מאגר סיפורי מורשת

שמי שרלי, נולדתי בשנת 1955 בקזבלנקה שבמרוקו.

אבי איזק, היה חייט גברים ונשים מאוד מוכר, היתה לו חנות והוא העסיק עובדים רבים. בין לקוחותיו היו שגרירים מכל העולם, גנרלים, אנשים חשובים שהיו מגיעים למרוקו במסגרת עבודתם. לעיתים היו מגיעים אל אבי תיירים מחו"ל שרצו לתפור לילדיהם חליפה ולא ידעו את מידותיהם, אבי היה שואל אם יש להם תמונה ולפיה היה תופר להם את החליפה. אמי, מזל ז"ל, היתה עקרת בית. היתה לנו עוזרת בית ששהתה איתנו 24 שעות והיתה מתגוררת אצלנו.

מגיל 12 רציתי מאוד לעלות לארץ ישראל והוריי אמרו לי לחכות עוד קצת ונעלה יחד בעתיד. בסופו של דבר רציתי מאוד לעלות ארצה ולאחר התעקשות רבה מצידי, להוריי לא נותרה ברירה והם הסכימו ואשרו לי לעלות בגיל 14.5 לארץ ישראל. בשנת 1970 עליתי לבד במסגרת "עליית הנוער". טסנו במטוס עד מרסיי שבצרפת, שם שהינו במחנה עולים שבוע ימים ומשם טסנו לארץ ישראל.

לקחו אותי לפנימייה ברמת הדסה בקריית טבעון. זו היתה תחנת ביניים. בהמשך, לקחו אותי לפנימייה בנווה עמיאל ליד יקנעם. זו היתה פנימייה דתית שהיו גם בנים ובנות. לא התחברתי לפנימייה זו, מאחר והייתי מסורתי ולא דתי והיו מספר קשיים. למשל, הייתי מגיע בסוף תפילת שחרית והמורה היה מעניש אותי ומונע ממני לצפות בסרט משותף שהוקרן בסופ"ש.

בשבת בבוקר המורה היה שואל מי מתנדב לאסוף ביצים מהלול ואני הייתי הראשון להתנדב, רק כדי לא להיות בתפילה. לאחר שעות הלימודים הייתי עובד בקטיף של אגסים, תפוזים, אריזת תבן על מנת לחסוך כסף לצרכיי. למדתי במקום זה עד גיל 17 בערך. בסיום לימודיי בתיכון נשארתי לעבוד בפנימייה כאיש אחזקה בביה"ס. נשארתי על מנת שיהיה לי מקום ללון בו ומקום לאכול.

אחי סימו ז"ל, היה בארץ והתגורר בדימונה, הוא היה נשוי טרי ולעיתים בשבתות הייתי מגיע אליו להתארח והייתי ישן בסלון, מאחר והיתה לו דירה קטנה.

בכל חופש גדול הייתי נשאר בפנימייה על מנת לעבוד ולאסוף כסף. לפני הצבא התגוררתי כתשעה חודשים, אצל אחי בדימונה, ועבדתי במפעל של פוספטים ובים המלח בדוברות.

בגיל 18 התגייסתי לצה"ל ושירתי בחיל האוויר, בבסיס "תל נוף" בתור מכונאי מבנה מטוסי קרב. בהמשך, המשכתי לשירות קבע ושירתי בתפקידים שונים בחיל האוויר 29 שנים. במהלך שירותי בצה"ל השתתפתי בשלוש מלחמות: בשנת 1973 במלחמת יום הכיפורים, בשנת 1982 במלחמת שלום הגליל הראשונה ובשנת 1990 במלחמת המפרץ.

אחת מהחוויות הזכורות לי, טסתי לביקור מולדת אצל הוריי במרוקו. הייתי החייל הראשון שנכנס לביקור מולדת במרוקו באישור מיוחד של צה"ל. כיומיים לאחר חזרתי לארץ החלה מלחמת שלום הגליל ו"הקפיצו" אותי חזרה לצבא. במהלך המלחמה אשתי ילדה את בתי, אורטל.

הגעתי למדינת ישראל במטרה ללמוד את השפה העברית ולשרת בצה"ל. לאחר שירותי הצבאי התכוונתי לחזור חזרה למרוקו. אולם, במהלך שירותי הצבאי הכרתי את רותי, אשתי, ולכן, נשארתי בארץ. לימים נישאנו והבאנו ילדים.

חשוב לציין, כי חייתי חיים טובים וכ"נסיך" במרוקו, היתה לי משפחה אוהבת. אולם, היה לי חשוב לעלות לארץ ישראל מטעמי ציונות. ויתרתי על כל הטוב שהיה לי במרוקו ועזבתי את משפחתי, על מנת לעלות לארץ ישראל. בארץ, חוויתי קשיים לא מעטים, בייחוד לאור העובדה שעליתי לבדי והייתי נער כבן 14.5.

הזוית האישית

עדי: למדתי על סבי לעומק והכרתי את סיפור חייו ועברו עוד כשהיה חי במרוקו. נהניתי לשמוע מפי סבי את סיפוריו. הייתי רוצה לאחל לסבי בריאות ואושר וסבי בסיפורו מוכיח כי גם מקשיים צומחים וניתן להסתדר.