מאגר סיפורי מורשת

רומיה מטמון ז"ל ידועה במושב "מדרך עוז" כאשת חיל, האמא של כולם, וזאת משום סיפורה יוצא הדופן ואישיותה האימהית והמגשרת כלפי כולם. רומיה נולדה לפי ההערכות בשנת 1914, בתימן. היא נישאה ליחיא מוסה מטמון והייתה לאשתו השנייה. כבר כשנישאה, בעלה היה מבוגר ממנה שנים רבות ועם אישה וילדים, אך חשוב לזכור שאז, בתימן, הדבר היה מקובל. בתימן נולדו לה 2 בנות שנפטרו ממחלות ועוד 4 ילדים איתם עלתה לארץ.

רומיה ומשפחתה עלו לארץ בשנת 1950 למעברה בשם "עין שמר" ליד חדרה. לאחר מכן עברו למעברת "אבו-שושה" באזור ג'וערה, שם חיכו כשנתיים עד שהמושב החדש יהיה מוכן ואליו עברו בשנת 1952. שמו של היישוב לקוח מהמקרא, משירת דבורה: "תִּדְרְכִי נַפְשִׁי עֹז" (ספר שופטים, פרק ה', פסוק כ"א) – מדרך עוז. שם המשפחה בתימן היה לפי ההשערות "מָדְּמֻון", אולם כשעלו לארץ הם עברתו את השם, כמו רבים, כדי שיותר יתאים לישראליות החדשה. כך נולד שם המשפחה "מטמון".

בארץ נולדו לרומיה 5 ילדים נוספים, כאשר אני בן הזקונים, ציון, אביה של עדן. אחד מהילדים, אחי הגדול, שלעולם כנראה לא אכיר, לצערנו, נחטף בחטופי תימן. אנו יודעים ששמו היה יהודה, נאמר לה שנפטר ממחלה, אך היא לא ראתה את גופתו ולא קיבלה תעודת פטירה. תוך יום היא איבדה ילד נוסף. תוך כדי כך גם אשתו הראשונה של אבי נפטרה, והיא נותרה לגדל את ילדיהם בנוסף על ילדיה שלה. כך שבסופו של דבר, רומיה גילדה 13 ילדים – 9 ביולוגים, 1 מתוכם נחטף, 2 נפטרו בתימן ו-4 – הם של האישה השנייה של אבי. את כולנו גידלה באהבה, ללא הבדל. אני זוכר מהבית בעיקר את המאכלים, המרק בשישי, החילבה, הסחוג, הקובנה כל שבת. מאכלים שאני דואג להמשיך הלאה גם בבית שלי ולגדל את הילדים שלי עליהם. במסירות ובאהבה גדלנו בבית כל הילדים, עזרנו במשק ובבית, וגם בתקופת הצנע והחוסר, היא דאגה שנרגיש שלא חסר לנו דבר.

רומיה נפטרה בשיבה טובה בשנת 2016 כשהיא בת 102 לאחר שהעמידה יותר מ-100 נכדים, נינים, וחימשים! כל המושב ראה אותה כאשת חיל. כזו שכולם מבקרים אותה, מחפשים את ברכתה וכולם קוראים לה סבתא או דודה, בלי קשר אם יש קרבת דם או לא, כי כך הרגשנו – רומיה היא הסבתא של כולנו.

בסרטון: סבתא רומיה (רוקדת באמצע) בפעילות עם קבוצת גיל הזהב, בהיותה בגיל 90 פלוס.

הזוית האישית

עדן: מאוד נהניתי לשמוע את אבי מספר על סבתא שלי. אני זוכרת אותה כאישה החזקה והחמה שתיאר, וזכיתי לגדול איתה שנים רבות, עד שנפטרה כאשר הייתי בצבא. כאשר נשאל אבי הוא תמיד מספר את מה שהוא זוכר ויודע על בית משפחתו ואנו כולנו שמחים בכל הזדמנות לחלוק עוד חוויה , עוד סיפור, לשתף עוד תמונה או סרטון מהעבר ולשמור כל זיכרון כיקר מפז.

ציון מטמון: גדלתי בבית עם הרבה אחים, חינוך דתי תימני קשה, אבל עם הורים טובים ואמא אוהבת ואהובה במיוחד. אמי הייתה אישה חזקה, שעברה תלאות רבות ואובדן כמה פעמים בחייה. למרות הכול היא תמיד הייתה פורשת את אהבתה על כולם, מגשרת, מארחת, וגרמה לכולם להעריך אותה רבות בחייה ובמותה. כל שנה אנו מתאספים באזכרה השנתית בחנוכה ועולים לקברה במושב ולאחר מכן חוזרים הביתה ומדליקים נר של חנוכה. אני זוכר אותה כאמא מעוררת השראה וחזקה שתמיד דאגה לי ולילדיי.