מפעל חיי – מפעל מתכת "פוליפח"
עבירו אותנו לישוב מבטחים שבדרום
הורי עם 4 ילדים קטנים. באוניה לחיפה ממרוקו.
משם העבירו אותנו לישוב מבטחים
שבדרום. זכור לי שהגענו לבית חדש בישוב יפה, בבית היו מיטות ברזל עם דברים בסיסיים
ומצרכי מזון . ממה שזכור לי בתור ילדה קיבלנו לחם שחור וריבת פטל. הורי ניסו להיקלט בישוב ואבא יצא ללימודים
באולפן מחוץ לישוב בבאר שבע. אבא ניקלט במהירות מאחר וידע לקרוא ולכתוב בעברית וזה
הקל עליו. מאחר ומבטחים הוא ישוב חקלאי התעוררו בעיות בפרנסת הבית כי אמא הייתה
מטופלת בילדים קטנים ואבא לא מצא עניין בעבודה חקלאית.
בית הביטחון הישן במבטחים
במקביל באותה התקופה היו חדירות
של מסתננים מעזה והיתה מתיחות רבה באזור ואבי לא עמד בזה ופחד עלינו הילדים. הוא
התחיל לברר לאן יוכל לעבור בתאום הם ה"סוכנות היהודית" והם המליצו לעבור
לבית שמש (הר-טוב) עם קליטה במפעל המל "שמשון/נשר". קיבלנו דירה בת 36 מטר
ושם כולנו גדלנו בדוחק אבל היינו מאושרים. לימים היתה תקופת
הצנעהיינו מקבלים כל מיני דברים שלא זכורים לי.
עם הזמן העבירו אותנו
לדירה גדולה יותר עם גינה קטנה ובמקביל נולדו עוד אחים. היה לנו בית ספר מדהים על
שם "ג'ימי" אחד החיילים שבזמנו נלחם ונפל בפאתי הר-טוב. לרוע מזלנו בתקופה
הקשה אבי פוטר מעבודתו בגלל צימצומים ואז התחילו העבודות המזדמנות
והקשות שהקשו על המשפחה אמי מעולם לא עבדה " גידלה" ילדים. למרות הכל אבי השתדל
לא להחסיר לנו שום דבר, היה קונה הכל בהקפה: אוכל,
ביגוד, הוצאות שוטפות. בתחילת החודש היה מחלק לכולם את השכר כדי שיוכל לקבל את
הדברים באופן שוטף וכך גדלנו עד לבגרות.
בסך הכל יש לי שני אחים ושבע אחיות.
משפחתי וילדי
בשנת 1966 נישאתי לאלי אלון נולדו לנו 4 ילדים: איתן, גל,
מאיה ותמר. איתן נשוי לשירן ולהם 3
ילדים, בן, אמה ודן. לגל יש 3 בנות, ניצן
ענבר וליאור. למאיה הנשואה לליאור ולהם יש 3
ילדים, לין דניאל ויהונתן. תמר נשואה לשלומי ולהם 3
ילדים, אריאל רוני ועידו , שהם תאומים.
בתקופה הזו עבדתי במפעל מנועי בית-שמש כמזכירת המנכ"ל. עם לידת
בתי הקטנה פרשתי מהעבודה וכמובן שלא מצאתי את עצמי בבית וחזרתי למעגל העבודה
כמזכירת המנכ"ל במפעל "רים" תעשיית רהיטים בירושלים. אלי בעלי היה מנהל
היצור של מפעל "אמנור" ובשנת 1972 החליט להיות עצמאי והתחיל כמפעל
לייצור חדרי קירור. משם הלך והתפתח והפך לאחד המפעלים הגדולים בארץ לפנלים מבודדים
ומפעל מתכת "פוליפח".
הילדים
גדלו למדו והפכו לחלק בלתי נפרד ממפעל חיים, בעיקר עם פציעתו של אביהם. הם המשיכו לפתח
את המקום באחדות ובגאווה רבה.
חגים ומועדים
כמובן שהמפגשים
המשפחתיים העיקריים חוץ מארועים אישיים, הם השבתות והחגים שאני מאוד מקפידה לקיים
אותם אצלי בבית. כמובן שההכנות הבישולים הריחות ועריכת השולחן הם משימה מאוד מהנה
ומאפשרת ושומרת על איחוד המשפחה מחוץ למסגרת העבודה. כל ארוחה מורכבת מהאיפיונים שלה. בשבת יש את הדג כמנה ראשונה וכמובן את
התוספות בצורה מגוונת וכל פעם משתדלת להביא מאכלים מהמטבח שמאפיין אותנו
(המרוקאים) וזה מועבר כמובן לילדים ולנכדים שתמיד יזכרו את הגוונים והטעמים השונים.
העשרה
מבטחים – מושב: "מבטחים הוא מושב ישראלי בחבל אשכול, סמוך לרצועת עזה, המשתייך לתנועת המושבים. שטחו 4,000 דונם. מקור השם מבטחים הוא הפסוק "ויישב עמי בנווה שלום ובמשכנות מבטחים" (ישעיהו ל"ב, י"ח). המושב הוא ישוב מסורתי – חילוני, וקיימים בו גם בית כנסת ומקווה. עיקר העיסוק ביישוב הוא בחקלאות: גידול ירקות, פרחים ומשתלות. בין שאר מוקדי התעסוקה ביישוב בתי מסחר, בתי אריזה, ומסגריה.
תשע"ו
מילון
מבטחים - מושבמבטחים הוא מושב ישראלי בחבל אשכול, סמוך לרצועת עזה, המשתייך לתנועת המושבים. שטחו 4,000 דונם. מקור השם מבטחים הוא הפסוק "ויישב עמי בנווה שלום ובמשכנות מבטחים" (ישעיהו ל"ב, י"ח). המושב הוא ישוב מסורתי - חילוני, וקיימים בו גם בית כנסת ומקווה. עיקר העיסוק ביישוב הוא בחקלאות: גידול ירקות, פרחים ומשתלות. בין שאר מוקדי התעסוקה ביישוב בתי מסחר, בתי אריזה, ומסגריה.
מזדמנות
מה שיש להציע באותה התקופה
בהקפה
בחוב ומחזירים את הסכום שקנו מאוחר יותר
חדירות
כניסת מסתננים מגבול עזה
תקופת הצנע
בזמן שהיה חוסר במדינה חילקו לתושבים הנזקקים אוכל בגדים וכד'
ציטוטים
”"אחדות המשפחה ושיתוף פעולה בכל התחומים הם הכח שמניע ונותן אנרגיות להמשך החיים"“