מאגר סיפורי מורשת

שמי אבי (אלברט) פלד (פלומבו), נולדתי בקהיר במצרים בשנת 1951. אני זוכר את השכונה שבה גדלתי. מתחת לבית היה מתקן אופנים ובהמשך הרחוב הייתה מאפייה עם תנור ענק, לשם היינו מביאים מגשים וסירים בכדי לאפות אותם בתנור הענק לקראת שבת. אני זוכר גם שכל בוקר היה מוכר של קרם חלב, פול ופלאפל. הביקור באקווריום הכי גדול במזרח התיכון בגן החיות שבקהיר, הוא זיכרון מיוחד בשבילי.

עד העלייה לארץ בשנת 1957, למדתי בבית ספר שנוהל על ידי נזירות והלכתי לבית הספר עם תלבושת אחידה. בזמן התפילות היו מוציאים אותי למסדרון כי הייתי יהודי. בכל יום שישי היו מחלקים מדליות לתלמיד המצטיין. כאשר הייתי מקבל מדליה, הייתי מחביא אותה כדי להפתיע את אימא  שלי.

באותה שנה, לאחר מלחמת סיני, היהודים גורשו ממצרים. המשפחה שלי הפליגה ליוון, שם המתנו כמספר שבועות ואז הפלגנו מיוון לנמל חיפה בישראל. אני זוכר שהיינו כל היום בשמש בנמל חיפה ובערב העלו אותנו למשאיות לכיוון מושב ישע בנגב, בקרבת הגבול עם מצרים. ישנתי כל הדרך עד שהמשאית נעצרה, אז התברר שהנהג התבלבל ובמקום להגיע למושב הוא הגיע לגבול מצרים. חזרנו לנסיעה והגענו למושב בבוקר. התעוררנו במדבר בו היו בתים בנויים במעגל וכל הנוף היה חול בלבד – לא היה שיח ולא היה עץ, רק חול וחום כבד.

המשפחה שלי לא הייתה משפחת חקלאים, אך בכל זאת ניסנו לגדל תוצרת חקלאית. בחלקה שלנו גידלנו תפוחי אדמה, בוטנים ונטעו פרדסים וכרמים. הייתה לי ערוגה מאחורי הבית שבה גידלתי שום ובצל. אהבתי את המושב שבו יכולנו להתרוצץ יחפים בחול. לאחר שלוש שנים עברנו מהמושב לעיירת פיתוח בגליל בשם נצרת עלית. היום היא נקראת "נוף הגליל".

הזוית האישית

סבא אבי: מרגש להעלות זיכרונות עם נכדי ליאם לספר ולענות על שאלות שלו על העבר.

ליאם הנכד המתעד: נהניתי לשבת עם סבי וללמוד עליו דברים חדשים.