מאגר סיפורי מורשת

אנו הודיה ומיטל חן קורן, נכדות של בלה גרובר לבית ויינשטיין, ואנחנו רוצות לספר עליה במסגרת תכנית הקשר הרב דורי:

סבתא בלה נולדה בשנת 1953 בצ'רנוביץ שבאוקראינה, שהייתה עיר שבה התגוררו יהודים רבים. הוריה של סבתי היו ניצולי שואה, שאיבדו את מרבית משפחתם בשואה, והתייתמו בילדותם. לאמה קראו לובה והיא נולדה בעיירה סדיגורה שברומניה. מזיכרונותיה של סבתא עולה, שהיא גדלה בבית חסידי בילדותה. לאביה של סבתי קראו סיומה, והוא גם כן נולד ברומניה למשפחה חסידית מרובת ילדים.

סבתנו, בלה, למדה באוקראינה בבית ספר 35 (לא היו שמות לבתי ספר בתקופתה, אלא מספרים), היא הייתה תלמידה מצטיינת בלימודים. בית הספר חייב אותה להשתתף באופן פעיל בתנועות הנוער הקומוניסטיות.

למרות המשטר הקומוניסטי ששרר במקום מגוריה, האוסר כל קשר ליהדות, המשפחה שמרה על צביון חיים יהודי ועל חגי ישראל במסירות רבה ומתוך קושי לא פשוט. לאחר סיום לימודיה בהצטיינות, היא למדה באוניברסיטה בפקולטה להוראת אנגלית. ולאחר שסיימה את לימודיה באוניברסיטה. היא עבדה שנתיים כמורה מתקנת באנגלית במקום מגוריה.

העלייה לארץ

סבתנו ומשפחתה עלו ארצה רק בשנת 1973, לאחר המתנה של שנים רבות לקבלת אישור יציאה מברית המועצות לשעבר. סבתי יזמה את העלייה לארץ. וכעונש על בקשתה לעזוב את ברית המועצות, היא הוצגה באסיפה הכללית של כל בית הספר כבוגדת בברית המועצות, ונשללה ממנה דרגת החברה הבכירה שהייתה לה בתנועת הנוער הקומוניסטית. לאחר שמשפחתה עלתה ארצה הם קיבלו דירה בנוף הגליל. לאחר התאקלמותם בארץ, אמה, לובה, עבדה כתופרת ואביה, סיומה, היה בתפקיד של אזרח עובד צה"ל. סבתנו ואחותה, מוסיה, הועברו לקיבוץ מסילות שליד בית שאן. בבקרים סבתנו ואחותה עבדו בקיבוץ. ובערב הן למדו עברית. הן התגוררו בקיבוץ עד שפרצה מלחמת יום כיפור בשנת 1973.

בניית משפחה ועבודה חדשה

סבתנו למדה באוניברסיטת חיפה הוראת אנגלית, ובהמשך הסבה את מקצועה להנהלת חשבונות. בשנת 1975 סבתנו התחתנה עם סבי, אדיראן דורל גרובר, והביאה שתי בנות מקסימות. לבת הבכורה קראו גלית, היא נולדה בשנת תשל"ז. אמנו, רינת, נולדה בשנת תשל"ט. כשבנותיה גדלו מעט, סבתא החלה לעבוד במשביר לצרכן בהנהלת חשבונות. סבתנו עבדה שם 20 שנה, כאשר חלק מהתקופה שימשה בתפקידי הנהלה.

דודתנו גלית גרובר ז"ל

בשנת תשנ"ו התגייסה דודתנו, גלית, לצה"ל וגוייסה לתפקיד מסווג בחיל המודיעין. לאחר סיום הקורס שלה, חזרה עם חברותיה לנוף הגליל ובתאריך י"ז מנחם אב תשנ"ו נהרגה דודתנו ז"ל בתאונת דרכים מחרידה. בתאונה נהרגו עוד שתי בנות אחרות מעיר הולדתה, דודתנו הייתה רק בת 19 במותה. היא נקברה לצד חברותיה בחלקה הצבאית בנוף הגליל.

לאחר מותה ובמהלך השבעה ביקשו חסידי חב"ד בנוף הגליל לנחם את סבתנו, אשר סירבה לקבל תנחומים. סבתנו הוקירה טובה לחב"ד וביקשה להנציח את דודתנו. סבנו וסבתנו תרמו את הפרוכת הלבנה לחגים בבית הכנסת המרכזי של חב"ד בעיר. לאחר מכן תרמו גם את פרוכת החגים בבית הכנסת חב"ד בשכונת מגוריהם, בנוף הגליל.

לאחר שהוריי נישאו בשנת תשס"ז ואנו נולדנו בשנת תש"ע, עברה משפחתינו לגור בנוף הגליל למשך כמה שנים. במהלך שנים אלו סבתנו עזרה הרבה בגידול שלנו – ובאה כל יום לטפל בנו ואנו מאד קשורות אליה ואוהבות אותה.

המסר של סבתא לדור הצעיר: להיות אנשים טובים, לאהוב אחד את השני ולהיות פטריוטים למדינה.

אנחנו עם סבתא

הזוית האישית

הנכדות הודיה ומיטל חן: תודה לך, סבתא, ששיתפת את סיפוריך. אנו מאחלות לך אריכות ימים ובריאות איתנה, אוהבות, הודיה ומיטל חן וכל משפחת קורן.