מאגר סיפורי מורשת

סיפור שעון הכיס מספר את סיפורה של המשפחה של אבא שלי, משפחת ויינר. המשפחה של אבא חיה ברומניה שנים רבות מאוד. אונרי ויינר קיבל  את שעון הכיס כאשר חי ברומניה חיים נוחים ושלווים עם הוריו. לא ידוע מתי נקנה השעון אך ברור שהוא עבר במשפחה מאב לבן.

עם קבלת רומניה את עצמאותה החלו היהודים ברומניה לסבול מפרעות קשות ומפגיעות נוראיות. יהודי רומניה היו מחוסרי אזרחות וסבלו מאפליה קשה. הרדיפות והאנטישמיות גרמו למשפחת ויינר לעזוב את רומניה ולעלות לארץ ישראל. בדרך לארץ ישראל היה עליהם לעבור במצרים כתחנת מעבר. החיים בתחנת המעבר מצאו חן בעיני המשפחה והם נשארו לחיות במצרים. שעון הכיס לא הושאר ברומניה וגם הוא הגיע עם המשפחה למצרים.

אונרי ופאניה ויינר חיו במצרים הקימו שם משפחה. ג'אק הוא הבן של אונרי שקיבל בירושה את השעון לאחר מותו של אביו. גא'ק וסימה ויינר המשיכו לחיות במצרים והקימו אף הם משפחה ונולדו להם ילדים והבכור היה יצחק, סבא רבא שלי.

יצחק ויטי ויינר חיו במצרים והקימו שם משפחה ונולדו להם שני בנים. עם פרוץ המהפכה במצרים, החל מצבם של היהודים להידרדר. החלו מהומות נגד יהודים ומשפחת ויינר החלה להבין שהחיים במצרים יהיו קשים. הם החליטו לעזוב את מצרים ולעבור לצרפת, משום שדברו את השפה. ג'אק סירב, וביקש מהמשפחה לעלות לארץ ישראל, מחשש מפוגרומים במדינות שהן לא הבית של העם היהודי. משפחת ויינר החליטה לעלות לישראל בשנת 1927 ומאז הם פה.

עם מותו של ג'אק, השעון הועבר לידי יצחק בנו. יצחק לא נהג להשתמש בשעון אלא הניח אותו במגרה בבית. יצחק דאג לכך שהשעון יהיה תקין, ניקה אותו ומידי פעם היה מראה אותו לבניו, אך לא השתמש בו.

השעון הועבר לידי הנרי ויינר, בנם של יצחק וסימה ויינר, לאחר מות הבן הצעיר במלחמת יום הכיפורים. במהלך השנים הנרי החזיר את השעון לאביו, יצחק, משום שהרגיש שהשעון ינחם אותו. הנרי הניח שאביו התכוון להעניק את השעון לאח הצעיר שלא שרד את המלחמה. מאז השעון היה בבית המשפחה של יצחק ויטי בהרצליה.

הנרי ויינר אושפז בחודש יוני 05/22 ולאחר כחודש וחצי הוא נפטר. אביו, יצחק, נפטר שבועיים וחצי אחריו משברון לב. השעון הועבר על ידי יטי ויינר לאבא שלי, רוני. השעון נמצא בבית אבי בכספת.

הזוית האישית

לביא: החוויה האישית שלי מתכנית זו היא חיזוק הקשר שלי עם המשפחה, למידה על העבר של המשפחה שלי תוך התייחסות למשהו חומרי. דרך השיח עם המשפחה גיליתי דברים שלא הייתי מודע להם כלל וכלל ויכול להיות שגם לא הייתי נחשף אליהם. אני שמח על כך ש"נדרשתי" לשבת עם המשפחה, לשאול שאלות וללמוד על המשפחה. השיחות האלה חזקו את הקשר שלי עם המשפחה, הרחיבו את הידע על העבר ועל החשיבות של העלייה לארץ ישראל בעיני משפחתי. הם רואים חשיבות רבה לחיים בארץ, לא רואים זאת כמובן מאליו ומבינים כי לקיומה של מדינת ישראל יש חשיבות קיומית עבורנו כמשפחה וכעם.