מאגר סיפורי מורשת

סבתא שרה מספרת לנכדתה שטערנא יונה:

שמי שרה ברוך, נולדתי בשנת 1943 להוריי יונתן וחנה אברהם. הוריי  קראו לי שרה, על שם שרה אמנו. עיר הולדתי היא קלקוטה שבהודו. קוֹלְקׇטׇה היא הבירה והעיר הגדולה של מדינת מערב בנגל שבצפון-מזרח הודו.

בהודו חיינו בבית קטן, היו לנו שני חדרים, המקלחת והשירותים היו ביחד, ומטבחון קטן. את האוכל בישלנו על גזייה, את הכביסה כיבסנו בגיגית. שיחקנו מחוץ לבית ובתוך הבית. בית הכנסת היה ממוקם במרחק של חצי שעה הליכה מהבית. בהודו לא גרנו בשכונה יהודית. מקום המפגש העיקרי שלנו עם יהודים אחרים היה בבית הכנסת או בבתים של היהודים. בהודו היו חנויות בשוק, והיו עוד כל מיני חנויות. חלק מהמוצרים כמו פירות וירקות קנינו בשוק. וחלק מהמוצרים קנינו בחנויות.

אבא, יונתן, היה קברן בהודו. ובארץ היה עובד בניין. אימא, חנה, הייתה עקרת בית. היו לי שישה אחים ואחיות: יהושע, אייזיק, אליזבת, אסתר ז"ל, משה ויעקב. יהושע ואייזיק היו סמנכ"לים במלון הילטון בתל אביב ובכפר המכביה. אליזבת הייתה סייעת בגן, אסתר עבדה בבנק, משה עובד מדינה ויעקב עבד בחברת עלית.

הזיכרון הכי מתוק שלי הוא כאשר אחי יעקב הקטן נולד, באותו זמן אני ילדתי את בתי הבכורה, ואימא שלי הניקה את שניהם. הם גדלו כמו אחים ממש. הזיכרון המפחיד ביותר שלי היה כשאבא שלי הרג גוי שעשה צרכים על יד בית הכנסת. בעקבות המעשה הזה ברחנו לארץ כדי שלא יתפסו אותו.

הייתי ילדה מקסימה, עצמאית ובעלת בטחון עצמי, אהבתי ללכת פזורת שיער. התחביבים שלי היו סריגה, לרקוד ולקרוא. אהבתי לאכול באג'י שהוא בעצם תבשיל תפוח אדמה, ומרק עדשים ואורז. בשעות הפנאי הייתי קוראת הרבה.

היו לנו ממתקים הודיים וגם רגילים כמו בארץ. החברות שלי – אורה ,סימה ואני – היינו משחקות בחוץ בכדורסל חממות והייתה גם מועדונית שהיינו משחקות בה טניס שולחן ומשחקי שולחן. אהבתי גם לשחק ב"קלאס" ו"רמי". הילדות בהודו זכורה לי כחוויה טובה מאד.

בבית הספר הייתי למדנית וחרוצה, בבית הספר למדו גויים ויהודים בכיתות נפרדות, למדנו חשבון, אנגלית, עברית, תורה היסטוריה וגיאוגרפיה. אהבתי אנגלית, חשבון ותורה וגם את שאר המקצועות. היו לנו טיולים ומסיבות כיתה, המון שיעורי בית ומבחנים. המורה שאהבתי במיוחד הייתה המורה לחשבון.

בשנת 1964 עלינו לארץ,  לבאר שבע. בתחילה גרנו בצריפים, ולאחר מכן עברנו לגור בשכונה ט' בדימונה. מהעלייה לארץ אני הכי זוכרת שהיינו ביחד כולם וזה היה טוב. הרגשנו ממש חממה משפחתיות, אחד דואג לשני.

אחרי שהתחתנתי גרנו בשכונה בה כל יום משפחה אחרת הייתה מבשלת ארוחת צהריים שמסמלת את העדה שלה. היינו  יושבים כולם ביחד לאכול. כל הילדים גדלו ביחד, ונשארו עד היום בקשרים טובים. אני לא נשארתי בקשר עם חברות שלי.

הזוית האישית

הנכדה שטערנא: תודה לך סבתא על הסיפור המעניין, תודה שפינית מזמנך, אני מאחלת לך, בריאות, שמחה ונחת מכולם.