מאגר סיפורי מורשת

 רקע משפחתי:

הורי, שרול (ישראל) פרטיג והניה (חנה) כהנא המרלסדורף, נולדו בפולין בעיר אושביינצ'ים. אבי נולד בשנת 1910. אימי נולדה בשנת 1914. כשפרצה מלחמת העולם השניה, הם נישאו  (התחתנו) וברחו לברית המועצות. שם שהו במשך כל שנות המלחמה.

תחילה הם הגיעו לסיביר. אבי עבד שם במכרה פחם. לאחר שקרה אסון במכרה, הם נשלחו על ידי הרוסים לבוכרה שבאוזבקיסטן.

בהיותם בבוכרה, נולדה אחותי אורסולה (שולמית)  בשנת 1944. בבוכרה היה רעב גדול ואבי לפרנסתו התחפש למגיד עתידות וכך הרוויח את לחמו. את אחותי התינוקת השכיבו במגירה וכיסו בבדים שונים שמצאו. עד היום אחותי טוענת שידיה אדומות כי סבלה מקור כתינוקת.

בסוף המלחמה, הורי ואחותי הגדולה, חזרו לפולין לעיר בילסקו בילה. אבי גילה כי הוריו נספו ע"י הגרמנים. אחת מאחיותיו, נרצחה אף היא. אחיו שהיה במחנה השמדה בדכאו שבגרמניה, ניצל. הוא התחתן במחנה ושם נולדה בתו הבכורה. בתום המלחמה הם הגרו לארה"ב.

אימי, גילתה כי אמה נרצחה, וגם אחותה ובתה נרצחו באושוויץ (לשעבר אושווינצ'ים). שתי אחיותיה האחרות ניצלו לאחר שהיו במחנה אושוויץ, ועלו לארץ ישראל.

בשנת 1946 נולדה אחותי הלנה (אילנה) ובשנת 1953 אני נולדתי תחת השם ברברה (בתיה).

במרץ 1957 עלינו לארץ ישראל באוניה בשם "ארצה", כשמדינת ישראל הייתה בת 9 שנים.

גרנו במעברת עולים בעיר לוד, כל המשפחה: הורים ושלוש בנות, גרנו כולם בחדר אחד עם שירותים בחוץ. במעברה גרו הרבה עולים חדשים שהגיעו מאירופה. לאבי היה מקצוע שאותו רכש בפולין לפני המלחמה: הוא היה סדר בבית דפוס, מקצוע שמאוד נחשב בזמנו. כסדר, הוא היה מסדר אותיות מתכת על לוח מיוחד. את הלוח הכניסו למכונה שממנה יצא הדף המוכן לקריאה.

אחרי כמה חודשים עזבנו את המעברה ועברנו לגור בשיכון עולים בעיר חולון.

נולדתי בתאריך 2/11/1953, בעיר קטנה בדרום פולין הנקראת בילסקו בילו, להורי ניצולי שואה חנה ז"ל וישראל פרטיג ז"ל. ולשתי אחיותי שולמית ילידת 1944 ואילנה ילידת 1946.

מפולין יש לי זכרונות מעטים, למשל, טיול בשלג על מזחלת או פציעת אפי בדופן הספה.

בגיל 3.5 עליתי עם משפחתי ארצה. נסענו מפולין ברכבת עד נמל גינואה שבאיטליה. משם הפלגנו באוניה עד נמל חיפה. הגענו לארץ ב 11/3/1957. תחילה התגוררנו במעברה בלוד, ולאחר 10 חודשים עברנו לשיכון שנבנה במיוחד לעולים חדשים הנמצא בחולון, וזה היה שיכון הקבע שלנו. אחותי הגדולה שולה נשלחה ללמוד בבית ספר חקלאי בכפר סילבר, ואילנה אחותי האמצעית נשלחה לחברת נוער של עולים חדשים בקיבוץ עין חרוד.

