מאגר סיפורי מורשת

שמי חמדה דור נולדתי באיראן ב-1957, ילדה שלישית להורי.

כשנולדתי נתנו לנו שמות פרסיים – לי קראו מהואש, שם של אישה מפורסמת בפרס.

ב-1958, כשהייתי בת שנה, עלינו לארץ, ובגיל הגן הגננות החליטו להחליף את שמות ילדי העולים לשמות ישראליים, והשם שבחרו לי היה חמדה".

רציתי לספר קצת על עצמי:

השירים שהיו משמיעים לי כשהיית קטנה היו "שירי ערש עצובים בפרסית", ואני הכי אוהבת לטייל בשדות ובטבע. גדלתי במושב, ורוב הזמן האחים ואני עזרנו להורים במטע.

הדמויות שהכי השפיעו עלי הם אימא ואבא שלי. הם הגיעו לארץ כעולים חדשים ללא עברית. לימים היינו שבעה אחים וחיינו בפשטות, אבל בבית חם ואוהב.

המקום האהוב עלי בארץ ובעולם הוא מושב מרגליות, שם ספגתי ילדות עשירה, חוויות שנצרבו בחיי, תבנית נוף מולדתי. מַרְגָּלִיּוֹת הוא מושב בישראל הסמוך לגבול בין ישראל ללבנון, 1.5 ק"מ מערבית לקריית שמונה. הוא נמצא ברכס רמים שבהרי נפתלי וממוקם סמוך להר שנאן, פסגת הרכס. המושב הוקם בשנת 1951 על ידי עולים מעיראק, על אדמות הכפר הערבי הונין שנחרב במהלך מלחמת העצמאות. המושב שייך למועצה אזורית מבואות החרמון, וקרוי על שמו של חיים מרגליות קלווריסקי שניהל את יק"א באזור הגליל בתחילת המאה ה-20, ואף עזר בהקמת מספר יישובים באזור. אחד מתושביו המפורסמים של המושב היה חבר הכנסת יוסי שריד, שעבר להתגורר ביישוב בשנת 2000, לאות הזדהות עם תושביו. ביישוב נמצאת גם טיילת ע"ש יונתן נתניהו, המשקיפה על הנוף באזור. במרחק קצר ממנו ניצבת מצודת הונין, המכונה גם "מבצר מרגליות".(ויקיפדיה).

מילדותי אני זוכרת שהתחפושת הראשונה שלי היתה מלכת אסתר. וזכור לי שלא היו לי ספרים כשהייתי קטנה. הדבר הכי טעים שאכלתי בחיים זה האוכל של אימא שלי.

אני זוכרת מקרה בו  שיקרתי להורים ונסעתי בהיותי בכיתה ו' עם חברים בטרמפים לבריכה בקריית שמונה.

וזיכרון נוסף הוא שבסיום מסיבת י"ב, לא ארגנו לנו הסעות הביתה, אז עלינו ברגל למרגליות ממעיין ברוך, והגענו רק בבוקר.

חוויה מיוחדת שהיתה לי: הייתי בהופעה של ריטה והיה לי ממש חשוב לפגוש אותה. חיכיתי שכל הקהל ילך, ואז היא באה וחיבקה אותי והצטלמנו.

בילדותי רציתי להיות גננת, ובאמת הייתי גננת במשך עשרים שנה, במושבים ובקיבוצים. בחמש עשרה שנה שאחרי כן ניהלתי גן טיפולי בקריית שמונה.

חפץ שיקר לליבי -טבעת כחולה שקיבלתי מחמותי ללידה של לילך, וטבעת עם אבן אדומה שקיבלתי מאימא שלי, שאותה קיבלה מאבא שלי כשהם התארסו.

החג האהוב עלי זה פסח אותו אנו חוגגים עם כל המשפחה.

לסיום אני מאחלת לעצמי לשנה הקרובה "בריאות והנאה מהילדים ומהנכדים".

הזווית האישית

חמדה: זו היתה "הנאה צרופה". נהנתי והיה לי חשוב להיות עם נכדתי בזמן משותף. מאחלת לך בהצלחה בלימודים, ושתהיי מוקפת במשפחה ובחברים ומימוש עצמי.