מאגר סיפורי מורשת

שמי יובל, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי עם סבי, דניאל עמר. יחד אנו מתעדים סיפור מחייו של סבא ומנציחים אותו במאגר המורשת של התכנית.

סבא שלי, דניאל עמר, נולד בתאריך 8.1.1951 במרוקו, בעיר קזבלנקה. כשסבי היה בן 5 וחצי, בשנת 1956, הוריו – חיים ופלורה, החליטו כי ברצונם לעלות לארץ ישראל. תחילה הם שטו באונייה ממרוקו לצרפת. כאשר הגיעו לצרפת, נודע להם שפרצה מלחמת סיני בארץ ישראל ושבתקופה הזו לא יתאפשר להם לעלות לארץ. בתקופה הזו סבי היה בצרפת במשך חצי שנה ביחד עם הוריו וכל העולים. באותה התקופה סבי סיפר לי שהם גרו אצל משפחה נחמדה שהסכימה לארח אותם. הם עבדו ונתנו את הכסף לאותה המשפחה. כאשר נגמרה המלחמה בארץ, הם עלו על אונייה לארץ ולקחו אותם לעיר שדרות.

לאחר כמה שנים הוריו של סבי החליטו להתגרש, אביו נשאר לגור בשדרות ואמו החליטה לעבור לגור בקיבוץ פרוד. שם היא הכירה את סבא יעקב. כאשר סבי היה בן 20, הוא נישא לסבתי ציפורה ובגיל 22 כבר הפכו להורים לבתם הבכורה סיגל. בהפרש של ארבע שנים נולדה גם אמי דייזי, שקיבלה את שמה על שם סבתא רבתא שלי, אימא של סבתא. נולדו להם עוד שלושה ילדים, שהם האחים של סבא שלי. גם סבא רבא שלי, חיים, התחתן עם אשתו סימי ונולדו להם ילדים.

תקופת בית הספר והלימודים

תקופת בית הספר של סבי הייתה חלק משמעותי בחייו, הוא הכיר את כל חבריו בבית הספר. סבי למד בבית הספר בשדרות בכיתות א'-ב' ולאחר מכן עבר לבית הספר בפרוד עד כיתה י"ב. סבי התחיל ללמוד מאוחר בבית הספר בפרוד ולא הגיע מהשנה הראשונה. בשל היותו עולה חדש, לקח לו קצת זמן להתחבר לכולם. הקשיים היו בעיקר מבחינת השפה, כל אחד בא ממקום אחר ומרקע שונה ולכן היה מורכב להם לשוחח אחד עם השני, אבל לאחר כמה שנים הוא הכיר הרבה חברים, עד היום הוא בקשר עם מישהו שהכיר בתיכון.

המשחקים שלהם בתקופה ההיא היו בעיקר כדורגל, גולות ובנוסף לכך כל יום אחר הצהרים היו יוצאים לטיול באופניים כל החברים. בתקופה ההיא לא היו פלאפונים. סבי מאוד נהנה בתקופה ההיא ועד היום זוכר את התקופה, ואיך הילדות של פעם הייתה מאוד שונה מהילדות של היום. סבי גם מאוד אהב את חדר האוכל בקיבוץ פרוד ותמיד לאחר בית הספר היה הולך לשם עם כל החברים.

שירותו הצבאי של סבי

סבי שירת בגולני בגדוד 12. הוא התגייס בנובמבר 1968 והשתחרר בשנת 1971. בהתחלה הוא עשה טירונות של 7-8 חודשים בערך, ולאחר מכן הוא היה עושה סיורים לאורך הגבול בלבנון והשתתף במארבים למחבלים שלא יעברו את הגבול. הוא היה עושה גם טשטוש: הם היו נוסעים עם רכב ליד הגבול בשביל שהאדמה תהיה אחידה ואז יוכלו לראות אם חדרו מחבלים. בבוקר היה גשש שהיה בודק האם היו עקבות של נעליים.

לאחר השחרור, אחרי תקופה של כמה חודשים הוא גוייס למילואים. במילואים הוא היה מסופח כל פעם ליחידה אחרת – פעם לגולני, פעם לצנחנים. הם היו עושים סיורים עם רכב לאורך הגבול כמו בשירותו הסדיר. הוא היה עושה את זה במשך חודש. בנוסף היה עושה גם אימונים או תעסוקה מבצעית. לפעמים הוא היה נכנס ללבנון במשאית עם מכלית של מים לכפרים שהיינו איתם ביחסי שכנות, והיו מביאים להם מים למנזרים, לבתי ספר וכו', בעיקר לכפרים של נוצרים.

סבא היה אמור להשתחרר ממילואים בגיל 40, אבל הוא התנדב עד גיל 50. במהלך שירותו של סבי לא היו אירועים מיוחדים, אך סבי מספר כמה נהנה בתקופת המילואים שלו, וגם שיתף על החשש להיכנס ללבנון אך הבין בסופו של דבר שזה למטרה טובה ועליו לעשות זאת.

מקצוע ועיסוק

סבא עבד במשלוחים בצעירותו. לאחר תקופה שעבד במשלוחים הוא החליט שהוא רוצה עבודה יותר טובה עם משכורת מכובדת, כדי שיוכל להקים את המשפחה שרצה, לכן עבד גם בתעשיות רכב בנצרת. כשהגיע לגיל יותר מבוגר, סבי התחיל לעבוד במפעל לייצור רובוטים לבריכות. אלו רובוטים שמנקים את הבריכה. סבי עבד במפעל הזה מעל לעשר שנים עד שיצא לפנסיה. הוא מאוד נהנה מהעבודה הזו והיה מחכה כל בוקר לקום וללכת אליה, כי מאוד התעניין במקום ובכל התהליך שעוברים שם הדברים. לפי מה שסבי סיפר לי המפעל היה מחולק לכמה מחלקות, כל מחלקה תפקידה היה לייצר חלק אחר בתהליך של בניית הרובוט.