במעברה, מרכז הקליטה אליו נשלחנו עם הגיענו לארץ במרץ 1957, היה המעברה בלוד. גרנו בצריף שכלל חדר אחד שבו גם ישנו וגם בשלנו, השירותים והמקלחת היו בחוץ, השירותים היו: "בית שימוש ערבי" כלומר "בול קליעה". עבורי הצריף  נראה כגדול מאוד. ישנו על מיטות סוכנות עשויות ברזל ועדיין זכורות לי כריות הפלומה אותן הבאנו מפולין. אחת החוויות הזכורות לי מהמעברה קשורה לאירוע חברתי שחיכינו לו מידי שבוע: צפיה בסרט קולנוע. כשהיה מגיע סרט קולנוע למעברה, הציבו מסך באיזה מגרש וכל אחד דאג להביא ספסל מעץ שהיה שוקע בחול.

במשך היום לא היתה עבורי כל מסגרת ולכן שיחתי עם ילדים אחרים מהמעברה. השיר הראשון שלמדתי בעברית: "אל תכה זה לא נאה".

לאחר כ- 10 חודשים, עברנו כאמור לשיכון קבע בחולון ושם העברתי את כל שנות ילדותי. נהגתי כל יום לשחק עם ילדים מהשכונה: שיחקנו ב 5 אבנים, 3 מקלות, ים יבשה, תופסת מחבואים ועוד. בשעה מסוימת אבי היה יורד אלי עם 2 כריכים, היינו יושבים על ספסל  ואני אכלתי את הכריכים שהביא לי. אח"כ חזרתי לשחק עם חברים, עד שנקראתי לעלות הביתה.

בכתה ו' הצטרפתי לתנועת השומר הצעיר יחד עם עוד חברים מהכיתה. למדתי 8 שנים בבית ספר יסודי. בתקופה זו כתות ז' וח' היו חלק מבית הספר היסודי. ולאחר מכן למדתי עוד 4 שנים בתיכון אילון בחולון. בכתה ו' הייתי מדריכה בתנועה. הקבוצה אליה השתייכתי בתנועה, היתה מאוד מגובשת ועד היום אנחנו שומרים על קשר.

לאחר בחינות הבגרות בכתה י"ב החלטתי להמשיך במסלול הנח"ל עם כל הגרעין שהתגבש במהלך שנה זו. קיבוץ היעד שלנו היה רבדים.

בצבא, היינו חודשיים בטירונות במחנה 80. עברנו להיאחזות נח"ל צופר שבערבה. שרתנו שם שנה שלמה, וזו היתה תקופה חוויתית שלא תשכח.

בקיבוץ, הגעתי לקיבוץ בנובמבר 1972, כשנה לאחר מכן, באוקטובר 1973 פרצה מלחמת יום כיפור. עמי מהגרעין שלי נהרג במלחמה זו. ומאז אנו נוסעים לבקר את הוריו שבחדרה מדי שנה ביום הזיכרון.

לאחר שנה בקיבוץ, יצאתי ללימודי הוראה בסמינר אורנים שבטבעון. למדתי שם שנתיים, את השנה השלישית השלמתי בסמינר הקיבוצים בתל אביב. בשנה זו הכרתי את משה. למעשה הכרתי אותו כבר קודם לכן, אך לא נוצר קשר של ממש בינינו. הקשר התהדק בטיול קיבוץ לסיני. כנראה שהאוירה הפסטורלית של טיול טובה לאהבה. נשאתי למשה לאחר 2 שנות חברות.

במשך שלוש עשרה שנה עבדתי כמורה בבית הספר היסודי ברבדים. במהלך תקופה זו נולדו גם 3 ילדי: זהר נולדה ב 2/8/1979, ליאור נולד ב 17/9/1983, ושאול נולד ב 4/7/1986.

לאחר 13 שנות עבודתי ברבדים, יצאתי ללמוד תכנות מחשבים במכללת הנגב. למדתי 2.5 שנים ולאחר מכן עבדתי כ- 10 שנים במרכז הדרכה למחשבים.

בתום 10 השנים החלטתי להפוך למורה למתמטיקה. התקבלתי לעבודה בתיכון צפית שבכפר מנחם. שם עבדתי כמחנכת ומורה למתמטיקה במשך 20 שנה עד יציאתי לגמלאות לפני 4 שנים.

הזוית האישית

סבתא בתיה: היה לי מאוד מעניין לשתף את אלון בסיפורי חיי מהעבר. אלון: היה לי מאד כיף עם סבתא ומעניין . למדתי עליה דברים חדשים ואני ממליץ לאחרים להשתתף בתוכנית ולקרוא את הסיפור