מאגר סיפורי מורשת

קוראים לי אלגריה בן חמו, ואני סבתא של שיר אלבז.

נולדתי במלייה שבספרד בשנת 1938, להוריי – משפחת בן אדיבה. יש לי שלושה אחים ואני הבת היחידה במשפחה. אימא שלי הייתה תופרת, ואבא שלי התפרנס מהשכרת בתים. את רוב זמנו היה משקיע בלימוד התורה.

סביבת ילדותי החקוקה בי היטב

גרנו בבית עם שלושה חדרים ומטבח. לא הייתה לנו מקלחת, היינו לוקחים גיגית עם מים ומתקלחים באחד החדרים. גם ברזים לא היו לנו בבית, וכאשר רצינו לשטוף את הכלים, או את הבית היינו צריכים ללכת לנהר להביא מים. וכאשר רצינו לשתות היינו צריכים ללכת למקום מרכזי שיש בו ברזים.

הים והנמל בעיר היו במרחק של 20 דקות הליכה. היה לנו גם נהר ליד הבית, שם היינו מכבסים את השמיכות ואת שמיכות הפוך. לקראת פסח היינו לוקחים איתנו שתי ערביות שיעזרו לנו. היה לנו גם קרוב לבית פרדס, שצמחו בו משמשים ושקדים. הפרדס היה הפקר והיינו קוטפים משם את הפירות.

הקהילה היהודית במלייה

השכונה בה גדלתי, הייתה שכונה יהודית. היו לנו שלושה בתי כנסת ברחוב. הם לא היו בתי כנסת רגילים, כולם היו בתוך בתים. בית כנסת אחד היה בסוף הרחוב, אחד היה מול הבית שלנו ובית הכנסת השלישי היה בתוך הבית שלנו. סבא שלי בנה את בית הכנסת שבבתינו.

בשבתות היו מתקיימים בבתי הכנסת שיעורי תורה, שרבנים היו מוסרים.

הקפדנו מאד על קיום המצוות. היינו מגיעים פעם בשבוע לחנות מסוימת, שם היה הרב שוחט את הבשר והעופות ליהודי הקהילה. את הדגים היינו קונים בשוק, היינו מקפידים לקנות את הדגים רק עם קשקשים. את הלחמים היינו קונים ממאפיה יהודית, ואם היינו מכינים עוגות בבית, היינו לוקחים אותם לאפייה במאפייה היהודית. הקהילה הייתה מאוחדת ותומכת. כל אחד היה עוזר לשני, הן בכסף והן בדברים אחרים.

אני מתגעגעת לבית, לחינוך, לאהבה שהייתה כלפי היהודים ולחגים – במיוחד לפסח וליום הכיפורים.

החגים בחו"ל בילדותי

פורים

חג פורים היה חג מאוד שמח בביתנו. כל המשפחה הייתה מגיעה אלינו, והיו הרבה שירים וריקודים. היינו חוגגים את החג עם הרבה עוגות, שסבתי ואמי היו מכינות. נהגנו להכין לחם מקושט ועליו שמנו ביצים קשות, היינו שולחים משלוחי מנות בצלחות, שאנחנו הכנו. והשמחה הייתה ניכרת בבתינו.

פסח

ההכנות לחג הפסח היו קפדניות במיוחד. היינו מנקים כל פינה, מכבסים את הצמר של הכריות, מכינים את התבלינים בעצמנו. האוכל שהיינו אוכלים בפסח היה רק ביצים, ירקות, עופות, בשר ודגים, ללא קטניות.

העלייה מספרד לארץ ישראל

הוריי רצו לעלות לארץ ישראל – ארץ הקודש, בגלל ששמעו שזו ארץ קדושה. אחי עלה לארץ ישראל ראשון. ואחרי שלושה שבועות בערך עלינו אחריו, אני, אמי, ועוד אח נוסף. העלייה הייתה בשנת 1958 כשהייתי בת 18.

עלינו לארץ באונייה בה הפלגנו במשך שבועיים. במשך הזמן הזה קיבלתי מחלת ים, שהתבטאה בהקאות, שלשולים וסחרחורות. ההפלגה הייתה לי קשה מאוד, ומאז ועד היום לא הפלגתי  באונייה ולא טסתי במטוס. גם כיום, כשילדיי ונכדיי מבקשים ממני לטוס איתם לטיול שורשים, עדיין קשה לי המחשבה הזו. ואינני רוצה להפליג או לטוס.

כשהגענו לארץ ישראל, נשלחנו על ידי הסוכנות היהודית לבאר שבע, בה אני גרה עד היום. במשך 20 שנה עבדתי כטבחית בישיבה באופקים, בה כיום הנכד שלי, אח של שיר לומד.

הזוית האישית

שיר הנכדה המתעדת: בנימה אישית, תהליך הכתיבה היה לי כיף ומרתק במיוחד. ידעתי רבות על סבתא, אך תוך הליך כתיבה מעמיק, נוסף לי ידע רב שלא ידעתי אודותיו קודם, כמו על ההתנהלות בתקופה של פעם בספרד. לדוגמא בתחום הסדר והניקיון, אם משהו זרק לכלוך ברצפה ברחוב, הוא היה מקבל על כך דו"ח מיידי.

אני מרגישה שבזכות תכנית הקשר הרב דורי, הרווחתי מפגשים עם סבתא פנים מול פנים וגם בטלפון שהיה להם תוכן בטעם ייחודי. היינו סבתא, אני והסיפורים המרתקים. תודה סבתא יקרה על הזמן היקר שהקדשת לי, למדתי עלייך וממך רבות.