מאגר סיפורי מורשת

שמי נועם ריינה, משתתפת בתוכנית הקשר הרב דורי ותיעדתי את סיפורו של סבי אברהם גליק.

סבי אברהם נולד בצ'כוסלובקיה והגיע לארץ בשנת 1948. הוא גדל בבית שאן ואז עבר ללמוד בישיבה. שמו של סבי הוא על שם אברהם אבינו והכינוי שניתן לו בבית היה רומי (קיצור אשל אברומי). שם הוריו היה אסתר ואלברט ויש לו אחות אחת קטנה ממנו ששמה סימה, היא גרה במודיעין ויש לה שלושה ילדים.

סבי גדל בבית שאן בשכונה יהודית, בדירה קטנה בת שלושה חדרים, בה הוא ישן עם אחותו הקטנה באותו החדר. משפחתו הייתה דתייה ושמרה על כל מנהגי הדת ומנהגי הכשרות. אמו עבדה כטבחית בבית מלון ואביו ניהל מינימרקט בשכונה. לסבי היו חברים רבים בשכונה והם נהגו לבלות אחרי בית ספר יחד. הם היו נוסעים לפעמים לתל אביב באוטובוס והיו מבלים גם בחוף הים.

זיכרונות ילדות

הזיכרון הראשון של סבי מילדות היה כאשר היה ילד קטן בן 3.5 בלבד ובחצר הבניין בבית שאן בו היה גר הוא נתקל בנחש הוא לקח מעדר אשר היה מונח במחסן והרג את הנחש.

כאשר היה ילד סבי נהג לשחק בשכונה עם חברים רבים הם שיחקו בעיקר ברחוב במשחקי כדור, קלאס, חמור קופץ, חמש אבנים וכו' סבי אהב מאוד לטייל בשכונה ובעיר. הוא אהב ללכת הרבה ברגל ולגלות מקומות חדשים. המאכל האהוב עליו בתור ילד היה דייסה עם ריבה ואמו הייתה מכינה לו את זה כל הזמן. הוא אהב מאוד לאכול ממתקים והוא ואחותו היו מתגנבים למטבח ולוקחים ממתקים בלי שהוריהם ידעו.

 בגינה

בית ספר

סבי למד בבית הספר גלבוע בבית שאן אשר היה בנוי מאבני בזלת והיה ממוקם ליד נחל שבו גם למדו לשחות. הוא מספר כי בבית הספר למדו עברית, חשבון, מולדת, מוסיקה, כלכלת בית, חקלאות, גאוגרפיה. תורה והיסטוריה.

כאשר גדל עבר ללמוד בישיבה דתית בירושלים.

 בבית הספר

עלייה ארצה

סבי נולד בצ'כוסלובקיה ועלה לארץ יחד עם הוריו בשנת 1949 כאשר היה בן שישה חודשים בלבד, אחותו הקטנה נולדה בארץ שלוש שנים אחריו. הם הגיעו לארץ באונייה בשם עצמאות למקום בשם "שער עליה" וכעבור שבועיים קצרים עברו לבית שאן ושם גדל רוב חייו.

שירות צבאי

סבי התגייס לצה"ל בגיל 18 לחיל המשטרה הצבאית – בתפקיד סודי שעליו אינו יכול להרחיב עד היום. הוא מספר כי השרות הצבאי נתן לו הרבה תובנות על אנשים ועל החיים ושם גם הכיר את סבתי.

 בשירות הצבאי

הכרות ונישואים ובניית משפחה

סבי הכיר את סבתי בצבא בשנת 1968, הם התחתנו בשנת 1970 ונולדו להם שלושה ילדים. בהתחלה הם גרו בבני ברק ליד ההורים של סבתי ואחרי כמה שנים עברו לגור בראשון לציון בדירה בה הם חיים עד היום. בראשון לציון נולדה להם הילדה השלישית שהיא אימא שלי. היום יש להם שישה נכדים (מכל ילד שני נכדים) הם עדיין גרים בראשון לציון וכך גם כל משפחתי המורחבת.

תפקידים ומקומות עבודה

סבא שלי עבד בתעשייה האווירית כבנאי מטוסים והרכיב מטוסי קרב בין היתר היה אחרי גם על מטוסי הכפיר והלביא. בשלב מאוחר יותר בחייו היה מנהל עבודה ועבד בחברה פרטית כמבנאי בייצור חלקים למטוסים ולאנטנות.

סבא שלי חיכה לרגע היציאה לגמלאות הרבה זמן. הוא התחיל לעבוד כבר מגיל 16 וחיכה כבר למנוחה ולזמן הפנוי שלו, מאז שיצא לפנסיה הוא מבלה המון עם המשפחה, הוא נוסע עם סבתי לטיולים בארץ ומבקר המון אצל הנכדים. הוא גם נוסע להרצאות בנושאים שמעניינים אותו ומגלה דברים חדשים ומעשיר את הידע שלו.

תקופת הקורונה

בתקופת הקורונה סבי וסבתי שמרו על עצמם מאוד והשתדלו בקושי לצאת מהבית. כל ערב הם הקפידו לצאת יחד עם מסיכה וכפפות להליכה כדי להתאוורר, כל בוקר הם היו מתאמנים על הטלוויזיה וזו על מנת לשמור על כושר ועל הבריאות. עשינו להם קניות ופעם בשבוע היינו נוסעים אליהם ומשאירים להם את הקניות ליד הדלת. כל ערב הייתי מתקשרת אליו בשיחת וידאו כדי לדבר אתו ועם סבתי כי הם לא רגילים כל כך הרבה זמן להיות לבד בבית ולא לראות אותנו הנכדים.

הזוית האישית

נועם: אני וסבא אברהם נהננו מאוד מהחוויה המשותפת. למדנו אחד על השנייה.