מאגר סיפורי מורשת

שרה שר ישראל נולדה באיראן בשנת 1944 (בת 76). משפחתה היתה דתייה מאוד והם שמרו באיראן על כל המצוות. שמות הוריה הם משה סימנטוב ואסתר סימנטוב. היא זוכרת שסבא שלה היה רב גדול באיראן שחי 110 שנים ומאז שנפטר עושים לו בכל שנה אזכרה. היו לשרה ארבע אחיות ושלושה אחים: שרה, רחל, יפה, תמר, אליהו, אברהם ויעקב. באיראן היה לאבא שלה היה שותף מוסלמי בעסק שהיה לו. הם היו כמו אחים והיו ביחד כל הזמן. הם היו עושים הכל בשיתוף פעולה חוץ מלאכול יחד, בגלל שאבא שלה היה שומר כשרות והשותף היה מוסלמי. היא זוכרת שהם היו חיים באיראן ברווחה כלכלית ושהיה להם טוב שם. כאשר עזבו את איראן ועלו לישראל השותף ממש בכה, כי הם היו כמו אחים. הם שמרו על קשר מספר שנים ומאז שנפטר כל שנה הם עושים לו אזכרה.

לארץ היא הגיעה בגיל 5 בשנת 1950 לאחר שנסעו ברכבת מאיראן עד טורקיה ומשם באונייה עד חיפה. זמן הנסיעה היה כחודש. היא התגוררה תחילה במקום שנקרא שער העלייה, משם שלחו אותם לתל עדשים בצפון. החיים שם היו קשים מאוד. חיו באוהלים, היה מעט מזון, רוחות נשבו והיא זוכרת כילדה שהיה לה ממש קר. היה לה דוד שעלה מעט קודם וחי בבני ברק, הוא בא לבקר אותם בצפון וראה את המצב שלהם הקשה שלהם שם. זה היה בחודש בינואר שנת 1951 והיה שם קור כלבים. דוד שלה אמר להם: "אתם לא נשארים פה". הוא הביא אותם לבני ברק ופה הם קנו חדר בשנת 1951 ומאז היא נשארה לגור בעיר הזו.

שרה למדה בישראל בבית ספר "מקור חיים" בבני ברק, זהו בית ספר דתי. היו לה חברים רבים מהשכונה והם היו משחקים בחוץ בהמון משחקים.  היא זוכרת שהיא הייתה משחקת אפילו כשיש חושך בחוץ. בילדות לא היה להם חשמל, רדיו, ואוכל כמו עכשיו שיש בחוץ מלא אוכל. באותה תקופה לא היה רדיו ולא חשמל בבית וכמובן לא טלוויזיה, והם בעיקר שוחחו זה עם זה ולכן הרחוב היה המקום לבלות בו. המשחקים שהיא הכי אהבה לשחק בהם היו תופסת, חבל, חמש אבנים, קלאס, משחק עם חוט באצבעות ותפירה של בובות.

השיעור אהוב על שרה שר ישראל היה שיעור מלאכה (לסרוג דברים חדשים, כל מיני עבודות יד) וחינוך גופני, שזה יותר לרוץ בשיעור. במשך השנים היא למדה תפירה באופן מקצועי ושנים רבות התפרנסה מתפירה.

את בעלה גדעון היא מכירה מגיל 13 והתחתנה איתו אחרי שסיים צבא והיא הייתה בת 18.5. היא לא שירתה בצבא כי היא הייתה ממשפחה דתית ולא היה מקובל אז שבנות דתיות עושות שירות לאומי. יש לה בן ושלוש בנות (רמי ערן, ליאור ולימור) ויש לה עשרה נכדים.

שרה זוכרת שמאז שהיא ילדה היו מלחמות בישראל. במלחמת ששת הימים שרה זוכרת שהייתה צריכה לרוץ עם ארבעת הילדים הקטנים שלה למקלט היחיד שהיה בבניין עם כל השכנים כולל ילדים והיה צפוף מאוד. היה חלון אחד קטן במקלט, היה קשה לנשום מחוסר אוויר והיה מאוד צפוף. היא זוכרת שהילדים לא רוצים לרדת למקלט. זו הייתה תקופה מפחידה כי לא ידעו כיצד תסתיים המלחמה. דאגתה של שרה הייתה כיצד תכין אוכל ושהילדים לא יהיו רעבים. בן דוד שלה נפל במלחמה זאת בכיבוש החרמון והיה להם מאוד קשה למרות הניצחון שלנו במלחמה זאת. מלחמת יום הכיפורים זכורה לה כמלחמה קשה מאוד. היא ובעלה היו בבית הכנסת בבוקר ולפתע באו לקחת את בעלה. באחת בצהריים התחילה אזעקה וכולם פחדו וירדו למקלטים. במלחמה זאת הרבה אנשים נפלו והיה עצב רב בקרב משפחות רבות ששרה מכירה. היא עצמה חששה מה קורה עם בעלה חודש ימים ולא היה לה כל מידע. היה לה מאוד קשה בתקופה זאת.

שרה אוהבת את ארץ ישראל, את נופיה ובמיוחד שירים בעברית. הזמר שהיא אוהבת הוא יורם גאון, היא מכירה את כל השירים שלו. באירועים משפחתיים הם נפגשים ושרים.

שרה במסגרת התכנית 

אחד החלומות של שרה היה להיות חיילת כשתגדל. היא התחפשה בפורים פעמים רבות לחיילת משום שתמיד רצתה להיות חיילת, אך אבא שלה לא הסכים משום שהיא מבית דתי. היא כל כך רצתה להגשים זאת ולא הצליחה. חלום נוסף שלה היה להיות תופרת משום שאבא שלה היה חייט (תופר בגדים לגברים). שרה הלכה לבית ספר מקצועי לתפירה, סריגה הצליחה להגשים את חלומותיה.

חלום נוסף שלה שיהיה שלום ולא יהיה מלחמות.

המסר של שרה לדור הצעיר הוא להיות אנשים טובים שמתחשבים בסביבה.

הזוית האישית

נוראי ,דיליית וארמלה: את שרה היכרנו במועדון במסגרת התוכנית של הקשר הרב דורי. למדנו משרה שצריך לא לוותר על חלומות וגם שלמרות שהחיים בארץ לא פשוטים, טוב לחיות בה. חשוב שנקשיב ונלמד מהמבוגרים ומניסיון החיים שלהם.