מאגר סיפורי מורשת

שמי אלכסנדרה סמולר, אני משתתפת בתכנית הקשר הרב דורי עם סבתא שלי מריה שניידמן.

סבתא מריה מספרת:

"אני מריה שניידמן, נולדתי בתאריך 17 לאפריל בשנת 1946 לבית יהודי דובר יידיש בעיר ז'טומיר באוקראינה. חגגנו את כל החגים היהודיים, אני זוכרת עד עכשיו את הטעם המדהים של המצה כשחגגנו את חג הפסח ואת צבעם של הנרות הבוערים בחנוכה.

בילדותי בזרועות אמי

את זמני הפנוי כילדה אהבתי להעביר בחוגי אומנות כמו ציור ותפירה אומנותית. בגיל שבע עברנו לזאקארפאטים שנמצאת מאחורי הרי קארפט בדרום אוקראינה, שם הלכתי לראשונה לבית הספר. הצטיינתי בכל המקצועות שלימדו בבית הספר שבו למדתי ולאחר תשע שנים סיימתי את בית הספר בהצטיינות.

מיד לאחר סיום הלימודים למדתי בבית ספר לאחיות רפואיות על מנת להגשים את חלום ילדותי, להיות רופאת ילדים. אחרי שלוש שנים של לימודים, טסתי לעיר צלינגרד שבקזחסטן ושם עבדתי בשעות המאוחרות של היום כאחות בבית יתומים, כדי לתחזק ולפרנס את ביתי ולשלם על לימודיי באוניברסיטה הרפואית.

אחרי ארבע וחצי שנים עברתי לאוניברסיטה לפקולטות רפואיות בעיר מגוריי ולאחר שנתיים סןף – סוף קיבלתי תואר רופא ומיד התחלתי לעבוד בבית החולים בתור רופאה לחולי שחפת".

איך היכרתי את סבא?

"יום אחד נסעתי עם חברתי לריסה, לנובוגרד וולינסקי שם פגשה את בן זוגה וביחד הלכנו לחנות שבה מצלמים ומפתחים תמונות. במקרה גם יוזיפ (סבא שלי, בעלה של סבתי ) עבד שם. לריסה חברתי, הכירה אותו עוד מקודם ושידכה ביננו. הוא הזמין אותי לבית קפה, אחרי אותו יום חזרתי הביתה עם לריסה ויוזיפ הגיע אלינו בכל יום כדי לראות אותי.

יצאנו זמן מה וכעבור חודש יוזיפ הציע לי נישואים. ב – 25 באוקטובר בשנת 1972 התחתנו ובאותו יום מאושר זה שיניתי את שם משפחתי לסמולר, שם משפחתו של יוזיפ. אחרי החתונה עברתי לגור יחד איתו בנובוגרד וולינסקי. ב – 26 בספטמבר, בשנת 1973, נולדה לנו בת וקראנו לה ברוניסלבה-ברוניה על שם אמו של יוזיפ. בתאריך 26 ביוני בשנת 1976 נולדה בתנו השנייה וקראנו לה לריסה על שם חברתי הטובה.

בשנת 1991 ברוניה טסה לישראל ובשנת 1994. עלינו לארץ ישראל עם כל המשפחה: אני, לריסה, יוזיפ, ברוניה, בת – שבע , ודודה של יוזיפ-– רבקה. בהתחלה התגעגענו מאוד הביתה, אך לאט לאט הפנמנו שאנו יהודים שגרים במדינה יהודית. חזרנו למולדתנו המקורית!

סיפור טרגי

כשהייתי בת 40 אבי חלה במחלה סופנית, בימים האחרונים שלו הוא ביקש שאני אגיע אליו ושאהיה איתו עד סוף ‏ימיו, אחרי כמה ימים הוא מת ביד

הזוית האישית

אלכסנדרה סמולר: סבתי מאוד נהנתה מהעובדה שאני התעניינתי ושאלתי שאלות, ואני נהנתי לשמוע דברים חדשים שלא ידעתי עליה כמו: איך פגשה את סבי או מה היה החלום שלה.