מאגר סיפורי מורשת

אמליה נולדה בבולגריה בעיר סופיה. המשפחה הפליגה לארץ ישראל בשנת 1949 והיא בת יחידה להוריה. אמליה נקראה על שם סבתא בעודה בחיים, כך היה מקובל אצל העדה הבולגרית. מכיוון שלא היו לה אחים ואחיות, הדבר השפיע על הרבה מרכיבים בילדות, למשל – היא מעולם לא למדה לרכוב על אופניים. היא קיבלה אופניים רק לבת מצווה, מאוחר מדי. אמליה קינאה בבני כיתתה שרכבו על אופניים לבית הספר.

היא הייתה ילדה צנומה עם שיער מקורזל וקצר שרצתה נואשות שיהיה לה שיער ארוך וחלק כמו שהיו לרוב בנות כיתתה. היא הייתה תלמידה מצטיינת חוץ ממקצועות התעמלות ומלאכה. זכור לה מקרה שובבות אחד בבית הספר, אמליה מספרת: "היו שתי קומות עם מדרגות פתוחות. יום אחד בסיום הלימודים, ראיתי תלמיד אחד או שניים שמשליכים את הילקוט מראש המדרגות כדי לא לסחוב אותם עד למטה, ועשיתי כמותם. לרוע מזלי, הילקוט נחת על ראשו של המנהל.. האמת שהייתי מבוהלת ואפילו לא הענישו אותי."

אמליה נהגה לטפס על עצים לפעמים כדי להתחבא מאמה, שנהגה לקרוא לה לשתות פעמיים ביום כוס חלב – להזכירכם, היא הייתה בת יחידה. כשאמליה הייתה בת כ- 17, תלמידת תיכון, אביה מונה לגזבר הסוכנות היהודית בשוויץ. בעקבות זה עברה המשפחה להתגורר בשוויץ בעיר ג'נבה. בשוויץ יש ערים דוברות גרמנית וערים דוברות צרפתית. בג'נבה דיברו צרפתית. כל זה אילץ את המשפחה ואת אמליה ללמוד צרפתית. למגורים בשוויץ היו הרבה יתרונות כמו ללמוד שפה ולעשות סקי.

סבתא אמליה בצעירותה

אמליה חזרה לארץ כדי לשרת בצבא. היא שירתה אצל קצין חינוך ראשי ולימדה צרפתית. בגיל 23 אמליה הכירה את משה הכרמלי והם נישאו אחרי שנה של היכרות. הייתה להם חתונה מפוארת באולם "בית המהנדס".

למשפחת הכרמלי נולדו שלושה בנים. אני (יהלי המתעדת) לא הכרתי את סבא שלי כי הוא נפטר לפני שנולדתי.

כשאמליה הייתה כבת-30, חברה הציעה לה ללכת ללמוד ברידג', זה משחק קלפים חכם עם מהלכים הדומים לשחמט. בהתחלה אמליה לא נמשכה למשחק. ברבות הימים, כשלמדה להכיר את המשחק, עשתה קורס למורים לברידג' ומאז ועד היום היא מלמדת ברידג'. אמליה משתתפת בתחרויות ארציות ובינלאומיות, לאמליה גם יש תואר בברידג'.

הזוית האישית

אמליה ויהלי: היה מאוד מעניין, התחברנו יותר אחת לשנייה ולמדנו דברים חדשים אחת על השנייה.