מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

מקירגיסטן לבית-ניר

סבתא יפה והנכד אלון
יפה בגיל 4, 1947, מחנה פליטים בגרמניה.
מקירגיסטן בימי מלחמת העולם השנייה עד לישראל בימי מלחמת העצמאות

שמי יפה, נולדתי בקירגיסטן בשנת 1943, בזמן מלחמת העולם השנייה באירופה. הוריי הכירו וחיו בפולין בשנת 1941, בזמן שגרמניה פלשה לפולין והשתתפה במלחמה. בזמן המלחמה הוריי, שהיו זוג צעיר, ברחו לכיוון ברה”מ הגדולה שגם היא השתתפה במלחמה. אבי גוייס שם לצבא ובאותו הזמן אמי ילדה אותי בקירגיסטן. אמנם החיים שם בתקופה זו לא היו קלים, אך אמי סיפרה שהשכנים הקירגיזים מאוד עזרו לה בכל מה שניתן, תמכו בה והיחס אלינו היה ממש טוב בעיקר בתקופה שהייתי תינוקת וחולה והיה לה שם טוב ונעים.

כשהמלחמה נגמרה, בשמחה רבה בתבוסת הגרמנים, אבי חזר מהמלחמה ונפגש עם אמי בקירגיסטן. היהודים שבחרו לעלות לארץ הועברו למחנה הפליטים בגרמניה וכך גם הוריי. שם נולדה אחותי הצעירה כשאני הייתי בת ארבע וחצי. זכור לי שהייתי שם בגן, ושהיה הרבה שלג ואני הייתי לבושה במעיל וכובע וגולשת במזחלת שלג. היה לי מאוד כיף והיו לי חברים ואחד מהם חבר עד עצם היום הזה. בסך הכל התקבלנו בגרמניה באופן סביר. אחרי שנתיים הועברנו לנמל מרסיי בצרפת ומשם באוניה צפופה, בה כולם שכבו על מדפים, הגענו לארץ בסוף שנת 1948.

בארץ הועברנו למחנה עולים "מחנה ישראל" ליד לוד ושיכנו אותנו במבנים שהצבא האנגלי השאיר לאחר שעזבו את הארץ. גם שם היה צפוף אבל אנחנו, הילדים, שיחקנו בחוץ בכל הבא ליד והזיכרון הוא שהיה כיף.

באותה שנה, 1948, היתה בארץ מלחמת העצמאות והערבים ברחו לכיוון לוד ורמלה. במקביל ההורים שלי חיפשו מקום בטוח להשתכן בו. אבא מצא בית ביהוד הסמוכה שמשפחה ערבית נטשה כשברחה בעקבות המלחמה. אני נכנסתי לגן חנה שהיה מאחורי בניין המשטרה שמאוחר יותר פדאיונים (מחבלים של אז) השליכו רימון לבית מגורים במקום למשטרה, והרגו בני משפחה ואחד מהם היה איתי בכיתה. ביסודי, למדתי בבית-ספר עממי והייתי תלמידה מצטיינת (כולם היו עולים חדשים). בתיכון למדתי בפתח-תקווה והייתי קצת פחות טובה כי שם כבר היו ילידי הארץ שהיו כל הזמן ביחד.

אני התחלתי להשקיע יותר זמן בתנועת הנוער "השומר הצעיר" שמאוד אהבתי והייתי פעילה בה מאוד. עד הצבא הספקתי לעבוד מעט במחסן אוסם שהיה אז בראשיתו, לצד נער ג'ינג'י בשם דן פרופר שעם הזמן התקדם והפך לאיש מרכזי וחשוב בחברה.

אני התגייסתי לנח"ל ומשם בגרעין השלמה לקיבוץ בית-ניר. שם הכרתי את בן זוגי נגה תדמר שהיה ממקימי קיבוץ בית ניר, שבו אני גרה עד היום. בשנת 1966 נישאנו בטקס חילוני בקיבוץ. הפכנו למשפחה עם שלושה ילדים מקסימים, מעין, עדי ולילך ושבעה נכדים מדהימים: שירה, ליהי, הראל, נעמה, טליה, לטם ואלון נכד הזקונים שאיתו אני משתתפת בקשר הרב דורי.

תמונה 1
סבתא יפה וסבא נגה

הזוית האישית

סבתא יפה: כשהחלה תכנית הקשר הרב דורי בבי”ס שדות יואב שמחתי להצטרף בפעם השנייה עם נכדי המקסים אלון. בפעם הראשונה הייתי עם אחיו הבכור הראל ובשתי הפעמים נהניתי מאוד. הפעם שמחתי לבלות זמן איכות עם אלון, נוכחתי ביכולות שלו להתבטא, לכתוב ולהפעיל את המחשב לצרכיו. היה נעים לראות אותו במסגרת הבית סיפרית והקשר שלו עם הילדים והמורים. נוכחתי שאלון מגיע לבי"ס בשמחה וגאה להוביל אותי בכיתות השונות ובפינת החי שאוהב לשהות בה. היתה לי חוויה נעימה לספר לו את סיפור חיי, לשתף אותו בפרטים ובכלל להיות איתו ביחד זה תמיד כיף.

מילון

פדאיון
קבוצת חמושים ערבים - מחבלים

ציטוטים

”אמי סיפרה שהשכנים הקירגיזים מאוד עזרו לה, תמכו בה והיחס אלינו היה ממש טוב בעיקר בתקופה שהייתי תינוקת וחולה. “

הקשר הרב דורי