים ונרצח באושוויץ.

אמי נולדה בשנת 1920 בצרפת. היא הייתה מוכרת בחנות בגדים אולם גם היא עם בוא האנטישמיות ופתיחת מלחמת העולם השנייה נאלצה לעזוב את עבודתה. שני אחיה והוריה נשלחו למחנה השמדה ורק היא נצלה הודות לאומץ הלב והאנושיות שגילו כלפיה אזרחים צרפתיים. אחרי המלחמה אמי הגיעה לרומניה ושם התחתנה עם אבי בשנת 1945.

כשהייתי בת אחת עשרה אבא שלי חלה בלוקמיה (סרטן הדם) ואחרי זמן מה שבו נאבק במחלה, הוא נפטר.

 הורי

חברים

אני וכל הבנים והבנות היהודיים בגיל הגן היינו הולכים ברגל ביחד לגן שהיה די רחוק מהבית. היינו נפגשים אצל ילדים בבית אחר הצוהריים לשחק. לא גרנו בשכונה של יהודים, היו גם גויים שגידלו חזירים שהיינו נותנים להם קליפות של אבטיחים.

בגיל 12-13 היינו הולכים עם מטפחת אדומה כחלק ממפלגה של ילדים ונערים. היינו נפגשים פעם בשבוע והקנו לנו ערכים חשובים, היינו מדברים על החיים של העניים לעומת העשירים וכדומה, וגם ניסו לגרום לנו לעזור למבוגרים ועוד.

 בילדותי עם חברה

זיכרון ילדות

כשאבא שלי חלה בסרטן הדם התחלתי לכתוב יומן, ובכל פעם שסיימתי לכתוב על היום שלי, רשמתי: "מתי ימצאו תרופה?". בתור ילדה ראיתי את אבא שלי הולך לאשפוז המון פעמים וחוזר, ראיתי איך הוא סבל מאוד. כל הזמן ניסינו לעזור לו, להקל. הייתי מתפללת שימצאו תרופה ושיחלים.

משחקי ילדות

שיחקנו בקלאס, וכמו כדורעף היינו משחקים עם כדור מעל רשת. גם הייתי במקהלה ואהבתי מאוד לרקוד. הייתי בחוג בלט, אבל לא יכולתי לקנות את הנעליים המיוחדות שהיו נחוצות. השתתפתי בהצגה של סינדרלה והייתי האימא כי היא לא הייתה צריכה את הנעליים המיוחדות.

החברות וחברים הקרובים אליי היו לילי וביאנקה, סולנג', אביבה ונונה ,פאול, הארי, יעקוב ומירצ'ה. היינו הולכים לסרטים שהיו בדרך כלל הודים (בוליווד) או צרפתיים. אכלנו עוגות וגלידות וטיילנו בפארק ארבעת האריות שהיו בו פסלים של ארבעה אריות. היו מועדונים של הארגונים של המפלגות שמי שרצה הלך אליהם, וגם היינו משחקים שש-בש.

בשעות הפנאי קראתי המון ספרים, רציתי ללמוד שפה נוספת, אז למדתי יידיש אחר הצוהריים ארבע פעמים בשבוע, ידעתי לכתוב ולקרוא (ביידיש). לבד בבית הייתי עוזרת לסבתא שנשארה. היא הייתה מכינה לי כוס חלב עם קקאו ומראה לי כל מיני כוכבים בשמיים.

המאכל האהוב עליי היה תוספת של תרד עם אורז, וגרגירי חומוס עם אורז ועוף ממולא. בבית לא היו הרבה ממתקים, היה לנו שוקולד בצורה של דב, גלידות, וופלים וביסקוויטים שהיינו מכינים מהם עוגות או סוג של כדורי שוקולד. הכנו הרבה ריבות מפירות שונים כמו דובדבנים, שזיפים, וגם הכנו גבינה בבית.

זיכרון מבית הספר

אני זוכרת שבחטיבה העליונה נסענו בפעם הראשונה לים השחור בעיירה קונסטנצה לטיול של שלושה ימים ונשאר לי חרות בראש הימים האלו שראינו את הים ואת החול, עד אז לא ראיתי את הים, זאת הייתה הפעם הראשונה. מאוד נהנינו וסיפרנו סיפורים בינינו. גם כתבתי מכתב הביתה.

העלייה ארצה

עליתי ארצה בגיל 21 בינואר 1966, אני ואימא, היה לנו קשה כי היינו צריכים להכניס את כל הרכוש לתיבה לא כל כך גדולה. נסענו לבוקרשט, ומשם טסנו לאיטליה לנמל נאפולי. בשדה התעופה הייתי צריכה למסור צמיד מכסף שקיבלתי מהדודה שלי, לא נתנו לי לעבור אתו. משם שטנו באונייה לחיפה, השייט ארך שלושה ימים ולילות, ומזג האוויר לא היה בטובתנו.

הגענו ארצה בלי כלום, כי אחרי יומיים פרצו לנו לבית וגנבו הכול. אך ארגון הסוכנות היהודית קיבל אותנו והם שיכנו אותנו בדירה בעפולה ונתנו לנו חפצים בסיסיים. עלינו לעפולה כי אמרו לנו שזה מאוד קרוב לחיפה, שהיו לנו שם דודים. אני זוכרת שהייתי מתעוררת בבוקר והיה חושך בדירה בגלל שהייתה מתחת לגשר. גרתי אחרי זה בקיבוץ גן שמואל שליד חדרה, פעם בשבוע הייתי נוסעת הביתה לאימא שלי בעפולה. בקיבוץ עבדתי בהרבה מקומות, בין היתר בבית ילדים שמאוד אהבתי.