היכרות, נישואים ובניית משפחה

סבי גר בקיבוץ פרוד יחד עם אמו ואביו החורג לאחר כמה שנים שהגיעו לארץ, שם הוא פגש את סבתי ציפורה שהייתה מתנדבת בקיבוץ. סבא התאהב בה. כאשר סבי היה בגיל 18 הוא הכיר את סבתי ציפורה, כעבור שנתיים הוא נישא לסבתי. לאחר הנישואים סבי וסבתי עברו לגור ביחד בעיר עפולה.

לאחר הנישואים שלהם סבתי התחילה לעבוד בבית החולים העמק בעפולה בתור רופאה וסבי עבד בתעשיות רכב בנצרת. שנתיים לאחר הנישואים נולדה הילדה הבכורה סיגל, בהפרש של ארבע שנים נולדה אמי דייזי ואז ליאור הבן הקטן נולד. לסיגל יש שלושה ילדים, לאמי שלושה ילדים ולליאור שלושה ילדים.

אנחנו משפחה מאוד מחוברת ומגובשת ודואגים לעשות את ימי שישי והקידוש יחד. אנחנו הולכים לבקר את סבא וסבתא לפחות פעם בשבוע. כיום סבא וסבתא שלי מאוד אוהבים לטייל בגלבוע, לרוב אנחנו הנכדים מצטרפים אליהם, בעיקר בסופי שבוע כשאנחנו לא בלימודים.

סיפורו של חפץ – מטחנת קפה ותבלינים

סבתא רבתא שלי קיבלה כמתנה מאבא שלה את מכונת הקפה הזו בשנת 1945 במרוקו. כשעלתה לארץ, הביאה אותה ביחד איתה. המכונה שימשה כמטחנה לשידרוג הקפה, כדי לקבל קפה טרי יותר. טחנו בה גם תבלינים מכל מיני סוגים.

כשסבי התחתן הוא קיבל אותה מאימא שלו בשנת 1971. סבי כמובן השתמש במטחנה בעיקר בטחינת תבלינים מסויימים, בכל פעם שבישל הוא היה משתמש בה, אך כיום אין בה צורך והיא בעיקר חפץ עם משמעות שיעבור מדור לדור אצלנו. בכוונתו של סבא להמשיך להעביר אותה כחפץ שעובר מדור לדור.

מטחנת ייצור הקפה שעוברת מדור לדור

מסר לדור הצעיר

סבא במסר לדור הצעיר: ״אני חושב שבתקופה הזו חשוב כמה שיותר להיות מלוכדים וביחד , לעזור ולתת למי שצריך כפי יכולתך, כל תרומה או עזרה תועיל״.

חלומו של סבי

החלום של סבי היה בעיקר להצליח, להרוויח פרנסה טובה ולגדל משפחה אמידה עם כמה שיותר ילדים ושלא יחסר להם שום דבר. בנוסף, החלום של סבא שלי היה מגיל קטן להתגייס לצבא ולשרת ולתרום למדינה, וכאשר הגשים את החלום הוא הרגיש תחושת סיפוק וגאווה על כך. בנוסף חלומו של סבי כיום הוא להחלים מהמחלה.

משחקים ביחד

במהלך כתיבת סיפור חייו של סבא במסגרת תכנית הקשר הרב דורי והמפגשים עם סבא, אני וסבי שיחקנו במשחק באתר בשם ״סבבוש״. המשחק היה מאוד מצחיק ומהנה, היה מצחיק לראות את הפערים בין הגילאים, בדיבור בעיקר. בנוסף זה גם לימד אותו ואותי על הדור השונה שכל אחד מאיתנו משתייך אליו. אני חושבת שהמשחקים האלו הם מאוד עוזרים לחזק את הקשר וכיף מדי פעם לעשות משהו שהוא קצת שונה מהרגיל.

סבי מאוד אוהב את החגים, מכיוון שבחגים כל המשפחה המורחבת נפגשת וכולם יושבים לאכול ביחד, צוחקים ונהנים. בחגים יש הרגשה מלוכדת ומאוחדת. לרוב ביום יום כל אחד עסוק בעבודה שלו, בבתי הספר ופחות יוצא לכולם ביחד להיפגש.

מוזיקה

תמיד המוזיקה הייתה רוגע בשביל סבי. סבי מאוד אוהב לשמוע שירים ישנים של אייל גולן, שלמה ארצי. הוא מאוד מתחבר לקול ולסגנון המוזיקה, על אף ששני הסגנונות מאוד שונים אחד מהשני.

הזוית האישית

סבא דניאל: מסר לדור הצעיר – אני חושב שבתקופה הזו חשוב כמה שיותר להיות מלוכדים וביחד, לעזור ולתת למי שצריך כפי יכולתך, כל תרומה או עזרה תועיל.

יובל הנכדה המתעדת: בתקופה הזו, בעת המלחמה, אני חושבת שמאוד חשוב  להעסיק את עצמך בהידוק קשרי המשפחה וחקירת עברם של הדור הוותיק.