מאגר סיפורי מורשת

שמי אורי, אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם סבי, ישראל הרט. במסגרת התכנית אנו מעלים סיפור תיעוד מחייו של סבא אל מאגר המורשת של התכנית.

סבא ישראל נולד במרוקו בעיר ספי בשנת 1948. לסבא היו תשעה אחים, הם חיו כמשפחה 12 נפשות בבית אחד. לאחר חמש שנים במהלכן סבא ומשפחתו גרו בספי, הם עברו לגור בעיר קזבלנקה.

סבא שלי למד בבית ספר צרפתי בקזבלנקה במשך שבע שנים. בסוף שנת 1961, כשסבא היה בן 13, החלה תופעה מרובה של רעידות אדמה בכל מרוקו. בתחילת שנת 1962, כשסבא היה בן 13 ואח שלו יוסף היה בן 12, נמאס למשפחה לחיות בפחד מרעידות האדמה במרוקו והם החליטו לעלות לארץ ישראל.

סיפור העלייה של סבא ואחיו

בתקופה זו העליות התקיימו באופן הבא: שליש דרך עשו במשאיות, שליש דרך עשו בסירות ושליש דרך באוניות.

בתקופה של העלייה של סבא ואחיו, היה אסור לעלות לארץ ישראל, אז הם עלו בהברחה דרך משאית מלאה אבטיחים כדי שלא יראו את העולים לישראל. כל הדרך הם התווכחו כי לא היה מקום בין האביטיחים, ובאמצע הלילה, בשעה 2:00, המשטרה עצרה את המשאית ושאלה את הנהג: ״מה אתה מוביל שם מאחורה?״ השוטרים הלכו לבדוק מה יש במטען המשאית בזמן שהעולים הצטופפו בין האבטיחים מאחורה כדי שלא יראו אותם. המשטרה ראתה רק אבטיחים והמשאית המשיכה בדרכה לרבאט, עיר הבירה של מרוקו. מרבאט שטו בסירות עד לצרפת, ובצרפת לנו באכסניה במשך שלושה שבועות. כשנגמר הטווח של שלושת השבועות באכסניה, אונייה חיכתה להם ליד האכסניה והם עלו לארץ בשלום.

צעירותו של סבא

באמצע שנת 1962, כשסבא ישראל ויוסף הגיעו לארץ, רצו לשלוח אותם לכל מיני קיבוצים וסבא לא הסכים. הוא רצה להישלח לכפר חב״ד ללמוד לימודי תורה וללכת לבית ספר ממלכתי דתי. סבא למד עד גיל 18 בכפר חב״ד בבית ספר שהוא רצה את כל שנות לימודיו שנותרו לו.

לאחר שסיים את הלימודים סבא התגייס לצה״ל בתור לוחם במשמר הגבול. באמצע שירותו של סבא, כל שאר משפחתו עלתה לארץ. כשההורים הגיעו ארצה, כל המשפחה עברה לגור בעיר נתניה. אבא שלו (שלמה) עבד בתור חשמלאי בצבא באחת הפלוגות בשארם א שייח, אימא שלו (עג׳יג׳ה) עבדה במפעל לקופסאות שימורים.

הנישואין של סבא ישראל

אמו של סבא עבדה במפעל קופסאות שימורים ובמקרה גם סבתא שלי (עדנה) עבדה גם באותו מפעל. אמו של סבא רצתה שעדנה תתחתן עם הבן שלה יוסי (אחד מהאחים של סבא), סבתא שלי בכלל לא הכירה אותו אבל לא הייתה לה בעיה עקרונית עם השידוך. באחד מן הימים, אמו של סבא נעשתה חולה מסיבה כלשהי, לכן כל חברי הצוות מהעבודה באו לבקר אותה בביתה. כשסבא ראה את עדנה, הוא התאהב בה מיידית ואמר לאמו: ״היא תהיה שלי״.

אמו של סבא אמרה לעדנה שבסוף ישראל רוצה אותה ולא יוסי, עדנה וסבא קבעו בתחנה מרכזית ושם התאהבו. הם התחתנו והכל היה רגיל, סבתא הרתה ואז התחילה מלחמת כיפור.

מלחמת יום כיפור

בשנת 1973 פרצה מלחמת יום הכיפורים שבה סבא ישראל נלחם. צה״ל היה חייב לגייס לוחמים בשביל ביטחון המדינה, אז גייסו את סבא שלי. כבר ביום הראשון של המלחמה סבא התייצב למשימה עם טנק אל עבר סיני. כשהגיעו לסיני התחילו לתקוף את המצרים, בתוך הטנק היו עשרה מבוגרים שבאו להילחם, אבל המצרים לא פראיירים וירו אל עבר סבא וחברו (אל הטנק שסבא שלי שהה בו). סבא ממש 'ראה את המוות בעיניים', אבל עד כמה שהמצרים לא פראיירים, סבא היה נחוש פי 100 לנצח במלחמה, וסבא והחברים תקפו בחזרה.

בזמן שסבתא שלי הייתה צריכה ללדת בכל רגע, סבא שלי נלחם כדי להגן על כל המדינה. ביום ה-12 של המלחמה, בתאריך 18.10.1973, סבתא שלי ילדה את בנה הבכור. סבא זכה לראות את בנו בכורו שזה עתה נולד רק בסוף המלחמה. לאחר 19 ימי הלחימה, כולם חזרו הביתה בשלום.

הזוית האישית

סבא ישראל: מאוד התרגשתי שאורי הנכד שלי עשה עליי את עבודת התיעוד, למרות שכל שנה הנכדים שלי באים לשאול אותי על העבר שלי וכל פעם זה מרגש יותר. אני ואורי ישבנו קרוב לשעתיים על סיפור חיי ונהנתי לספר לו על העבר שלי.

אורי הנכד המתעד: היה לי מאוד מעניין לדבר עם סבא ולגלות עליו דברים חדשים שלא ידעתי עליהם לפני כן. הסתקרנתי מאוד לשמוע את הסיפור שלו, הוא דיבר איתי בצורה נעימה, רק רציתי שהוא ימשיך לדבר והיה לי ממש כיף איתו.