מאגר סיפורי מורשת

שמי פלורה ממשפחת כהן, משפחה של רבנים מוכרים במרוקו ובעולם.

אבי, יצחק כהן נולד באסואירה בשמה הישן מוגדור שבמרוקו. אביו נולד בארגנטינה ואמו נולדה בפורטוגל. אבי התחתן עם אמי, רחל כהן, בת הרב רבי דוד בן רבי ברוך. רבי ברוך הגדול הגיע למרוקו אחרי חורבן בית ראשון.

אבא שלי היה ציוני בלב ובנפש, היה מנהל חברת נסיעות "סטס". הוא היה מוכר בעירו ובערים רבות באזור, והיה בקשר עם הציונים שהגיעו מארץ ישראל, פעילי עלייה, לפני קום המדינה וגם לאחר קום המדינה. הוא סיכן את עצמו ואת משפחתו פעמים רבות למען ארץ ישראל.

אני זוכרת, בהיותי קטנה, את פעילי עלייה שהתארחו אצלנו בבית, את ההתרגשות ששררה בביתנו לפני בואם של השליחים. זוכרת, שולחנות עמוסים מכל טוב, אבי הכין מתנות לשלוח לישראל: חנוכיות, שמלות לספרי תורה, ספרים עתיקים למיניהם ושמלות כלה מסורתיות רקומות זהב (כיום אפשר לראות אותם במוזיאון ישראל בירושלים). אני גם זוכרת שאמי פחדה מאוד וחששה לחיי כולנו. אבא צייד את האנשים ששלח, בכסף ובכל מה שהיה חסר להם.

לאבא היו חברים ערבים רבים, גם כאלה שעבדו איתו….

אבי הראשון בתמונה בוועד העיר טרודנט במרוקו!

לילה אחד באו ואיימו על אבא שאם לא יפסיק עם הקשר שלו עם הציונים הם יהרגו אותו!

בכך התחילו ההכנות לעלייה לארץ. אימא לא כל כך רצתה לעלות, מכיוון שהיה לה קשה להיפרד מכל בני כל משפחתה שנשארו במרוקו. עלינו לארץ ישראל בשנת 1962.

אבי בחג סוכות, לנו תמיד הייתה הסוכה היפה ביותר, המקושטת ויפה!

אבא שלי היה הכי מאושר בעולם, כל רצונו היה להתנדב ולתרום למען הארץ והצבא, הוא עבד כאזרח עובד צה"ל עד צאתו לפנסיה. כל החיילים והמפקדים העריכו אותו ואהבו אותו מאוד, חלק קראו לו אדון כהן, או אבא ובהמשך סבא.

אבא שלי, אזרח עובד צה״ל מאז שהיגיע לארץ עד פרישתו לפנסיה

 בתמונה למטה, עם מפקד הבסיס שמברך אותו

לאימא שלי היה קשה מאוד בארץ ללא משפחה אהובה, ללא עזרה (היא הייתה רגילה לעוזרות רבות ולמטפלות). חלק מבני משפחתה עדיין חיים במרוקו ועורכים הילולה של רבי דוד בן ברוך זצ"ל. בתאריך ג' טבת, משתתפים רבים מגיעים להילולה מכל העולם, גם אנחנו מגיעים מדי שנה, המתחם כמו כפר נופש, אנו נשארים שם כשבוע ימים בעזרת ה' תפילות רבות מתקבלות.

כולנו ירשנו מאבי את אהבת הארץ, הילדים, הנכדים והנינים. ילדי ונכדי שירתו ומשרתים בצה"ל בהצלחה רבה.

בעלי ואני היינו שליחים פעמיים בצרפת, דרך הסוכנות היהודית, תרמנו רבות ליהודי הגולה, בעיקר בתחום החינוך (ליהדות ולאהבת הארץ), רבים מאוד עלו לארץ.

תמונה משפחתית בחתונת הנכדה, אבי, אמי, בעלי ואני

הזוית האישית

פלורה: תודה רבה רינת! נהנינו מאוד מהמפגשים איתך! העלנו זיכרונות נעימים שכמעט נשכחים, עם הרבה געגועים!!! נכדתי למדה הרבה על המשפחה.. כל הכבוד!

תמר: אני מאוד נהניתי להשתתף בתוכנית ה"קשר הרב דורי". היה לי כיף ללמוד דברים חדשים שלא ידעתי, והיה לי כיף להיפגש עם סבתא בכל יום שישי ולהכיר את המשפחה שלי.