מאגר סיפורי מורשת

שמי מרים גבע, נולדתי בפולין בעיר סוסנוביץ, בשנת 1947.

אני זוכרת מעט מאוד פרטים מהבית הראשון שלי. אני זוכרת חלון מאוד גדול שעליו ישבתי, וממנו צפיתי על הרחוב.

עלינו לארץ באניה כאשר הייתי בת שלוש, ב1950. התרגשתי מאוד מהמסע לישראל, כי אבי הכין אותי וסיפר לי סיפורים על הארץ המופלאה והיפה. ההתרגשות הראשונית שלי היתה כשעלינו לאוניה, הופתעתי מאוד מגודל האוניה, מכמות האנשים, מהנמל הגדול והמפחיד, ומהמים השחורים של הים.

לימים הורי סיפרו לי שהים היה סוער מאוד והאוניה שהיתה ישנה ורעועה, כמעט טבעה אבל בסופו של דבר הגענו בשלום לנמל חיפה.

עלינו ארצה בט"ו בשבט, ואולי זה סמלי שאני מאוד מחוברת לטבע, עבדתי שנים רבות ברשות הטבע והגנים, ואהבתי מאוד את העבודה ברשות.

מפולין הבאתי איתי דובי ובובה. לא היו לי הרבה צעצועים כילדה. אהבתי מאוד את הדובי שלי, אבל כשהגענו לנמל בוונציה ברכבת, שוטרי הגבול  לקחו לי את אותו, כי חשבו שהורי מבריחים כסף בתוך הדובי. הייתי מאוד עצובה. עם הזמן גם הבובה נשברה לי. בגלל שזו הייתה תקופת הצנע, ההורים שלי לא יכלו לתקן לי אותה, או לקנות חדשה. אמא שלי הכינה לי בובה חדשה ממגבת.

כילדה, אהבתי מאוד לקרוא ספרים ועד היום אני מאוד אוהבת לקרוא. אהבתי גם לשחק. שיחקתי עם חברים, שכנים ובני הדודים שלי. שיחקנו במחבואים, שהיה המשחק האהוב עלי, ועד היום אני אוהבת לשחק במחבואים עם הנכדים שלי.

הזווית האישית

שני: נהנתי מאוד מהתוכנית, הכרתי יותר טוב את סבתא ואת הסיפור שלה, ואשמח לשמוע עוד סיפורים.