מאגר סיפורי מורשת

שמי ולריה חיים, סבתו של גלעד חיים, נולדתי ב20 לפברואר שנת 1947, נולדתי ברומניה בעיר בקאוי.

הוריי היו שרה ולופו, גם הם נולדו וגדלו ברומניה, שם אמא עבדה בתור תופרת, ואבא עבד בתחום הנגרות, שניהם מאד אהבו את עבודתם. גדלתי וחונכתי אז בבית ספר שהיה תחת משטר קומוניסטי.

בגיל ארבע עשרה הוריי החליטו לעלות לארץ ישראל יחד איתי, שתי אחיותיי ואחי הקטן. עלינו ישירות לעיר נצרת עילית, זה היה אז חודש יוני ובחודש ספטמבר עברתי לבד לקיבוץ עין חרוד, שם חייתי במשך שנתיים, וזו הייתה חוויה יוצאת דופן, מפני שזאת הייתה הפעם הראשונה בלי ההורים. באחת מהחופשות בקיבוץ טיילתי עם אחת החברות שלי בעיר, ואז שמענו שמגיעים עולים חדשים מרומניה, הם ירדו מהאוטובוס ושם הכרתי את משה.

לאחר מכן כשגדלתי החלטתי לחזור לעיר בשביל שאוכל לעבוד במפעל טקסטיל שהיה שם. משה ואני שמרנו על קשר בצורה מפליאה, ובספטמבר 1866 התחתנו. מהר מאד נולדו לנו שני ילדים אבי וענת. בעקבות נישואיי בגילי המוקדם (שמונה עשרה) לא עשיתי שירות צבאי.

בעבודתי האחרונה עבדתי כעשרים שנה וכיום אני מתנדבת בבית קפה הקהילתי במתנ"ס ברקוביץ.

כחלק מהשגרה שלי אני הולכת לקאנטרי העירוני ומאד אוהבת לבשל, זה בנוסף לגידול הנכדים, שמילא אותי באושר והיווה עבורי הגשמת חלום מאד גדול.

הזווית האישית

גלעד: למדתי המון על עברה של סבתי ולריה.