מאגר סיפורי מורשת

הנכדה שירה שרה כדורי מתעדת את סיפורה של סבתא רבקה מרכס.

היומן שרק אותו אני יכולה לספר

יומני היקר שלום!

בשביל להתחיל ולכתוב סיפור צריך יומן או מחברת. בשביל להתחיל לכתוב סיפור צריך איזו שהיא הקדמה.

בשביל להתחיל ולכתוב סיפור על סבתי גברת רבקה מרכס או בשמות שנצברו והתווספו לה באירועים שונים בחיים {כמו חתונה, ילדים) וסתם שכנה טובה, שהייתה כל כך טובה סיפרה לי סבתא עד שלאחותה של אמי קוראים טובה והיא על שמה של שכנה טובה שהייתה לסבתא רבתא שלי ששמה היה טובה!

אז השמות האחרים הם סבתא, אימא, סבתא ריבה (רבקה), סבתא רחל וריבה.

ולא שכחתי את ההקדמה להקדמה כמו שאומר רבי יוסי בר יהודה איש כפר הבבלי:

"הלומד תורה מן הקטנים, למה הוא דומה – לאוכל ענבים קהות, ושותה יין מגיתו; והלומד תורה מן הזקנים, למה הוא דומה – לאוכל ענבים בשולות, ושותה יין ישן." – רבי יוסי, פרקי אבות

מעשה בזוג צעיר עם השגחה עליונה

סבא רבא וסבתא רבתא שלי – מר יוסף בן פסח ז"ל וגב' חנה בת רבקה ז"ל למשפחת ליפוביץ – ובקיצור סבא יוסף וסבתא חנה.

שני אנשים מלאי אמונה בהשם עלו מפולין בשנת 1939, ביום בו פרצה מלחמת העולם השנייה. הם עלו לארץ ישראל בגלל ששמעו שהולכת לפרוץ מלחמת עולם ופחדו לגורלם. וב"ה חייהם ניצלו בעלייתם לארץ ישראל בשנת 1939.

אבא של סבתא חנה היה רב גדול בפולין ושמו היה אריה מצגר ז"ל. כל המשפחה של סבא וסבתא לא זכו לעלות לארץ ישראל ונרצחו ע"י הנאצים ה' יקום דמם.

סבתא חנה הייתה חב"דניקית, אימא שלי אהבה בתור ילדה לשים את הפאות של סבתא על ראשה. סבא יוסף וסבתא חנה הגיעו לקיבוץ יפעת ולאחר מכן הם החליטו לעבור לקריית טבעון וסבתא עד היום גרה בטבעון באותו הבית.

לסבתא שלי, ריבה, יש  שתי אחיות סימה וטובה. סבתא שלי היא הקטנה מבין שלושת האחיות. השם של סבתא הוא על שם אימא של סבתא חנה. סבתא ריבה היקרה – ומעכשיו היא תקרא רק סבתא!

סבתא נולדה בשנת 1949 בבית חולים עפולה בעיר עפולה.

לאחר הלידה סבא יוסף וסבתא חנה הביאו את סבתא למקום מגורם בקיבוץ יפעת. לאחר זמן קצר סבא יוסף וסבתא חנה עברו לקריית טבעון. סבתא למדה בבית ספר יסודי דגניות .סבתא הייתה ספורטאית מצטיינת, בבית הספר גם למדו תפירה וזימרה – הייתה מקהלה בית ספרית. סבתא אהבה לרקוד, לתפור וכמובן להתאמן בריצה, כדור יד, כדור סל, קפיצה למרחק.

בתיכון למדה סבתא בתיכון "גרינברג" בטבעון והמשיכה לעסוק בספורט, בנוסף למדה במכון וינגייט. והתגייסה לצה"ל שם שירתה בקיבוץ וטיפלה בתינוקות. עם סיום השרות סבתא למדה בסמינר "אורנים" לימודי אומנות.

סבתא ריבה כותבת – זיכרונות בשפתה

"בתקופת היסודי נהגנו כל ילדי השכנים לשחק בגבעה מעל הבית. בנינו מבצרים מאבנים. חקרנו מערות במורדות קריית טבעון. אלו היו ימים קסומים עבורי. למעשה סיפור אחד נחרט בזיכרוני בו רכבנו על אופניים וממש עשינו מסלול מסביב לכל הקריה.

זה היה יום אביבי, יצאנו חמישה חברים טובים ורכבנו המון שעות. נהנינו מקטיף עצמאי של הפירות שסבבו את הקריה באותה התקופה, אכלנו פקאנים מהעצים – היה נהדר.

תקופת הילדות שלי הייתה נפלאה, טעם הפרות והירקות היה חלומי לעומת היום, לא היו אז מסכים ואפילו חשמל היה בקמצנות. שיחקנו ב-5 אבנים, 4 מקלות, גומי, קלאס, תופסת, מחבואים, בנינו בתים על עצים.

אבא גידל ירקות בגינה ובהמשך הפך את גידול הירקות לגינה ענקית. שלימים הפכה להיות הבסיס לחנות הירקות בקצה רחוב החורש בקרית טבעון. בהמשך, רכש אבא חנות ופתח חנות של ניקוי יבש ובדים.

כשאבא ז"ל נפטר בשנת 1985 המשכתי את העסק שלו, ואף שיניתי אותו לחנות בדים ותכשיטים. כיום היא החנות הכי מרשימה באזור לבדים. שמה של החנות "בד בבד".

לאורך כל החיים אמי הייתה" עזר כנגדו" של סבא לכל צרכיו, ואף שהחליט לפתוח עסק הייתה מסייעת לו בחנות. אימא הייתה מכינה לבנות שלי אוכל ומסייעת גם לי בהתפתחות הילדים שלי".

 סבתא רבקה בצעירותה

הזוית האישית

הנכדה שירה יומני היקר – "רבות מחשבות בלב איש"

במהלך כל שלבי הריאיון הקשבתי לסיפוריה של סבתא, זו הייתה חוויה נהדרת. הכרתי את סבתא יותר, וישנם דברים שלא הייתי יכולה לחשוב עליהם או לדעת אותם ללא העבודה. למדתי בעבודה על "עזר כנגדו" – שזו למעשה האישה שהיא עיקר הבית ואחראית על גידול הילדים וסיוע לבעל, בכדי שיוכל לפרנס את המשפחה בכבוד – פשוט הרחבתי את הידע על כך.

תמיד הוריי אמרו לי, שהטעם של פעם, לצערם, לא יחזור. ויכולתי להכיר את זה בצורה מובנת יותר מסיפורה של סבתא. אני חושבת שעבודה כזו מאד הועילה לקשר שלי עם סבתא ופתחה לי רעיונות ומחשבות חדשים בקשר לקשר המשפחתי שלי. אני מאד מתחברת למילים שהבאתי מפרקי אבות, מכיוון שהבגרות מתחילה בללמוד איך להיות בוגר ואיך הבוגרים של פעם התנהגו. למדתי הכי טוב שבלי העבר אין עתיד ואין הווה וצריך תמיד להכיר את העבר כדי לדעת איך נכון וצריך להמשיך, כי החכם הוא הזקן (זה שקנה…חכמה וניסיון חיים).

תודה, תודה רבה

שירה כדורי