 מתקופת בית הספר – תמונת מחזור

בצעירותי

היות שידעתי יידיש התחלתי לקרוא את העיתון למתחיל ולאט התחלתי להבין ידיעות והשפה עזרה לי מאוד. נרשמתי לבית הספר לאחיות מוסמכות בבלינסון. אחרי שנה וחצי חליתי בצהבת ונאלצתי לעזוב בשנה הראשונה. באותה התקופה הכרתי את בעלי לעתיד, כשהגעתי לחופש בנהריה והוא היה בבית הבראה.

נישואים

בנהריה, אשר (בעלי ז"ל), אמר לי שהוא מדריך ספורט (למרות שהוא לא היה) כדי להתחיל איתי, והעביר לי שיעור טניס. משם הכרנו ונשארנו בקשר, המשכנו להתכתב. היינו בני זוג במשך שלוש שנים ואז החלטנו שצריך לתכנן את העתיד, ולהפוך למשפחה אז התחתנו בחודש מאי.

מקומות עבודה

בתקופה ההיא לקחתי אחר הצהריים חלק בקורס שרטוט מכונות בטכניון, ולאחר שלוש שנים קיבלתי תעודה ועבדתי כשרטטת.

נכנסתי להריון ראשון בשנת 1972, והפכתי לאימא. נולדו לנו שלושה ילדים: צחי, יובל וזהר, אותם גידלתי בבית. לאחר מכן לקחתי קורס למזכירות רפואית, ועבדתי 30 שנה כמזכירה במעבדה בבית חולים כרמל בחיפה.

חגים

חגגנו כשנולד ילד, ימי נישואים וימי הולדת. חגגנו ראש השנה עם כל המשפחה או החברים, היינו מביאים אוכל לארוחה גדולה, מקדשים ונהנים ביחד. גם קידשנו בכל החגים.

ביום יום לא היה לנו זמן לבילויים, אבל היינו יוצאים לטייל בסופי שבוע, בגלל שאשר הכיר טוב את הארץ כי עשה פה צבא.

 תמונה משפחתית

תחביבים

כיום, התחביב האהוב עליי הוא לשיר. אני נפגשת עם חבורת זמר פעם בשבוע. לפעמים אנחנו מופיעים וזו התרגשות גדולה, לפעמים גם מתחרים.

אני גם מאוד אוהבת ללמוד שפות. חזרתי ללמוד ספרדית פעם בשבוע. אני יודעת חמש שפות: עברית, יידיש, רוסית, צרפתית ורומנית, שאותן למדתי כשהייתי ילדה. לעומת זאת, בילדותי לא למדתי אנגלית ולכן לקחתי כמה קורסים, אך כשהתחלתי ללמוד היה לי קשה כי חסר לי בסיס.

בילדותי כשהייתי בבית הספר רקדתי בלט, ועכשיו אני רוקדת ריקודי עמים. פעם בשבוע יש לנו מפגש. אני אוהבת חיות, גם חתולים וגם כלבים. יש לי כלבה, קוראים לה נוצה ואימצתי אותה מצער בעלי חיים. במהלך כל חיי גידלתי חיות, ומאז שהגעתי לארץ כל החיות שהיו לי אימצתי מצער בעלי חיים. אני גם אוהבת לגדל ולטפל בצמחים, ויש לי גינה שאני מטפחת. אני מתעמלת בחוג פעמיים בשבוע. בנוסף, אני גם הולכת עם חברות לסרט פעם בשבוע, ואנחנו נפגשות אצל מישהי אחרת בבית לארוחת ערב ומשחקות משחקי חברה.

החלומות שלי

החלום הכי גדול שלי הוא לבלות הרבה זמן עם הנכדים ולהיות יותר קרובה אליהם, כי אנחנו גרים רחוק. אני רואה אותם פעם בשבוע, ולזמן קצר ולכן זה לא מספיק לנו להעביר זמן איכות.

כשגדלתי תמיד חלמתי להגיע לארץ, זה היה חלום גדול שאותו הגשמתי. גם  רציתי ללמוד רפואת שיניים, אך זה לא התגשם.

חפץ יקר ערך

אצלנו במשפחה אין הרבה חפצים שעוברים מדור לדור, בגלל שכשעלינו לארץ לא נתנו לנו להביא הרבה דברים, רק מה שנחוץ ולכן לא הגענו לארץ עם הרבה פריטים. אך יש לנו הרבה מתכונים רומניים שעוברים מדור לדור ואנחנו משלבים אותם בארוחות שלנו, כגון: סלט וולדורף, ממליגה, מלאי, כרוב ממולא, סוגים שונים של ריבות ועוד…

משפחתי

זוית האישית

רוני: אני וסבתא נהנינו לעבוד ביחד. למדתי המון פרטים על חייה בעבר וגיליתי הרבה דברים על משפחתי. סבתא נהנתה לשתף ולספר את סיפורה. התגבשנו מאוד וגילינו המון דברים חדשים.