מאגר סיפורי מורשת

שמי גבריאל, אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי, במסגרתה אני מתעד סיפור מחייה של סבתי, ריטה רימר, ומנציח אותו במאגר המורשת של התכנית.

סבתא שלי, ריטה רימר, נולדה בתאריך 29.03.1940 בקייב שבאוקראינה, לוּולקו וליה הינצ'וק. כאשר סבתא הייתה בת שנה ולאחר שמשפחתה שמעה שמועות על מלחמת העולם השנייה ומה שהנאצים עושים ליהודים ברחבי אירופה, הם מחליטים לנסות לעזוב את קייב. לסבא של סבתא הייתה חוות סוסים, פרות ועוד. סבא של סבתא לקח כרכרה, העלה את כל המשפחה לכרכרה והחל לנסוע לכיוון מערב. כאשר הגיעו לגשר יציאה מקייב, הנאצים פוצצו את גשר היציאה מהעיר ובני המשפחה של סבתא נאלצו לחזור לביתם. סבתא של סבתא שלי, פייסל, אמרה: "לא ניסע לשום מקום, הגרמנים לא יעשו לנו כלום".

למזלה של סבתא שלי ומשפחתה, סבתא רבתא ליה פגשה את המורה שלה לגרמנית שאמר לה לנסוע משם מיד, כי הוא שמע ברדיו שהגרמנים הורגים יהודים. ליה אספה במהירות את כל משפחתה, אבא שלה אברום, אימא שלה פייסל ואפילו את סבתא שלה, שהייתה בת 100. הם ניסו לעלות על רכבת לעיר טשקנט לשם ברח אח של ליה, הם הצליחו לעלות על הרכבת האחרונה שיצאה מקייב. סבתא שלי הייתה תינוקת בת שנה. כאשר היו על הרכבת היא נתקפה בכאבי בטן, לכן נאלצה ליה לרדת באחת התחנות ולשטוף את חיתולי הטטרה של סבתא בנהר. הרכבת החלה לנסוע לפני שליה הספיקה לעלות חזרה על הרכבת ולבסוף היא הצליחה לעלות על הקרון האחרון.

הנסיעה ברכבת ארכה בסביבות כחודש וסבתא התינוקת הגיעה למצב שהיא גססה. למזלה מה שהחזיק אותה בחיים היה שאמה ליה המשיכה להניק אותה. כאשר הגיעו לטשקנט, סבתא נלקחה לבית חולים ושם טופלה. ליה החלה לעבוד במחנה הצבאי של הצבא האדום. בגלל שאברום, אביה של ליה (סבא של סבתי), ניהל בקייב חווה, הוא קנה פרה תמורת תכשיטים שהם לקחו איתם.

יום אחד כשהם חזרו לאסם, מצאו את הפרה מתה, אוזבקים רצחו את הפרה. אברום, סבא של סבתא שלי, נפטר ונקבר בטשקנט. בשנת 1980 סבתא ואימא שלה ליה נסעו חזרה לטשקנט לחפש את הקבר של אברום. נאמר להן שיש להן קרוב משפחה שהוא בן דוד של ליה שגר בטשקנט, בנוסף נאמר להן שהבן דוד הוא מנהל גדול בחברה. כאשר הגיעו לביתו בטשקנט הוא לא היה בביתו אבל הן פגשו את אישתו. כדי להעביר את הזמן אשתו הראתה להן אלבום תמונות שבו היו תמונות של בן הדוד עם אסטרונאוטים מפורסמים כמו יורי גגארין ואלכסיי ליאונוב. הן גילו שבן הדוד היה מהנדס ראשי של חברת חלליות של ברית המועצות. כאשר הוא חזר הביתה הוא העסיק אנשים שיעזרו בחיפוש אחר קברו של אברום, לבסוף הם מצאו את קברו.

לאחר ארבע שנים במהלכן התגוררו בטשקנט, בסוף המלחמה עזבו את טשקנט ועשו את דרכם חזרה לקייב. בדרכם חזרה עברו בתחנת המטרו במוסקבה, אח של סבתא שלי הלך לאיבוד בתחנה ולבסוף בעזרת המשטרה הם הצליחו למצוא אותו. כאשר חזרו לקייב ורצו לחזור לביתם, גילו שגרה שם בת של קצין נאצי. ליה תבעה את האנשים שגרו בביתם ובינתיים סבתא ואחיה פוזרו בין קרובי משפחה. יום אחד הגיע אח של סבתא למקום בו היא גרה וביחד הלכו לבית הישן שלהם וצעקו על התושבים: "לכו, זה הבית שלנו"  לבסוף קיבלו רק חצי מהדירה וחזרו לגור שם.

הזוית האישית

גבריאל הנכד המתעד: נהניתי מאוד מהשיחות עם סבתא על עברה, למדתי הרבה על היסטוריית המשפחה שלי. אני וסבתא מאוד התקרבנו לאחר התוכנית, מאוד נהניתי לבקר אותה ולשמוע סיפורים שלה. חשבתי שהעבודה יחד לא תהיה כזו מעניינת ושאין לנו סיפורים משמעותיים במשפחה, אך הופתעתי לגלות את הסיפור של סבתא. תהליך התיעוד קירב ביני לבין משפחתי כי כולם שמחו שתיעדתי את הסיפור של סבתא.

סבתא ריטה: מאוד התרגשתי מההצעה לתעד את סיפורי. במהלך התיעוד הנכד שלי ביקר אותי יותר פעמים מאשר בדרך כלל, מאוד נהניתי לספר את סיפור חיי, להיזכר בזיכרונות של המשפחה שלי. לדעתי תכנית זו מאוד חשובה למשפחות כי תיעוד ההיסטוריה הוא חלק חשוב מהעם שלנו.